לצידך תמיד ^_^

היי נושים זו לולעעעע;]

טוב נו... גם בעלת הבלוג (ליאתוש') פו ^^"

אמג! איזה מוזר זה לכתוב\לקרוא את הפרק ה30

ובהתחלה זה היה סתם רעיון בהשראת חנג'

ואז יש את ה'פוש' של נשנש

והנה לכם פרק 30!!!!

יאללה נושים בלי הרבה חפירות ממני (כאילו שזה היה כלום עד עכשיו^^")

קבלו פרק ואז חפירה של ליאת ~חעחעחע~

טוב,עכשיו לפני הפרק אני (ליאת) רוצה להתנצל בפני תאי...

הבטחתי לך פרק אתמול אבל בסוף לא הסתדר לי

מבטיחה שתקבלי ממני פיצוי רק תבחרי מה...

יום למחרת,שעת צהריים

"מעייני איפה את?" נכנסה ויקי לחדרה של מעיין וגילתה שאין שם אף אחד

"אני אחכה לה עד שהיא תבוא" חשבה והתיישבה על המיטה

"מה זה?" הסתכלה על הדף שהיה מונח על השידה

היא החלה לקרוא מה שכתוב בו:

עדי וענבל.

אני מצטערת אבל אני לא יכולה יותר, אני מרימה ידיים. אני עוברת תקופה מאוד קשה, מבחנים שלא נגמרים, בגרויות שדורשות ממני יותר ממה שאני יכולה לתת. אני יודעת שזה שטותי, אבל אני לא מסוגלת יותר לסבול את הלחץ המטורף הזה.

האמת היא שזאת לא הסיבה היחידה. אני אוהבת את תומר ,היו לנו חלומות גדולים ונדושים עד הרגע שהוא עזב אותי בגלל שההורים שלו לא קיבלו אותי!

אני לא מפסיקה לבכות בגללו, וכל מילה שאני כותבת, אני מתמלאת בדמעות מרות כמו החיים שלי.

חשוב שתדעו שאני נושאת בתוכי תינוק שלא מגיע לו לצאת אל העולם האכזר והקר הזה בגלל שאיני יודעת מי אבא, זה יכול להיות תומר,אבי או עידו.

ענבל ועדי, הייתן חברות נהדרות, אני מקווה שהייתי גם בשבילכן.

כשתבואו ותקראו את המכתב כנראה ואני כבר לא אהיה בין החיים.

                                                                                                          מעיין.

"מה???" צעקה ויקי "מההההההה?? איפה מעייני שלי?" היא החלה לבכות...

הפרק:

היא ירדה לכיתה י"א,איך שהיא ראתה את מעיין מהחלון היא התפרצה לתוך הכיתה ורצה למעיין וחיבקה אותה.

בכיתה עלו גיחוחים קלים

"שלא תעזי בחיים לעשות דבר כזה!!" התרגזה

"אמא,מה יש לך?את מביכה אותי!"

"את חושבת שלא קראתי את המכתב שלך?" צעקה

"אמא,את מביכה אותי,בואי החוצה!!!" חרקה עם שיניה

"אמא,מה זה היה?" שאלה אותה "מה הייתה כל ההתפרצות הזאת?"

"את חושבת שלא ראיתי את המכתב שלך?"היא כמעט רצתה לבכות

"איזה מכתב?לא שלחתי לך שום מכתב,אם כבר אז SMS "

"לא! המכתב בחדר שלך!"

"איזה מכתב?" חשבה "  HO NO את מתכוונת שראית את המכתב התאבדות??" דפקה על מצחה

"כן,ואני דורשת שתגידי לי מי זה תומר,ולמה נכנסת להריון ממנו!"

"אמא!זה היה הכל בצחוק"

"זה לא היה נראה לי ככה" לא השתכנעה

"נראה לך שבאמת אני אפגש עם מלא בנים?נו אמא,את מכירה אותי,והשאלה גם איך?הבי"ס הזה לא נותן לנו אפילו לצאת לנשום אויר בחוץ,אז בטח שגם לא בפנים"

"טוב,אולי את צודקת,הבי"ס הזה באמת קפדן,ולא נראה לי שהמנהל יסכים לכזה מצב"

 "בטח שאני צודקת!ומה רצית לפני שעשית לי את כל המהומה הזאת?"

