אז ככה.. פירקו לנו את ה"שכונה"!
המורה המטומטמת העבירה את רן ועדן מקום..>.<
ועכשיו רן קרוב יותר אל עדי וזה לא טוב, ז'תומרת אני לא יודעת אם זה טוב או לא..אני לא יודעת מה אני מרגישה בכלל!
כל פעם מחדש אני מנסה למצוא את עצמי עם מישהו אחר, מישהו שיהיה החבר שלי ואני כל פעם מחדש "נדלקת" על מישהו אחר.
מה זה אומר עלי?? אבל אני לא כמו בנות זונות בשכבה שלנו שישבות על בנים ומתחילות איתם ונגעות להם בתחת סתם ככה.. אני רק מסתכלת ומדמיין אך זה להיות חברה של אותו הבן.. ואולי קצת מנסה להתחיל אבל יש בנים שסתם מנצלים אותי בשיעורים או להיתכונן למבחן וזה סתם חרא!
מה רק כשאני אהיה גדולה יהיה לי חבר אמיתי?? כי רק בכיתה ד' היה לי חבר שבאמת הייתי מאוהבת בו וכל השאר סתם חרטה.
אנשים מבוגרים אומרים לי שאני יפה אבל מה זה עוזר אם ילדים בגילי לא אוהבים אותי?? אפילו אחת החברות הכי טובות שלי לא יכולה להחמיא לי על משהו בי! היא אף פעם לא אומרת לי "יש לך שיער יפה" או "מה את מדברת? את ממש יפה"..אף פעם!!!
היא רק רוצה שיגידו לה כמה היא יפה ושהיא לא שמנה(והיא ממש לא) ואת האמת היא באמת יפה אבל לפני שהיא הייתה חברה שלי אף אחד לא היה חבר שלה, רק החננות מהשכבה וכשהיא הכירה אותי והייתה חברה שלי כולם הכירו אותה ואז אנשים שאפילו לא היו חברים טובים שלי פתאום חברים טובים שלה!
אני מרגישה שכאילו החליפו אותי בה ואז כולם חברים שלה ולא שלי אבל מה שהיא כן אומרת לי זה שיש לי הרבה חברים ואני חכמה אבל מה זה עוזר לי? וגם אני כבר לא חכמה כל כך היא יותר ממני.. היא מצליחה יותר ממני במתימטיקה שזה מקצוע חשוב והיא מדביקה אותי בחומר.
אני מקנאה בה!! וגם היה לה חבר שאהב אותה והיא מאוהבת בו והוא גם מרגיש אליה משהו עכשיו והם מתנשקים ושוכבים על המיטה מחובקים ואני גם רוצה שיהיה לי חבר ושגם אנחנו נתחבק ונהיה מאוהבים....
ואני מפרגנת לה.. מאוד וכשאני אומרת דברים רק לה כמו "תראי איזה לאט הן רצות" או משהו כזה היא אומרת למה אני לא מפרגנת והן חברות שלי וכל זה.. והיא זאת שלא מפרגנת! יותר נכון לי.. כי לכולן היא כן מפרגנת רק לי לא! אני בכלל לא יודעת אם היא מקנאה בי או משהו כזה או שהיא סתם מרגישה מאויימת ממני (או שאני סתם מחמיאה לעצמי עכשיו כי מי בכלל יקנא בי?).
בכלל הלימודים שלי מתדרדרים..אוף אני שונאת את החיים האלה! שאני אעבור כבר לבית החדש ושיהיה לי חדר לבד סוף סוף אז אני אהיה רק שם ואף אחד לא יפריע לי.
החיים מעצבנים!