לבטים של אשה

אני מחפשת ומוצאת כוחות להתמודד, נראה לי שתמיד מוצאים שמחפשים ממש טוב.

המנגינות שחוזרות לי בראש לא מעודדות, אבל זה לא חוכמה להטיל אימה ולפנות לנבואות זעם.

כבר שנים שאני חרדה, בלי קשר למלחמה הנוכחית. מאז ששמעתי לראשונה את נבואות אחרית הימים וקראתי קצת בנושא.

מאז אני לא מתקרבת, יש אנשים שזה לא עובד עליהם טוב, לא מביא אותם לשום מקום רק לפחדים, חששות.

הבעיה היא שזה מתגשם לנו ככה בין העיניים טיפין טיפין.

דווקא שמעתי היום איזה טיפ טוב לשים צדקה בכל פעם שנופל טיל, להכין שקית מטבעות ולשים אפילו בכוס - צדקה תציל ממוות.

אני מאמינה.

אני מאמינה שהכל נקבע מראש, התסריט קבוע וידוע ואנחנו יכולים אולי רק לעגל פינות, ואולי רק אולי ממש לשנות...

כן, השינוי הוא אפשרי, וזכות הבחירה בידנו.

אז מה אנחנו בוחרים לעשות, ומה המצב הזה ,הלחץ הזה, גורם לנו לעשות?

כמה שכבות הוא מקלף מאיתנו, כמה אנחנו נחשפים כשנשמטת לנו הקרקע מהרגליים...

מתפללת לטוב, משתדלת לעשות כמה שיותר טוב לכמה שיותר, ובעיקר לילדים שלי ולבעל - מתחילה במעגל הקרוב, כל ה"קטנות" חוזרות פתאם לפרופורציות ותופסות את המימד האמיתי.

כן מלחמות עושות גם טוב, יוצרות רגש של אחדות, כולנו אחד, אחד בשביל אחר, ושאר הקלישאות שמתאמתות.

נראה לי שאני אלך לעשות קורס מד"א, אולי פעם למישהו זה יוכל לעזור...

הלוואי שנצא מכאן חזקים ומחוזקים, את השיעור שלנו למדנו.

תודה לך השם על כל מה שנתת לנו, על הטוב ועל הרע, אם אנחנו פה סימן שאנחנו יכולים לו ובעזרתך ננצח.

ונשתדל אף על פי כל להתהלך באמונה ובשמחה - שמור על עם ישראל שלי , מחל לנו וחזק אותנו.

בתך.

.