הלווווווו פיפל צ'יקאס אנד גירלז....
אז כפי שהמנויות יודעות פיטרו אותי מהעבודה..ולא בשביל סיבה מוצדקת...
הם פשוט לא רצו להגיד שהם לא בסדר והם מחפשים לקצץ בעובדים אז פשוט נתנו לי תרוץ עלוב וכמובן את מי האשימו בתרוץ הזה?
אותי!!! אחרי הכל אני לא בסדר...טוב בכלל שאתם מאשימים אותי על משהו שמותר לעשות וכולם בכלל עושים אותו
אז תעשו טובה...בפעם הבאה שתרצו לפטר עובדת חדשה לפחות לפחות אל תשקרו כי במילא יצאתם מניאקים אז לא חבל שתצאו יותר מניאקים?
טוב נו..מה אני מתרגזת מהשטויות האלה בכלל? סתם סוחב ממני את כל הכח והרצון...ביום שישי לפני כניסת שבת הם הודיעו לי שאני מפוטרת...טוב בכיתי משהו כמו שעתיים וחצי וכל השבת נכנסתי לדכאון..אבל אחרי הכל הבנתי שכל רעה לטובה וכנראה הפיטורים האלה היו רק לטובתי...
ב"ה נמצא עבודה חדשה וטובה פי מליון ממה שעבדתי ואני שמה ז** על כווווווווווווולם!!!!
עדיין אני מזכירה שאפשר להצביע לי (דחו את התאריך)
וברשותכן נעבור לפרק D:
טוב אני ישים את כל הפרק הקודם כי אני לא יודעת בדיוק איך לתמצת אותו
"היא צריכה להתלוות אלינו לבית היתומים" אמרה באדישות "אז מתי היא חוזרת?" המשיכה לשאול
"אמממ...היא...היא תבוא רק בערב...מאוחר! כלומר מאוחר מאוד!" גמגמה מעיין
"אוקיי,אז ברשותך אנחנו נשב לחכות לה פה עד שהיא תגיע..."
"אוקיי" חייכה אליה חיוך מאולץ ויצאה מהחדר
היא רצה למקום שקט שתוכל לדבר בו "עדי...תעני לטלפון כבר!!!" רקעה ברגליה
"מה העניין? אני באמצע שיחה חשובה פה!" התלוננה עדי
"עדי תקשיבי! שום דבר לא יותר חשוב ממה שאני הולכת להגיד לך עכשיו!"
"מה קרה? את מדאיגה אותי!" נבהלה
"תקשיבי ותקשיבי לי טוב,כשאת מסיימת שם את תופסת מונית ונוסעת ישר לבית שלי,עוד כמה זמן את מסיימת?"שאלה
"בערך 10 דקות,למה מה קרה?"
"זה לא לטלפון,רק תעשי לי טובה עדי...תקשיבי למה שאני אומרת לך,עוד כמה דקות אני תופסת מונית ובאה לבית שלי...תבטיחי לי שלא תעברי דרך הבי"ס " אמרה בקול שקט
"אני מבטיחה בסדר...את מלחיצה אותי.."
"כדאי לך להיות לחוצה...אני מכינה דברים וכבר באה!" סגרה את הטלפון.
היא נכנסה לחדרה,האנשים עדיין היו שם ממתינים להם בנחת על הכסא
"סליחה שאני מפריעה,רק באתי לקחת משהו..." מעיין הכניסה את המפתחות לתוך הכיס של החצאית "ביי" יצאה מהחדר
היא הצליחה להתחמק מעיניהם של השומרים וברחה מבית-הספר,במהירות היא תפסה מונית ונסעה היישר לביתה.
"סוף סוף! התייבשתי פה בחוץ!" אמרה עדי כשראתה שמעיין מתקרבת אליה
מעיין רצה אליה וחיבקה אותה חזק "אני לא רוצה שתעזבי!" מעיניה זלגו הדמעות
"למה שאני אעזוב?! מה קרה?!"
"בואי נכנס לבפנים ואני יסביר לך הכל..."
"תראי עדי" מעיין לקחה נשימה עמוקה "זה לא קל לי..."
