היום אני שמחה ומאושרת!!!
יש לי את הספר 'דמדומים-מולד הירח'
אני ממש מתרגשת לקרוא אותו ^^
סוף סוף אחרי שחיכתי לו מלא זמן
"יום שישי אני לא יכולה להגיע,יש לי סידורים לעשות יו נואו אני בן אדם עסוק"
"אז אל תבואי,במילא אף אחד לא צריך אותך בלהקה וגם אף אחד לא מכריח אותך לבוא"
"נו דיי! תפסיקי לדבר אליי ככה!את יודעת מה?יום שישי אני אבוא אבל לא אשאר לארוחת ערב"
==יום שישי בבוקר==
"יאללה עדי,אני הולכת את באה?" שמה את הגיטרה על כתפה
"אני לא יכולה,ההורים שלי רוצים שנהיה ביחד בשבת.."אמרה באנחה
"מה איתם באמת?כמעט שהם לא יוצרים קשר ופתאום הם מחליטים שהם רוצים אותך שם בשבת?"
"כן..כנראה הם פשוט נזכרו שיש להם בת..אמנם לא שלהם,אבל מאומצת"
"אולי הם לא יודעים מה עובר עלייך,פשוט תספרי להם ותגידי להם שאם אכפת להם אפילו קצת ממך אז שיתחילו להתענין בך ולהפגין אכפתיות.." אמרה מעיין בנחישות
"צודקת!הם צריכים ל התייחס אליי בדיוק כאילו שאני הבת שלהם!"
"טוב ביי אני הולכת,אווף לפחות את לא צריכה לסבול את אשלי המעצבנת הזאת!!"
"בהצלחה היום"
"תודה" אמרה ויצאה מהחדר באנחה גדולה
"וואו,התופים ממש יפים!אפילו יותר משלי" תום ליטף את מערכת התופים החדשה שאמורה להיות שלו "אני ממש מאוהב" אמר תום בהתלהבות והיה נדמה כאילו בעיניו נוצצים לבבות"
"אהמ אהמ..תום..." גיכחה בגרונה אשלי
"תום התעשת "ברור אשלי,את אהבת חיי..אבל התופים האלה.."אמר בדרמטיות "הם משהו מיוחד"
"שום דבר לא מיוחד יותר ממני" ענתה לו בסנוביות
"כן בסדר את צודקת"תום אמר בחוסר רצון,כי ידע שאם הוא יתווכח עם אשלי זה לא יגמר לעולם,אשלי חייכה חיוך מרוצה
"שנתחיל?" שאל אבי
"רגע,רגע עוד לא חיממתי את הגרון שלי!אני לא יכולה לשיר מבלי לחמם אותו!"אמרה אשלי
"אשלי,תעשי את זה מהר כי אנחנו רוצים להתחיל" השיב לה אבי
"אוקיי" אמרה "דו,רה,מי,פה,סול,לה,סי,דווווו דוווו,סי,לה,סול,פה,מי,רה,דו"
"מאיפה הבאת את היצור הזה?" מעיין דפקה על מצחה
"מה,מה,מה איייי אייי" אשלי עשתה פרצופים וקולות מצחיקים
"אני לא מבין מה תום מוצא בה?" אבי לחש למעיין
"מי כן יודע?" השיבה לו
"אשלי,עוד תמשיכי לעכב אותנו עם החימומי קול שלך?" שאל אבי
"לא,עוד רגע אני מסיימת..."
כולם הסתכלו עליה משועממים,וכעבור דקות אחדות היא הפסיקה
"תודה לאל,חשבתי שזה לעולם לא יגמר"מעיין נאנחה
"זהו אני מוכנה,בואו נתחיל לשיר"
"את בטוחה?את לא רוצה לעשות עוד איזה 'דו רה מי' או משהו כזה?" שאלה מעיין בציניות
"אולי את באמת צודקת!כנראה שלא עשיתי מספיק..דו.."
"לאאאאאאאאאאאא!!" צעקו כולם "עכשיו כשאנחנו מוכנים,בואו נתחיל סוף סוף את החזרה!" אמר אבי "אז זאת המנגינה של השיר,נסו להצטרף עם המנגינה" התיישב על הכסא והחל לנגן "אשלי תתחילי"
"אני מאבדת שליטה כשאני רואה אותך
זה מתחיל מידיי ונגמר בליבי
לפעמים חושבת,איך זה שאני לא שלך
אבל תמיד יש ממך משהו איתי
אולי יום אחד אכנס לליבך
אולי יום אחד החלום יהפוך למציאותי
"שתיכן יחד" אמר אבי והמשיך לנגן
יש לי פחד לאבד שליטה
אני דואגת מפני העתיד
אולי ביחד עוד נמצא תקווה
"רוצה הכל עכשיו ולא בעתיד
"תור מעיין" המשיך אבי
אני מתעצבנת כי אתה לא מבין אותי
וגם לא מנסה להכנס לראש שלי
עכשיו שקט,עכשיו כבר נח הלב
נמאס לי מאוהב ולא אוהב
מכל הדיבורים ומכל המשחקים
עכשיו אני רק לעצמי ולא אכפת לי מאחרים
אבי המשיך לנגן את סיום השיר "הקול שלכן משתלב יפה ביחד" חייך חיוך מרוצה
"כן בטח" גלגלה את עיניה מעיין "רק חסר שאני אעשה חימומי קול כמו של אשלי.."