"לפני זה אני דורשת לדעת למה עשית את זה?"שמה את ידה על מותניה

"סתם,אני ועדי רצינו לצחוק אז החלטנו שכל אחת תכתוב מכתב התאבדות ונראה של מי הכי מצחיק,את לא שמת לב שהכל נכתב בהומור?!"

"את צוחקת ואני נבהלת"

"טוב נו אמא,מה רצית?"

"מה,אסור לי סתם לבקר את הבת שלי?" שאלה בתמימות

,אמא אני לא מטומטמת וגם לא נולדתי אתמול,תמיד שאת באה לפה זה או להודיע לי הודעה או לבדוק את הבעיות שאני עושה להנהלה" אמרה "אז מה כבר עשיתי?מה המנהל אמר עליי?"

"המנהל לא אמר עלייך כלום,בכלל לא דיברתי איתו"

"אז באת לפה בטח להודיע לי שאת מתחתנת סוף סוף פעם שניה?!"

"לא,גם זה לא!"

"נו אז..אולי תגידי כבר?" אמרה ביאוש "המורה מחכה לי בכיתה"

"מעייני,אני יודעת שלא כ"כ את מה שאני הולכת לספר לך עכשיו,אבל אני חייבת"

"נו אז תגידי כבר.."

"אני יוצאת להופעות בכל רחבי אמריקה ל 3 חודשים,אני יודעת שממש יהיה לך קשה להסתדר בלעדיי אבל..."

"מה זה הכל?" שאלה באדישות

"כן...מה לא תתגעגעי אליי?" הייתה קצת המומה

מעיין חיבקה אותה,ועשתה עצמה עצובה "בטח שאני אתגעגע אלייך,איך לא?את אמא שלי,וואי אני לא יודעת איך אני אסתדר בלעדייך למשך 3 חודשים"אמרה ואפילו הזילה דמעה קטנה

"אויש מעייני,אל תבכי אל תדאגי אישרתי לך את כל היציאות של יום שישי,השארתי לך כסף בכספת של הבית והבית לרשותך,רק לא לעשות מסיבות ובלאגן טוב?"

"אוקיי,אמא"

"אז ביי יפה שלי אני ממש אתגעגע אלייך! תתצרי איתי קשר טוב?מחר הטיסה,ביי" אמרה ויצאה

"גאאאד איזה קרציה" דפקה על מצחה "לפחות הבית יהיה ברשותי"היא העלתה חיוך זומם על פניה

היא נכנסה חזרה לכיתה

"תגידי מה היה כל הקטע הזה עכשיו עם אמא שלך?" שאלה עדי

"זוכרת את המכתב התאבדות שכתבנו?"

"נו כן" שאלה כלא מבינה

"אז היא קראה את המכתב שלי"

"לא נכווון" התפלאה

"כן והיא נבהלה מאוד!!"

"מעיין ועדי,עברתם לסוף פתחתם שם סניף?" קטעה אותם המורה

"לא,סליחה המורה"

"טוב,אז נמשיך בשיעור"

הן הסתכלו אחת על השניה בחיוך וצחקו

**השיעור נגמר**

"תקשיבי,מצאתי לנו מתופף ללהקה...אה,ועוד מישהי שתשיר איתך"

"מה?אב,אני לא צריכה מישהי שתשיר איתי"

"זה בסדר,אמרו לי שהיא שרה יפה" אבי אמר בבטחון

"טוב,מי המתופף?"

"תום,אבל חסר לי רק נגן בס ואנחנו מסודרים"

"אני יודעת לנגן בבס"

"מה באמת?למה לא אמרת לי?"

"למה אף פעם לא שאלת?"

"כי לא חשבתי על זה אפילו....טוב נו,אז בואי נקבע חזרות  כבר" אמר נלהב "מתי מתאים לך?"