"נו דברי כבר!!!" לחצה עליה
"אוקיי...נכנסתי לחדר לפני שהתקשרתי אלייך וראיתי שלושה אנשים ו...והם שאלו אותי אם אני עדי.."
"אז מה אמרת להם?"
"אמרתי שאני מעיין ושאת תחזרי ממש מאוחר בלילה,אז הם התעקשו לחכות לך עד שתגיעי.."
"מי הם? ומה הם רוצים בכלל?!" שאלה בדאגה
"טוב...אחת מהם היא עובדת סוציאלית "אורית" אני חושבת שקוראים לה.."
"אה אורית!העובדת סוציאלית של בית-היתומים שהייתי בו" נזכרה "מה! קרה משהו לבית היתומים?" שאלה בדאגה
"לבית יתומים לא...אבל לך כן.."
עדי הסתכלה עליה בתדהמה
ה..ה..ההורים שלך נעצרו ו..והם באו לקחת אותך לבית יתומים עד שימלאו לך 18"
"אבל יש לי יומהולדת 18 בעוד שבועיים.." עדי החמיצה פנים "למה הם כ"כ מתעקשים לקחת אותי לשם?"
"לא יודעת..אבל אין מצב שאני יתן לך ללכת!"
אשלי ישבה על מיטתה ושקעה במחשבות,לחדר נכנסו יסמין ונוגה בצחקוקים
"יסמין" פנתה אליה אשלי,אך יסמין התעלמה ממנה והמשיכה לצחוק
"נוגה" אמרה אך גם היא התעלמה ממנה
"תקשיבו,אני מצטערת...אני..אני באמת לא התכוונתי..." קמה מהמיטה והתקדמה לכוונם
"נוגה בואי נלך,יש בחדר הרבה רעש.." אמרה יסמין ושתיהן יצאו מהחדר
"לא,אל תלכו...אני רוצה לדבר איתכן" אמרה וניסתה לחסום את דרכם אבל הן דחפו אותה ויצאו מהחדר "הן שונאות אותי" נאנחה "אם החברות הכי טובות שלי שונאות אותי אז.."
"יש לי רעיון! בואי נחפש באינטרנט!" הציעה מעיין
"נכון! אני חייבת לדעת מה הם עשו!" השיבה עדי ושתיהן רצו למחשב
"הנה תקלידי את השמות של ההורים שלך פה.."
עדי הקלידה את השמות,במהרה על המסך הופיעו אפשרויות רבות
"שני אנשי עסקים נעצרו היום בחשד להלבנת כספים...השניים השותפים הינם בעל ואישה הגרים במרכז הארץ,העלימו כספים מהחברה במשך עשרות שנים.." עדי הקריאה בקול שקט
"נראה לי שזה זה,תפתחי את הכתבה הזאת.."
מעיין פתחה את הכתבה ועדי המשיכה לקרוא במהירות
"לזוג הצעיר יש ילדה מאומצת מתחת לגיל 18 שככל הנראה אם השניים יעצרו בית המשפט יאלץ לקבוע שילדתם תצטרך לשוב לבית היתומים,כרגע הרשויות מנסות לאתר אותה.
המשך הכתבה תעלה כאשר יופיעו פרטים נוספים..."
"מעיין! ההורים שלי הסתירו את זה ממני כ"כ הרבה זמן! איך הם לא סיפרו לי כלום?"
"למה נראה לך שהם יספרו לך דבר כזה בכלל? את אמורה לחשוב שהם אנשים הגונים וישרים לא?"
"מה אני יעשה בכלל?! הם מחפשים אותי! הם יקחו אותי!" אמרה מבוהלת
"יש לי רעיון! אמא שלי נשארת בחו"ל ב3 שבועות הקרובים..ובמילא בעוד שבועיים יש לך יומהולדת ובמילא לא ידעו שאת פה....אז תשארי פה!"
"ואם יחפשו אותי ישר פה?"
"הם לא,אל תדאגי הכל יהיה בסדר,אני מבטיחה!"