"היו קצת זיופים..אבל נעבוד על זה" אמר אבי
"אמממ..אני זקוקה דחוף לשירותים!איפה הם?" שאלה אשלי
"את רואה את המזדרון?תלכי ישר עד הסוף הדלת משמאל..את רואה?אלה השירותים" הסבירה לה מעיין
אשלי התהלכה במזדרון באיוטיות,בוחנת כל תמונה היטב,כל בלטה,כל קישוט
"אוקיי אז היא אמרה ישר עד הסוף,אבל איזה דלת זאת?מימין או משמאל" חשבה לעצמה "אני חושבת שימין" היא פתחה את הדלת וראתה חדר ענק,הכל היה מסודר באופן מופתי
קירות החדר היו צבועים בצבע תכלת ופוסטרים של להקות רוק ידועות היו תלויות על הקיר
"OMG איפה יש ורוד?אני לא מאמינה איזה חדר מגעיל!צריך לצבוע אותו דחוף לורוד או לצבע כזה בסגנון" דיברה לעצמה אשלי ועשתה פרצוף נגעל
"אבדה לך הדרך?" נשמע קול מאחוריה
"אממממ..מעיין,בדיוק חשבתי איזה חדר מקסים יש לך" שיקרה במצח נחושה
"כן בטח,שמעתי את מה שאמרת כרגע"
"טוב,אז איפה אמרת שהשירותים?"
מעיין הצביעה על הדלת "אה נכון" התממה אשלי ונכנסה
לאחר מכן הם המשיכו בחזרה,וכעבור כמה שעות הם החליטו שהחזרה מספיקה לאותו היום והם צריכים להתארגן לארוחה ביחד
"טוב הלכתי" אמרה אשלי "אין לי כ"כ הרבה זמן היום ,ביי" נישקה את תום ויצאה
"אזזזז....בנים.." הרימה את גבותיה מעיין "מה מבשלים לארוחה?"
"אני אפילו לא יודע לבשל" אמר תום
"אצלי חביתה נשרפת" הוסיף אבי
"חבורת לא-יעילים שכמותכם!אני צריכה לעשות הכל???"
"כן" הנהנו בראשם
"אז...מה מבשלים?"
"עוף או משהו כזה ,לא?"
"טוב,אז קדימה לעבודה" מעיין שפשפה את ידיה
הם נכנסו למטבח,מעיין החלה לחלק הוראות
"אבי,תוציא את העוף מהמקרר,ואתה!" הצביעה על תום "תוציא את הסיר הגדול מהארון השני"
היא הלכה לכוון המקרר ופתחה אותו "הנה קחו" הניחה לפניהם גזרים ותפוחי-אדמה "אבי תראה,זה מקלף ומה שעושים איתו זה מקלפים מלמעלה עד למטה" דיברה איתו כאל תינוק
"מה את רצינית?אני יעשה כזה דבר?בחיים לא!זה רק המשרתות" אמר אבי
"כרגע אין משרתות אבל מה שכן יש זה 6 ידיים,את תתחילו ל-ע-ב-ו-ד!!"
"עקשנית אחת" פלט מפיו ומעיין חייכה
"תגידי,איפה יש לכם קמח?" אבי חיטט בארונות בעיון רב
"בשביל מה אתה צריך קמח???" היא לא הבינה מה קשור עוף וקמח,היא חשבה שהוא לא נורמאלי
בעוד מעיין מדברת אבי מצא את הקמח ופתח אותו "בשביל זה!" שפך עליה קמח
"מה אתה מטורף???אתה רואה עכשיו אתה זה שהתחלת" היא לקחה עוד חבילת קמח מהארון ושפכה עליו כפול ממה שהוא שפך
"אתם מתכננים לשחק או לבשל?" שאל תום
מעיין ואבי הסתכלו אחד לשני בעיניים וחייכו,הם ידעו טוב מאוד מה לעשות
"לא!לא!תפסיקו!די תפסיקו!!" תום התחנן שהם יפסיקו לשפוך עליו קמח
"צודק,זה לא היה בסדר מצדי" אמרה מעיין "עכשיו תתרצנו ונמשיך לעבוד" פקדה עליהם
הם המשיכו בעבודת הקילוף שלה,ובזמן הזה בלי שהם ישימו לב מעיין התהלכה בשקט בשקט לעבר המקרר פותחת אותו ו...
