לבטים של אשה

אני מחפשת ומוצאת כוחות להתמודד, נראה לי שתמיד מוצאים שמחפשים ממש טוב.

המנגינות שחוזרות לי בראש לא מעודדות, אבל זה לא חוכמה להטיל אימה ולפנות לנבואות זעם.

כבר שנים שאני חרדה, בלי קשר למלחמה הנוכחית. מאז ששמעתי לראשונה את נבואות אחרית הימים וקראתי קצת בנושא.

מאז אני לא מתקרבת, יש אנשים שזה לא עובד עליהם טוב, לא מביא אותם לשום מקום רק לפחדים, חששות.

הבעיה היא שזה מתגשם לנו ככה בין העיניים טיפין טיפין.

דווקא שמעתי היום איזה טיפ טוב לשים צדקה בכל פעם שנופל טיל, להכין שקית מטבעות ולשים אפילו בכוס - צדקה תציל ממוות.

אני מאמינה.

אני מאמינה שהכל נקבע מראש, התסריט קבוע וידוע ואנחנו יכולים אולי רק לעגל פינות, ואולי רק אולי ממש לשנות...

כן, השינוי הוא אפשרי, וזכות הבחירה בידנו.

אז מה אנחנו בוחרים לעשות, ומה המצב הזה ,הלחץ הזה, גורם לנו לעשות?

כמה שכבות הוא מקלף מאיתנו, כמה אנחנו נחשפים כשנשמטת לנו הקרקע מהרגליים...

מתפללת לטוב, משתדלת לעשות כמה שיותר טוב לכמה שיותר, ובעיקר לילדים שלי ולבעל - מתחילה במעגל הקרוב, כל ה"קטנות" חוזרות פתאם לפרופורציות ותופסות את המימד האמיתי.

כן מלחמות עושות גם טוב, יוצרות רגש של אחדות, כולנו אחד, אחד בשביל אחר, ושאר הקלישאות שמתאמתות.

נראה לי שאני אלך לעשות קורס מד"א, אולי פעם למישהו זה יוכל לעזור...

הלוואי שנצא מכאן חזקים ומחוזקים, את השיעור שלנו למדנו.

תודה לך השם על כל מה שנתת לנו, על הטוב ועל הרע, אם אנחנו פה סימן שאנחנו יכולים לו ובעזרתך ננצח.

ונשתדל אף על פי כל להתהלך באמונה ובשמחה - שמור על עם ישראל שלי , מחל לנו וחזק אותנו.

בתך.

.

אני עפה מפה לכביסה, טוב קודם לכלים, או לחדר של הילד. בטוח התינוקת תתפוס אותי בדרך  - אז הבית יחכה. סבלנות יש לו בשפע. לא שאני גי'פה - ממש לא. אבל שונאת קניונים - יותר נכון בתים שמרגישים לי כמו קניון נקי ומבריק כזה.

למרות שמצב הקניונים אצלנו לא ממש עונה על התיאור, פעם זה היה יותר נכון או לפחות נראה כך בעיניים צעירות יותר.

גיל 30 פלוס, התברכתי בשני ילדים ובעל מקסים, מצב כלכלי סבבה - מספיק והותר לצרכים שלנו, בלי מחלות מיוחדות בינתיים.

ועדיין לא כל הקצוות סגורים,לא יציבים לי מספיק. אולי זו השהייה הארוכה בבית משגעת אותי , אבל הייתי רוצה לחשוב על עצמי כטיפוס בייתי.

הלידה הראשונה היתה סבבה - לקחתי אפידורל בשלב מתקדם ולא הרגשתי כלום, השנייה הייתה תופת, מהירה אמנם אבל מחרידה. נראה לי שאם אני כותבת על זה - זה עוד לא עבר לי. הכאבים, הצרחות, ההתפרקות שלי, קרוב לאובדן שליטה - האפידורל נמנע ממני - עומס בחדרי לידה. ברוך השם נולדה לי תינוקת מקסימה.

תמיד אני רזה... חחחחחחחחח.... הייתי רוצה - פעם באמת הייתי.

האמנתי אפילו שאני מהזן שלא משמין לעולם , עד שהכרתי את החצי ויחד תפחנו,הורדנו,הוא תפח ונשאר תפוח....

ואני בהריונות 30 קילו של תפיחה.

יום שלישי התחלנו דיאטה, אז לנו ולכל המרזים בהצלחה.

מילה מהקטנה : אה דה אה דה אה דא...

מוצ"ש. כולם ישנים.

כבר שלושה ימים כמעט לא ראיתי חדשות.

 מדהים כמה אנחנו נשלטים ע"יי התיקשורת, נדמה כי היא המנהלת האמיתית של העיניינים. מצב הרוח שלנו פעמים רבות נקבע לפי טון הדיבור של הקריין ולאוו דווקא על פי תוכנו, שחוזר על עצמו פעמים רבות.

אז החלטתי לצמצם את הצפייה למינימום, והילד חוגג על הופ.

במקום זרימת "חדשות" אין סופית אני שומעת גלגל"צ או תחנה אהובה אחרת, זה מרים, ונותן אתנחתא למחשבות האינסופיות.

ולרגע רק לרגע ,בזמן שמתנגן לו שיר אני חושבת שאני חייה בעולם של שלום.

אני מצרה על החיילים שנהרגו מעומק ליבי, מי יתן ותיהיה נשמתם צרורה בצרור החיים, והלוואי ויזכו משפחותיהם לסיוע ולנחמה מן השמיים, ומוקירה את הוריהם של אותם גיבורים שנפלו באש חיילנו,שגילו גדלות נפש עצומה, כאשר מחלו ואף חיזקו וחיבקו את החיילים הפוגעים.אשריכם, בדבריכם חיבקתם את כולנו, נתתם כח לכולנו, והלוואי שנדע לתת כח גם לכם לעבור את השכול.

אני יודעת שהשנאה שנוצרת בעולם כלפינו רק מתעבה בכל יום של לחימה. לחימה של אין ברירה, של הצבת גבולות, של ניסיון להקניית בטחון לתושבנו, וחושבת מה יהיה ביום של אחרי אם אמנם הוא יגיע.

לא משנה כמה חמסניקים נהרוג, במלחמה הזאת יצרנו הרבה אוייבים חדשים. הילדים  שם לא ישכחו ולא יסלחו, ובבוא היום גם הם יקומו להלחם נגדנו. אם היה סיכוי אי פעם לאיזשהוא שלום הוא בוודאי נטמן מתחת להריסות.

אנחנו, העורף  שלנו מוגן יחסית, רק בכח ניסים, שמנווטים את הטילים רחוק מאיתנו לשטחים פתוחים, לכן האהדה בעולם נשמטת מיידנו, מבנה של גן או ביה"ס הרוס שלנו, לעומת ערימת ילדים  מדממת שלהם?

אך אם יגמר "בנק הניסים" שלנו? מה יהיה גורלנו? מה אם העולם יפנה נגדנו?

אולי אם נצבור זכויות, נעסוק בחסדים, במעשים טובים, נחזק ונחבק האחד את השני, נחדל ממנהגים רעים, ונאהב- נוכל להגדיל את החשבון ולו במעט.

יום חדש מחר.

עשה שייגמר וייעלם הרוע מן העולם.

עשה סוף טוב למציאות העגומה הזאת.