סוף השבוע עבר במהירות,מעיין בילתה את רוב היום בביתה עם עדי
לעומתה אשלי בילתה את סוף השבוע שלה בביתה בעודה עצובה,אביה שאל אותה מספר פעמים אם הכל בסדר והיא ענתה לו בחיוב והסבירה שזאת רק תקופה,למרות שהייתה מדוכאת ניסתה לחייך אליו כמה שאפשר.
מישל כמובן "בילתה" את סוף השבוע שלה בכעס כל אביה
"תום...אני מצטערת..אני יודעת שטעיתי..אני רוצה.." אמרה אשלי בקול שבור
"תראי אשלי,אני לא מעונין לדבר איתך,תודה" קטע את דבריה והתרחק
"אם החברות הטובות שלי לא מעונינות לדבר איתי והבחור שאני אוהבת כבר לא רוצה אותי...אין לי כבר מה לעשות פה
"וואו אשלי,חתיכת בלאגן היה פה בשבוע שעבר.." אמר אבי
"לפחות אתה מדבר איתי" התיישבה על הרצפה והוא התיישב אחריה
"אשלי,אל תהיי כזאת עצובה,מה שרשמת ביומן היה בלתי נסלח אבל לאט לאט עם הזמן הם כבר יסלחו לך..."
"לא..הם לא ירצו לסלוח לי בחיים!"
"את כבר תראי,הכל יסתדר...בסופו של דבר.."
"תגיד לי אבי" מחתה את דמעותיה "איך מעיין הפסידה בחור כמוך?"
"היא לא הפסידה אותי" נאנח "אני הפסדתי אותה"
"אבל כמו שאמרת..בסופו של דבר הכל יסתדר.." חייכה אליו
"שום דבר לא יסתדר..היא שונאת אותי!"
"איזה שטויות אתה מדבר! אתה לא רואה איך היא מתה עלייך?!"
"חחח עליי? עכשיו הצחקת אותי לגמרי! אולי אולי היא מתה להרוג אותי!" צחק ללא הפסקה
"אני אף פעם לא טועה בתחושות שלי והפעם אני יודעת,אני רואה באיזה צורה היא מסתכלת עלייך.."
"בצורה רעה?" שאל בחשש
"לא אבי,היא אוהבת אותך! רואים את זה על הפנים שלה!"
"היא יוצאת עם אלכס..אם עדיין לא ראית.." עיקם את פרצופו
"יואו אבי אתה כ"כ תמים! היא יוצאת עם אלכס רק בשביל לגרום לך לקנא או כי היא מנסה לשכוח אותה...אתה לא ראית שהיא הביאה בכוונה את אלכס לחזרה?"
"זה היה בכוונה?"
"כמובן! אבל רואים ללא ספק שהיא ממש ממש ממש לא מאוהבת באלכס הזה..אם כל הכבוד לבן-דוד שלי" אמרה כמובן מאליו
"בכל מקרה..זה מאוחר מדי..."
"שום דבר לא מאוחר! לך אליה..תנסה לכבוש אותה שוב לאט לאט ואל תנסה ללחוץ עליה..."
"את בטוחה?" שאל בחשש
"סופר-בטוחה!" אמרה בביטחון עצמי
הם הסתכלו זה על זה בחיוך "תגיד,היום יש הופעה נכון?" שאלה
"כן,למה?"
"יש לי שיר חדש שכתבתי..צריך רק גיטרה קלאסית.."
"יופי! אז מעולה! את שרה אותו,כן?"
"כן ברור,אבל רק תדאג שתום יהיה שם.." אמרה ורצה לחדרה
"אבי,בדיוק רציתי לדבר איתך.." פנתה אליו מעיין "תראה,היום אני לא אוכל להגיע להופעה כי יש לי משהו ממש חשוב לעשות ו.."
"בסדר,בסדר" קטע את דבריה
"מה בסדר? אמרתי שאני לא אוכל להגיע ואתה אומר לי בסדר?! מה קורה אבי? יש לך חום?" נגעה במצחו
"לא למה?" צחק
"בדרך כלל אתה צועק עליי שאי-אפשר לבטל הופעה ועכשיו אתה אומר לי "בסדר" בכזאת פשטות " חיקתה אותו "כבר התכוננתי לשמוע צעקות..."
