לצידך תמיד ^_^

"הוווו! מענין מי זה?" קיפצה מישל

"בטח ממישהו מכוער.." קיפלה את  במרמור והכניסה אותו למעטפה

"למה להיות כזאת פסימית?" התערבה מעיין

"איך אפשר לא להיות פסימית? איזה בחור יפה בכלל ירצה אותי?!"

"עדי! תסתמי את הפה! איך את מדברת-תתבישי!" נזפה בה מעיין

"מה?"

"את בחורה יפה! תפסיקי כבר עם הבטחון העצמי הנמוך שלך!"

 "עדי,מעיין צודקת! את באמת יפה!" אמרה מישל

"נו,מה למשל יפה בי?" התענינה

"קודם כל יש לך שיער בלונדיני-חלק-מדהים! ויש לך עיניים בצבע דבש,ואת רזה ובמיוחד-את גם יפה מבפנים! מלא בנות היו מתות להיות כמוך ואין שום סיבה בעולם שגבר לא ירצה להסתכל עלייך אלא אם כן הוא עיוור..." הרצאתה מעיין

"טוב נו די  תפסיקי" הסמיקה עדי

"ויש עוד המון!" המשיכה מעיין לומר

"את לא מבינה.היא רוצה לשמוע מחמאות!" מישל גילגלה את עינייה

"חצופה! תתבישי לך! למשוך ממני ככה מחמאות?"

"אמממ..כן!" חייכה

"אז אני חוזרת בדבריי-את גם מכוערת מבחוץ וגם מבפנים " הוציאה לה לשון ועדי החזירה לה

==יום למחרת בכיתה==

תהילה נכנסה לכיתה וכל המבטים הופנו אליה ולאחר מכן נשמעו צחקוקים ,היא התעלמה והתיישבה במקומה

"היי תהילה" לפתע נשמע קול מאחוריה

"היי" ענתה בבישנות "תזכירי לי איך קוראים לך?"

"מעיין"

"אה כן,נכון"

"שמעתי שצרחת אתמול על ים וליאור"..

"שמועות מתפשטות מהר מאוד פה...ממש כמו שריפה ביער" סידרה את ספריה על השולחן

"הן מספרות את הסיפור הזה כ"כ הרבה פעמים שאי-אפשר להתעלם מזה.."

תהילה גלגלה את עיניה

"אבל שתדעי לך שאני גאה בך!" חייכה אליה

"באמת?!" התפלאה

"כן,כן! סוף סוף מישהי העמידה אותן על מקומם!"

"נכון,כל הכבוד תהילה!" הצטרפה מישל לשיחה

"תודה,אבל לא עשיתי כלום,בסה"כ אמרתי  להן שנמאס לי לשמוע לשון-הרע כל היום.." הצטנעה

"לשון הרע?" שאלה מישל

"כן..לשון הרע  זה לדבר על מישהו דברים רעים מאחורי הגב או דברים שהוא לא היה מעונין לספר לאחרים..זה איסור מהתורה ויש המון ספרים שנכתבו על המושג הזה..כ"כ הרבה הלכות וסייגים...צריך להזהר מלשון הרע כמו מאש!!"

"זה לא-מי-יודע-מה נחמד כשאת מגלה שמדברים עלייך מאחורי הגב,נכון עדי?" פנתה לעדי

אך עדי  הייתה עסוקה במשהו אחר...אולי החלום אחר?"

"עדייייייייי!!!" צעקה

"מה???"

"היום את לא איתנו! לאן את מסתכלת כ"כ? את מי את מחפשת?"

"אני מחפשת אותו!"

"מי זה אותו?"

"את 'הבחור הביישן'  הזה.." אמרה "כל בן בכיתה נמצא אצלי כחשוד" צמצמה את עיניה

"חחח את מגזימה" צחקה מישל "חתיכת פרנואידית  שכמותך.."

"אני לא מגזימה! אני חייבת לגלות מי זה!"

"אל תדאגי,אנחנו נגלה"

"ואיך בדיוק?"

"מה הבעיה? נחזיר לו מכתב ונשקיף על הלוקר שלך עד שהוא יגיע ויקח את המכתב"

"רעיון לא רע מישל,רעיון לא רע" אמרה עדי במבט זומם

==

"אתה לא מבין כמה אני שונא את המשגיח החדש הדפוק הזה!" אמר אמיר לאבי

שניהם ישבו לדבר ביחד לפני תחילת השיעור

"למה? הוא דווקא נראה לי אחלה לגמרי,הוא לא כמו שאר המשגיחים.."

"ממש לא כמו שאר המשגיחים" התמרמר אמיר "הוא כל הזמן מחפש להציק לי.."

"מה? תומר? אין מצב! איך הגעת בכלל למסקנה הזאת?"