"יואו אני לא מאמין" אבי ניגב את פניו מן הביצה שהתרסקה לו לפרצוף "אני אהרוג אותך" הוא רץ לכוונה
"נה נה נה נה נה לא תתפוס אותי" מעיין עשתה קול של ילדה קטנה והחלה לרוץ בכל המטבח בעודה זורקת ביצים לכל עבר
"היי!למה עליי?אני עוד צריך לחזור הביתה היום" נזף בה תום
"סליחה תום אבל נראה כאילו חסר בך משהו" חייכה חיוך שתום כבר היה יכול לנחש בדיוק על מה היא חושבת
"לא מעיין!אני אוסר עלייך!שלא תעזי!" אבל כנראה שלמעיין זה לא היה אכפת,ותום המסכן התמלא לא רק בביצים אלא גם בקמח
תום נאנח בכבדות "אם ידעתי שככה יקרה הייתי מביא בגדים להחלפה"
"אז לא ידעת...קורה..." צחקה
תום הסתכל על אבי,ואבי על תום,הפעם הם בחרו בדרך הנכונה
"לאאא!!אין לכם זכות!!זה הבית שלי!תפסיקו!!" הפעם מעיין הייתה זאת שהתחננה שיפסיקו לזרוק עליה ביצים "אחחחח זה כואב.." היא ניסתה להתחמק מהם
"ועכשיו לסיום הגדול" הכריז אבי בקול
"אעעעעעעעעעע...." הם שפכו עליה את כל הקמח הנותר בשקית "יופי מרוצים עכשיו?!?!"
"אהא" שניהם הנהנו בראשם לחיוב
שלושתם הסתכלו אחד על השני,כל אחד היה יותר מלוכלך מהאחר,באויר עלו גיחוחים קלים ולאחר מכן פרץ של צחוק נשמע ללא הפסקה,אכן זה ערב בלתי נשכח
"מאיפה את יודעת לבשל כ"כ טוב?" שאל אבי בזמן שדחף את האוכל לפה
"כשהייתי צעירה אמא שלי הייתה נוסעת ממקום למקום (לא שעכשיו היא לא) ולא היו לי חברות,והחברות היחידות שהיו לי,היו העוזרות או הטבחית,אז הייתי יושבת לידה והיא הייתה מלמדת אותי לבשל"
"אה..."אמר אבי נבוך
"הי תום אבי,יפה לכם בגדים של עוזרים" גיחחה מעיין
"כל זה לא היה קורה אם לא היית שופכת עלינו קמח " אמר תום
"שטויות נו...קחו את החיים בקלות..חיים רק פעם אחת" השיבה להם בחיוך
"טוב,האוכל היה טעים מאוד אבל אני צריך להסתלק " אמר תום "מענין מה אמא שלי תגיד כשהיא תראה אותי בחליפה הזאתי" המשיך
"מה?אתה עוזב?כבר עכשיו?תשאר עוד קצת"
"מחכים לי בבית" השיב,לקח את חפציו והלך
"תום החוצפן הזה הלך מבלי לעזור לנקות את המטבח,איזה חוסר אחריות" אמרה לאבי
"מה?את גם מתכוונת לנקות את המטבח???"
"כן,אז מה חשבת?אף אחד לא בבית כולם יצאו לחופשה"
"אז...מעיין הכל היה נחמד...אממממ...אני צריך ללכת..אמממ...מחכים לי בבית" אבי קם מהשולחן אך מעיין תפסה לו את היד
"שום דבר!אל תתחמק! אתה נשאר פה ועוזר לי לנקות" אבי נאנח קלות "למה אני?"
"כי אתה זה שהתחלת עם כל זה אל תשכח"
"טוב נו..."
הם החלו לנקות
"את יודעת,הסיטואציה הזאת מזכירה לי משהו,לא?" צחקק אבי
"חוויה מאוד לא נעימה" אמרה "חוויה בלתי נשכחת"
כעבור חצי שעה הם סיימו לנקות את הכל,והפעם לא היה צטרך לשבור את הרגל
מעיין ואבי נשכבו במיטה סחוטים ותשושים לאחר שסיימו לנקות את המטבח
מעיין עצמה את עיניה מנה להנות מרגע של שקט אחרי היום הזה שעבר עליה,לפתע אבי החל לנשק אותה בצווארה,נשיקות קטנות וחמימות,נאנח אל תוך צווארה
מעיין הייתה מופתעת,אך זרמה
אבי שלח את ידו אל עבר חולצתה מנסה לגשש,ממשיך לנשק כל פיסת עור בצווארה של מעיין
היא הורידה את ידו מן האזור באלגנטיות גורמת לה להכרך על צווארה
הוא חיבק אותה חיבוק שעטף את כולה גורם להם להתגלגל במיטה,מעיין המשיכה עם הרעיון של אבי אך חיוך חושף שיניים הסתמן על פניה,ממשיכה להתגלגל במיטה
"איה!" צעק אבי
חיוך ממזרי הופיע על פניה של מעיין,אבי היה שרוע על הרצפה בעוד מעיין שוכבת על המיטה
"את יודעת שאני לא מוותר בכזאת קלות?" אבי נעמד על רגליו
מותח אה? חחחח השקעתי הרבה זמן בשביל הפרק הזה אז אל תהיו נבלות!!תגיבו!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
לצידך תמיד-בדם קר