"לא זה בסדר,אבל שזה יהיה חד פעמי כי אשלי השניה הודיעה לי שהיא חיברה שיר והיא זקוקה רק לגיטרה קלאסית..אז כנראה שאין בך צורך..בדיוק באתי להודיע לך.."
"אין בי צורך?! אתה לא מתבייש?" צחקה "בכל מקרה זה קצת מוזר שאשלי מחברת שיר,טוב נו.." משכה בכתפיה
"אני לא מבין,למה לא אמרת לי כלום שאני לא מנגן? למה היית צריך לגרור אותי עד לפה?" כעס תום על אבי
"תראה,אני לא יכול להגיד לך,מה שכן אני צריך שתהיה בקהל"
"אני לא מבין,למה למעיין אתה מרשה לא לבוא ולי לא? מה? בגלל שהיא בחורה?"
"לא..זה לא קשור..."
"אז מה הייתי צריך לעשות? ללבוש חצאית וחזיה?"
"תום תפסיק להיות מגוחך...הנה היא עולה לבמה...תישאר פה!" אמר אבי ורץ במהירות לבמה
"קודם כל הייתי רוצה להתנצל בפני כל מי שפגעתי...וזה שיר שכתבתי למישהו מאוד מיוחד...ואני מקווה שהוא יסלח לי..."
אבי התחיל לנגן את המנגינה השקטה.
"החושך סוגר עליי,למה עזבת?
הכל שחור מדי,ואין לי,אין לי נחמה
האור נטש אותי,למה הלכת?
עמוק בתוך ליבי מתחוללת מלחמה
הימים מתארכים,אז מתי אתה חוזר?
הלילות הן בלי שינה,אולי אתה רק מאחר...
פזמון
אני מחכה לך תמיד
גם אם לא רואים את זה מבחוץ
ביחד נבנה לנו עתיד
ואיתו נוכל לרוץ
נוכל להגשים גם כל חלום
ושום בעיה לא תהיה משמעותית בשבילנו
אז בוא כבר,תחזור אליי היום
כדי שנוכל לעשות זאת שנינו
בית ||
עוד יום עובר כאן
ועכשיו אני ברחוב
ללכת אין לאן
ורק מקווה לטוב
תחזור כבר,תשוב מהר מהר
למה אתה לא חוזר?
אולי אתה מאחר?
אני לא יכולה יותר!"
היא סיימה לשיר והסתכלה על תום שעמד ליד הבמה,דמעות עמדו בעיניה
היא הביטה בו,והוא הביט בה
"אני מצטערת! סליחה!" הדמעות פרצו והיא ירדה מהבמה ורצה לכוון היציאה
פרק 13
"אשלי" רדף אחריה וניסה להידחף בין האנשים
אשלי כבר יצאה ותום אחריה,בחוץ האויר היה קריר,תום התנשף והביט לצדדים
הוא קלט במהירות את אשלי יושבת מאחורי מכונית,היא כרכה את ידיה בין ברכיה ובכתה בכי שקט
"אשלי...." אמר בשקט
היא הרימה את מבטה "אתה שונא אותי אתה שונא אותי,החברות הטובות שלי שונאות אותי,החברות הטובות שלי שונאות אותי וגם בכלל כל הכיתה שונאת אותי...למה שכל העולם לא ינדה אותי וזהו!!!"
"אבל אנ..."
"אתה יודע כמה בכיתי בשבוע האחרון? לא הרבה פעמים בכיתי במשך החיים שלי...אבל בשבוע האחרון יכולתי למלא את הכנרת!"
"שתדעי לך אשלי שהשיר שחיברת מאוד יפה,ממש אהבתי אותו" ניסה לעודד את רוחה
"אתה באמת מתכוון לזה? חיברתי אותו בשבילך"
"כן,ממש אהבתי" השיב לה
"זה אומר שאתה סולח לי?" שאלה בקול מתחנן
"כן,אבל זה לא אומר שנוכל לחזור להיות ביחד"
"אבל...למה? אם אתה סולח לי אז זה אומר שהכל בסדר ביננו..."