"בגלל שהוא אמר לי את זה ישירות! אמרתי לו אחרי שהוא נתן לי עבודה "אבל למה דווקא אני?" אז הוא ענה לי "כי אני אוהב להתעלל בך זה למה" " חיקה אותו בטון מזלזל

"באמת? מה כבר עשית לו?" הוסיף אבי לשאול

"לא יודע,זה התחיל בכל ענין ההצפה שהייתה בשירותי הבנים ומאז הוא לא עוזב אותי,למשל אתמול הוא נתן לי לנקות את כל האולם ספורט ואחרי שסיימתי לנקות הוא חזר ושפך את כל הפח-אשפה כדי שאני ינקה שוב.."

"וואו..אז בגלל זה נעלמת אתמול לכ"כ הרבה זמן.."

"כן,אה ודרך אגב מעיין יודעת שזה אתה שכתבת את המכתב.." הוסיף כבדרך אגב

"מה??? איך היא יודעת את זה? גילית לה?"

"אבי," טפח על שכמו "לא חשבנו על זה אבל –מעיין היא מעיין,היא חדת הבחנה-ישר היא שמה לב  שזה הכתב שלך –פרט טכני ששכחנו ממנו לגמרי,ואז היא שיחזרה את כל הפרטים אחורה וגילתה שאנחנו שותפים ..." אמר "טוב,היא גם הוציאה ממני מספר פרטים קטנטנים " כחכח בגרונו

"אמיר אני כ"כ הולך להרוג אותך!!!" התעצבן אבי והושיט את ידיו לכוון צווארו של אמיר

"אתה תהרוג אותי? אני יהרוג אותך! עלק חושב שאתה חכם ומשתמש בכתב שלך כדי לכתוב מכתב..טמבל! את כל התוכנית שלנו הרסת.."

"טוב אתה צודק...על זה באמת לא חשבתי" השפיל את עיניו לכוון השולחן "בכל מקרה,יש לי רעיון בנוגע לתומר"

"איזה רעיון?" הבריקו עיניו של אמיר

"מה שנעשה זה ככה-בפעם הבאה כשתצטרך "להענש" אז אני אגיע עם המצלמה,אפילו אני אנסה להחביא אותה איפשהו ונצלם את תומר "מתעלל" בך-ולא רק שנראה את הסרטון הזה למנהל-אנחנו גם נראה למפקח,למורים ולכל הבי"ס!"

"איך נראה לכל הבי"ס בדיוק?"

"מה הבעיה? עוד מעט מתקרב חג סוכות,וכמו בכל שנה לפני החופש יש לנו הרצאה עם המנהל-וכולם חייבים להיות נוכחים,אז נגיד למנהל שהכנו מצגת חינוכית על הבי"ס ושאנחנו מעונינים להציג אותה מול כולם,וזה הרי ברור שהוא יסכים ,ואז כשכולם יראו את הסרטוןןןןן.." משך את האותיות האחרונות כדי שאמיר ימשיך אותו

"ביי ביי תומר" צחק אמיר ואבי הצטרף אליו

"הבנים האלה מפחידים אותי.." לחשה מעיין לעדי ולמישל בעודה מעיפה מבטים חטופים אליהם

"מה מפחיד בהם? הם בסה"כ חברים!" השיבה מישל

"הם מתכננים משהו..אני יודעת את זה.." צמצמה  את עיניה

"ועוד אני פרנואידית.." עדי הפנתה את מבטה אל מישל

"אני חוזרת בי...מעיין-עדי צודקת! את פרנואידית.."

"לא אני לא " שילבה את ידיה וחרצה להן את לשונה

"כן את כן" ענו שתיהן ביחד וצחקו

"בוקר טוב תלמידים" המורה למתמטיקה נכנסה,כולם נחלקו להקבצות ומיד לאחר מכן התחיל השיעור

==מאוחר יותר בזמן ההפסקה==

"חכי תהילה!" צעקה לה מעיין שניה לפני שתהילה יצאה מהכיתה

"מה?" היא הסתובבה אליה

"אני צריכה שתבואי איתנו לחדר שלך"

"בשביל...?"

"תכף תראו,עדי מישל" קראה להן והן הפנו מבטם אליה "בואו הולכים.."

"מה? יש בעיה כלשהי בחדר שלי?" שאלה תהילה בעודן הולכות בצעדים מהירים

"לא אבל תכף תהיה.." צחקה

לאחר מס' דקות  הן נכנסו לחדר "איפה הארון בגדים של ים וליאור?"  שאלה מעיין את תהילה

"זה הארון של ים וזה הארון של ליאור.." הצביעה על 2 הארונות המקבילים

מעיין פתחה אותם והסתכלה עליהם בעיון "וואו,הארונות שלהן כ"כ מסודרים...ממש ממש יפה...כמה חבל...כמה חבל.." מלמלה

עדי ומישל הסתכלו עליה וצחקו ,הן כבר הכירו את המבט הערמומי הזה שעל פניה

"כמה חבל שמה?" התענינה תהילה

"כמה חבל שזה מה שיקרה לארון שלהן" אמרה והפילה ערימת בגדים

תהילה פערה את פיה בהלם "מה..ממ..מה את עושה?!"

איך היה?

לא לשכוח שיום חמישי הזה יש לילה לבן,מצפה לכולכן!!!