אחרי הרבה זמן - קמבק!! אבל לפעמים צריך להתגעגע לזה, לחשק ולמוזה.

באמת מדהים לחזור לבלוג הזה בעיצוב חדש ואני אחרי קוקה קולה וילג' ככה שחזרתי באנרגיות! התיישבתי לכתבתי את הוואנשוט הזה.

חלק ראשון: טיול שורשים.

"מדהים פה!" התפאר פייר כאשר חצינו את השדרה הראשית של צרפת בשעות הערביים. אנחנו פה רק לשם טיול שורשים אשר תכננו חודש ימים מראש. חוויה שתמיד רצינו לחוות ביחד ועכשיו הזמן היה לטובתנו אחרי שההמולה שבאה בעקבות שחרור הדיסק התפוגגה.

"אנחנו בשדרה 51, השדרה הראשית של טולוז שבסופה יש מסעדה מדהימה. בואו נעצור שם. אני מקווה שהיא עדיין פתוחה" הציע סבסטיאן. המסעדה, כמו שסבסטיאן אמר עדיין תפקדה שם לתפארת חוץ מהשיפוץ שעברה עם השנים.

?Dans le Noir היה שמה של המסעדה, למקרה שתהיתם. הסימן שאלה הוא חלק מין השם של המסעדה ואת זה סבסטיאן דאג להזכיר לנו לפחות כל דקה עגולה ואף התלהב מן הדבר.

"בתרגום חופשי: לאכול בחושך. המחיר נקבע על פי מספר המנות  – אפשר להזמין מנה עיקרית וקינוח ואפשר להוסיף גם מנה ראשונה. יש תפריטים בשריים, תפריטי דגים ותפריטים לצמחונים. ואם בא לכם ממש להתפרע לכו על "הפתעת השף" – תפריט מסתורי שבו הדרך היחידה להבין מה קיבלתם היא לסמוך לחלוטין על החושים האחרים שלכם." הסביר סבסטיאן הפעם בצורה חיננית לנו. אידיוט, שעה אמרת שהסימן שאלה זה חלק מהשם ורק עכשיו נזכרת להיות הכרחי?

"נשמע מעניין. בואו ניראה כמו אידיוטים אנחנו" אמרתי ונכנסנו אל תוך המסעדה. כמובן שזה לא היה קל. "ישבנו. אני כמעט בטוח שאנחנו יושבים על מישהו אבל אנחנו יושבים! אז הכול בסדר" לגלגתי.

"איזה תפריט תרצו?" שאלה בצרפתית המלצרית "תפריטי בשר, תפריטי דגים או תפריט צמחוני?" שאלה

"אני רוצה תפריט דגים" עניתי

"כמובן ג'ף, אתה צפוי כל-כך" פייר הגיב על זה

"תודה" עניתי בחיוך שאין לי מושג אם הוא ראה. בחיי, חבל שאני לא יכול לראות כמה המלצרית הזאת פצצה כי לפי הקול שלה, היא חתיכת פצצה.

"אני אקח הפתעת השף" אמר פייר

"אוקי. עוד מישהו?" שאלה

"כן! אני רוצה תפריט צמחוני" דיוויד הזמין. מה שמאוד מפתיע.

"דיוויד ממתי אתה צמחוני?" צ'אק שאל בצחוק מתפרץ

"מאז שראיתי סרט תיעודי על איך עושים אוכל! הם הורגים פרות! פרות בסדר גודל של פייר! אתה רוצה שפייר ימות רק בשביל שיהיה לך ציז'-בורגר?!" דיוויד התבכיין.

"אידיוט. זה היה הסרט על השחיטה שראינו אתמול שהגענו ובגללו לא הלכת לישון? מפגר" שאלתי ועניתי לעצמי.

"כן!!" הוא ענה גם.

צ'אק לקח תפריט בשרי. כולנו לקחנו עיקרית וקינוח. אף אחד לא לקח גם מנה ראשונה. לא היה צורך בדבר.

"אני אקח גם הפתעת השף" סבסטיאן הזמין וכולנו הסתכלנו עליו. המסעדה הזאת פשוט מפתיעה מרגע לרגע. המלצרית המיומנת עם הקול הסקסי בטירוף הלכה בין כל האנשים והחושך וכעבור 10 ד'ק בלבד הגיע התפריט הצמחוני של דיוויד. אחרי כמה דקות חזרה עם התפריט דגים והבשר. המנות של צ'אק ואנוכי.

פסק זמן יחסית רב היה בין התפריטים לבין אלה של סבס ופייר. הם הזמינו הפתעת השף וישר התחילו לאכול - היה טעים.

"המסעדה הזאת אף פעם לא מאכזבת!" סבסטיאן סיים את הקינוח וסיכם את הארוחה שלו שלפי דבריו אהב את הארוחה עד מאוד.

"אנחנו רוצים חשבון" אמרתי למלצרית והיא פשוט לקחה את האשראי שלי והלכה אחרת לא היינו רואים כמה לשלם.

יצאנו וחזרנו בשתי מוניות הביתה. במונית הראשונה נסעו פייר, צ'אק ודיוויד. במונית השנייה פטריק, סבסטיאן וכך נסענו למלון.

הורדנו את בגדינו כך שנשארנו רק בבוקסר והלכנו לישון. היינו שלושה כל חדר, סך הכל שני חדרים. בחדר שלי ישנו גם צ'אק וסאב.