"תביני אשלי,פגעת בי מאוד,אני לא בטח שאם נחזור אז הכל יחזור לקדמותו..." ליטף את ידה
"אבל...אבל חשבתי שקראת לי ביומן.." אמרה אשלי בגמגום
"את רואה! נפגעתי מהחוסר אמון שלך בי.."
"רק אל תגיד לי 'שנשאר רק ידידים' " אמרה בטון מזלזל
"כן,אני חושב שהכי טוב בשבילנו זה להשאר ידידים..." אמר "אז...ידידים?" הושיט לה את ידו
אחרי כמה שניות של מחשבה גם היא הושיטה לו את ידה "ידידים"
"את יודעת מה עבר עליי היום?" שאלה מעיין את עדי ונמרחה על הספה
"יום קשה אה?" צחקה
"ועוד איך קשה!" גלגלה את עיניה "היום באו אנשים לחפש אחרייך בכל הבי"ס,חדר-חדר הם חיפשו...ועוד יותר גרוע! גם בחדר כביסה...מזל שהדלת של החזרות הייתה נעולה במפתח שלנו והם ניסו לפתוח והמנהל שיכנע אותם שאין מפתח כי פשוט הדלת מאוד ישנה והחדר בכלל לא פעיל ואין מצב שאף אחד יכנס לפה מבלי לפרוץ את הדלת..."
"כן,באמת מזל...תתארי לך שכן היו מגלים את החדר חזרות.."
"שלא תעזי לחשוב על זה בכלל!...ואת לא יודעת מה עשו לי,לקחו אותי למן "חדר -חקירות" כזה ושאלו אותי כל מיני שאלות מטופשות.."
*תחילת פלאשבק*
"איפה עדי?" שאל האיש באיום
"מאיפה לי לדעת? השומרת עדי אנוכי??!"
"מתי ראית אותה בפעם האחרונה?" המשיך והתעקש לשאול
"ביום חמישי בכיתה" ענתה באדישות
"ואת לא יודעת איפה היא?" שאל בחשד
"לא"
"בטוחה?"
"מאיפה אני יודעת איפה היא? אתה לא מבין שגם אני דואגת! היא החברה הכי טובה שלי! אני לא מבינה כמה שאלות אתם שואלים אותי! גם אני דואגת לה כמו כולם ואפילו יותר!" בכתה מעיין
*סיום פלאשבק*
"אז הם בטוח לא באים לפה,נכון?" שאלה עדי
"באמת נראה לך שהם יחפשו כאן אחרי מה שהם עשו לי?!"
"לא"
"יופי אז תסתמי!"
"תלמידים יקרים...מחר אתם יוצאים לחופשת ראש-השנה,אני מקווה שתהנו ותחזרו לבי"ס עם כוחות מחודשים,אבל לא לשכוח שלאחר החופשה יש לכם מבחן בהיסטוריה ומתמטיקה " אמרה המורה
"הוווווווווווווווווווווווו" – "המורה למה לבאס אותנו עכשיו?" נשמעו הקולות מהכיתה
"שקט!" צעקה "אז שתהיה לכם חופשה מהנה והמשך יום נעים...להתראות.." יצאה מהכיתה
לאחר שכל התלמידים יצאו מהכיתה אשלי לקחה את הפלאפון שלה וחייגה
"הלו...אבא? מה שלומך?...יופי אני שמחה! אמממ אבא...יש לי טובה גדולה לבקש ממך אני יודעת שיהיה קשה לך לקיים אותה...אני רוצה..."
"כן אמא....כן גם אני מתגעגעת אלייך.." גלגלה מעיין את עיניה "לא נורא...אני ישאר לבד בבית מקסימום אני אלך לאמיר או משהו...לא זה בסדר...אל תדאגי לי,תדאגי קודם כל לעצמך שיהיה לך חג שמח...כן אמא..אל תבכי..כן גם אני אוהבת אותך...ביי...כן ביי....טוב אמא ביי!" ניתקה את השיחה "אוף היא קרציה!"