"ת'אמת לא אכפת לי ויש לי הרבה זמן"

"יופי,אז נתאם שעות עם תום ונתחיל את החזרה,בהמשך היום תקבלי ממני sms"

"אוקיי" חייכה

**כעבור כמה שעות**

"אז תרשמי..עליית היטלר לשלטון גרמה לכך..." (חחח השפעה של שיעורי הסטוריה :) )

נשמע צלצול של הודעה—

"שניה רגע" מעיין אמרה לעדי

"נפגש ב7 בחדר כביסה,תביאו את הציוד.אבי"

"מה?מה הוא רוצה?" עדי לא הבינה

"לא סיפרתי לך שהיום מתחילים החזרות?"

"חזרות של מה?" הייתה מבולבלת

"נו..החזרות ללהקה"

"איזה להקה?"

"נו תפסיקי עם השאלות שלך!הלהקה שאני ואבי הקרציה הקמנו"

"מה באמת?מזל טוב"

"את משחקת אותה אהבלה או שאת באמת כזאתי?תגידי את בסדר את היית בחדר שדיברנו על זה!!"

"טוב כנראה שכחתי מה את רוצה?"

"טוב,תודה,יאללה אני צריכה להתכונן,את זוכרת איפה שמתי את גיטרת הבס שלי?"

"כן,נראה לי ששמת אותה בקומה למעלה מעל הארון"

היא עלתה למעלה "אווף,מה חשבתי לעצמי ששמתי את הגיטרה למעלה?!"

היא עלתה על הכסא ועדיין לא הצליחה להגיע,היא החליטה לקפוץ כדי לתפוס את הגיטרה

היא הצליחה לתפוס אותה אבל..."אאוץ'" נשמע קול נפילה

היא נפלה והגיטרה עליה

עדי ששמעה את הנפילה רצה מה למעלה "מעיין,את בסדר?"

"זה נראה לך בסדר שאני שרועה על הרצפה וגיטרה מעליי?!" התרגזה

"בואי אני אעזור לך" הרימה אותה עדי "מה?איך זה קרה לך?"

"ניסיתי להגיע לגיטרה ,וקפצתי על הכסא כמו מפגרת ופלתי והגיטרה מעליי"

"ממש כל הכבוד לך" אמה בציניות "נפגעת או משהו?"

"לא,אני בסדר,קצת כואב לי הראש מהנפילה,אבל הכל בסדר"אמרה

"יאללה הלכתי לחזרה"

"בהצלחה!"צעקה להעדי

היא רצה לכוון החדר כביסה,הדלת הייתה פתוחה

"היי תום,מה קורה?" תום היחיד שישב שם

"שמעתי שאתה יודע לתופף על תופים"

"שמעת נכון"

"תגיד,אתה יודע מי זאת "הזמרת" החדשה?" שאלה

"כן,זאת מישהי שאני מכיר,דיברתי עם אבי בקשר אליה"

"אז אתה הכנסת עוד אחת?"

"כן,למען האמת כן"

"מה קורה?" לפתע נכנס אבי "אזז..תופים לא הצלחנו להשיג בנתיים אבל גיטרות יש ומיתרי קול יש" חייך חיוך מרוצה

"אבי,מה בכלל אנחנו מתכוונים לשיר?!יפה,ארגנו להקה אבל מה השירים שאנחנו שרים?" שאלה מעיין

"אני חושב שבהתחלה ננגן שירים שכולם מכירים,ובהמשך הדרך נכתוב לעצמנו שירים וננגן אותם"

"ואיזה סוג מוזיקה אנחנו מנגנים?" המשיכה עם השאלות

"אני חושב רוק חופשי"

"נשמע אחלה מצדי" אמר תום

"הגעתי..." הכריז הקול הנשי שנכנס

"מה את עושה כאן?!" הזדעזעה מעיין

תודה על התגובות בפרק הקודם ^^

יאללה אינלי כוח לחפור יש לי מצגת לעשות