בחדר השני פטריק, פייר ודיוויד יצפו בפורנו שהזמינו בטלוויזיה כל הלילה למרות שמחר אנחנו הולכים למוזיאון שליד מעבר הגבול טולוז – לוקסמבורג.

הבוקר שאחרי, כולנו קמנו ואכלנו ארוחת בוקר במלון.

"בוקר אור" אמרתי שראינו את החדר השני רק נכנס לארוחת הבוקר. שתיתי את הקפה עם בראוניז ליד, כמו שאני אוהב.

"בוקר מצוין!" אמר דיוויד אנרגטי כמו תמיד. הוא ילד פלא או משהו. אם ככה צריך לשלוח אותו פסטיגל גם אחד הדברים הבודדים שהוא יודע לעשות חוץ מביד ולאכול זה לשיר.

"בואו, נלך למוזיאון" אמר סבסטיאן שדי נרגש לנסוע לשם, אחרי כל-כך הרבה שנים. נקווה שלא יחפור עוד פעם. יצאנו לדרך יחסית קצרה ועם זאת הלכנו ברגל גם לפני שיצאנו לקחנו כל אחד בקבוק מים קטן כדי שלא נהיה צמאים.

"אני רוצה להגיע לשם כבר." אמר סאב ולא הסכים לומר את הסיבה.

הגענו למוזיאון שניראה כמו טירה. שילמנו כרטיס כניסה ונכנסנו... לא הספקנו אפילו לנשום או להניח את כף רגלנו בכניסת המוזיאון וסאב כבר משך את ידינו והלך מהר בין האנשים למקום כלשהו שאין לנו מושג מהו או היכן הוא.

"תראו" הוא הצביע על ביצה שצבעה כחול מט עם חריטות מיוחדות. "זה של סבא של אבא שלי, בשואה אמא שלו אמרה לו שזה יתן לו כח ומזל. הוא שמר את זה טוב טוב ואחרי שהמלחמה נגמרה וסבא שלו מת זה הגיע לפה בשביל שזה יישמר הכי טוב." סאב הסביר מה לו ולדבר המכוער ושווה הערך  כאילו הסביר לחבריו בני הארבע.

"אוקי, וואוו" אמרנו כולנו

"עכשיו כבר אין מה לחפש פה. רק תחתונים של אנשים זקנים חולי אלציימר שהשתינו במכנסיים." אמר סבס ויצאנו משם

"אני נוטש אתכם מפה" פטריק הראה סימני חיים מאז שסחרחורות תקפו אותו ולא היה איתנו כל היום אלא נפגשנו איתו אחרי המסעדה ונסענו למלון יחד.

"לאן?" התעניינו

"ראיון עבודה הרי לקנדה אני כבר לא יחזור. התאהבתי במקום, להתראות" אמר "תבלו בנעימים" חייך והתקדם כמה צעדים ועלה על מונית.

אז פטריק הלך וכנראה שגם לחזור הוא לא יחזור איתנו. אבל בסדר, אנחנו בסדר עכשיו.

"בואו נמשיך, אנחנו נוסעים לפריז?" שאלתי

"כן, אבל מחר" אמר סבסטיאן. פה בטולוז אנחנו כבר שבוע וחצי.ורק את זה הוא שמר לסוף. "אני בעד לצאת לאיזה בר בערב" אמר סאב

באותו הערב באמת הלכנו לפאב מקומי לא מוכר בקרב הציבור הרחב שיש בטולוז. טולוז נהדרת אבל אהובתי זאת פריז.

"הבירה המקומית פה לא משהו בכלל. אני אקח בירה אוסטרית" פייר הסביר בצורה לא שהכי עניינה לנו את התחת, סליחה על הביטוי כמובן.

"אני אקח חצי ליטר גרמנית מהחבית" אמר צ'אק וכעבור כמה דקות חזרו עם הבירה שלו. זה היה ככה: פייר, סאב ואני לקחנו בירה אוסטרית וצ'אק ודיוויד לקחו חצי מהחבית.

"אל תשכחו מחר על הבוקר. 8 וחצי בבוקר אנחנו זזים לפריז" אמר, היה לנו וואן כזה שיכלנו להכנס כולנו, עכשיו גם בלי פטריק שעדיין לא חזר.

"אין בעיה, אל תדאג" אמרתי ולקחתי לגימה הגונה מהבירה הטעימה שלי.

"כן, אנחנו נקום. ככה אתה מכיר אותנו?" שאל סאב וכולנו התחלנו לצחוק.

"כן בדיוק ככה אני מכיר אתכם!! קמים! ממש!" צחק פייר

"נסיים את הבירות בנחת ונלך לישון אחרת זה לא יעבוד" אמר דיוויד בפעם הראשונה ברצינות.

"דיוויד? רציני? מי שם לו משהו במשקה?" צחק צ'אק.

"לא, אני עובד על קולות אחרים שאני עובד על פייר מחסום באמצע הלילה." אמר וצחקנו כולנו, לפחות שעה לקח לכולם לסיים את הבירה שלהם וחזרנו למלון.

למחרת, היינו צריכים לנסוע לפריז וזה מה שבאמת עשינו. למחרת קמנו בקושי כולנו ועלינו על הוואן שלקח אותנו לפריז.