==יום למחרת==
"איזה כיף היום חופש!" פיהקה נוגה וקמה ממיטתה
"כן,כל כך בא לי לישון עד מאוחר" השיבה יסמין
"רק חבל שלא נוכל לחגוג את החג אצל אשלי,כמו בכל שנה"
"אפרופו מדברים על אשלי...איפה היא בכלל? המיטה שלה מסודרת וגם אתמול בלילה היא לא חזרה לחדר" אמרה יסמין
"מה אכפת לי ממנה...בואי כבר נתלבש ונרד לקפיטריה אני רעבה!!!!!"
יסמין פתחה את הארון בגדים ובהתה בו "אין לי מה ל-ל-ב-ו-ש!!!!!" צעקה "אולי אני אקח מאשלי..היא במילא לא תשים לב..." דיברה לעצמה וניגשה לארון של אשלי
"אה! הוא ריק!" יסמין הייתה בהלם "נוגה! הארון של אשלי ריק איפה היא לעזאזל?!"
"גם היא לקחה את החפצים שלה...בואי תראי!!!" צעקה לה נוגה "יש מצב שהיא עברה חדר כי פשוט התעלמנו ממנה כל הזמן?"
"יכול להיות..אבל לאן היא הלכה? היא לא אמרה לנו כלום!" אמרה יסמין ולפתע קלטו עיניה משהו על המיטה של אשלי.
על המיטה שכב מכתב שבו היה כתוב באותיות גדולות "ליסמין ונוגה"
הן פתחו את המכתב ויסמין החלה לקרוא בקול
"חברותיי היקרות,
אני יודעת שאתן ממש כועסות עליי,ובצדק! גם אני ממש כועסת על עצמי.
לא באמת התכוונתי למה שרשמתי ביומן זה היה באמת מזמן דעתי השתנתה מאז...
אני גם יודעת שאתן שונאות אותי ולא רוצות לראות אותי יותר..בגלל זה עזבתי מבלי להפרד.
אתן מבינות,החלטתי לחזור לארה"ב ולגור עם המשפחה שלי שם.
אני יודעת שתסתדרו בלעדיי מצוין,אבל לי ממש יהיה קשה בלעדיכן .
חה,בטח תשכחו שאני קיימת אחרי שתקראו את המכתב הזה..
בכל מקרה רציתי להגיד שזה באמת חבל שרק עכשיו הבנתי כמה אתן חשובות לי וכמה אני זקוקה לכן.
אני מתנצלת גם שהבנתי את זה בנסיבות כאלה-כמה אני אוהבת אתכן!!
אתן הדבר הכי יקר לי בעולם וחברות כמוכן לא מוצאים בכל מקום,אבל חברות כמוני....אף אחת לא הייתה רוצה חברה כמוני...בגלל זה..בגלל זה אני הולכת להשתנות....
החלטתי לפתוח דף חדש,להיות טובה יותר לאנשים ובגלל זה אני עוזבת...עוזבת למקום שאף אחד לא מכיר אותי ואת העבר שלי...
אני מתנצלת שוב בפעם המליון על התקרית שהייתה בינינו ושוב,על זה שעזבתי מבלי להפרד
כשתקראו את המכתב הזה אני בטח כבר אהיה בארה"ב
ושלא תחשבו לרגע שאני אשכח אתכן!
אשלי 3> "
"היא...היא עזבה.." יסמין ונוגה הסתכלו אחת על השניה בהלם
פרק קצרצרוני וחמודי :D
(וואי איזה פאקצה נהייתי LOL)
מנויות חדשות יכולות להראות סימני חיים....אני רוצה להכיר אתכן :)
וגם מסר לכולם-תגיבו זה לא עולה כסף וזה לוקח מקסימום 2 דקות לתגובה הכי ארוכה (תשאלו את אוריתוש)
ואם אני ואורית עושות הצפה בתגובות זה לא אומר שהאחרות פטורות מלהגיב..אני משקיעה בשבילכן כל יום חצי שעה מהזמן שלי כדי לכתוב את הפרק ולחשוב על דברים עתידיים אז קשה לכן לכתוב תגובה מקסימום 2 דק? לעעעע אל תגזימו D:
יאללה החפירה שלי הסתיימה פה!
ואל תשכחו להצביע :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
לצידך תמיד-בדם קר