נוסטלגית (ע"ר)

וואו, כמה זמן לא כתבתי!

רציתי לעדכן שבע"ה עוד שבועיים אני מתחילה (שוב..) את הסטאז'.

היו לי דווקא כאבים בהרניה באיזור החגים שבעלי שיכנע אותי שעדיף לי לדחות למועד מאוחר יותר אחרי הניתוח.

אפילו שלחתי מייל לרכזת שתבטל אותי מהשיבוץ.

אבל... כנראה שהתפילות שלי ובעיקר של אמא שלי עבדו שיישבצו אותי במקום טוב עזרו.

עוד באותו הערב שבו כתבתי מייל לרכזת על הביטול, חברה שלי מהכיתה שמתחתיי (שגם הייתה איתי בלידה של הקטנה) כתבה לי שהבקשה שלי התמלאה וששיבצו אותי במחלקה שמאוד רציתי. זו המחלקה היחידה שרציתי לא היו עוד אפשרויות שאהבתי!

התלבטתי מה לעשות... אבל החלטתי שאת ההזדמנות הזו אני לא רוצה לפספס. וכתבתי עוד מייל שמבטל את ההודעה הקודמת.

מקווה הפעם להתחיל במקום טוב, במחלקה שאני רוצה ומכירה. עם מנחה שאני גם קצת מכירה ומחבבת. עם משמרות בוקר בלבד (איזה כיף!) כל זה לפחות בחלק הראשון של הסטאז'- 10 שבועות ראשונים. מקווה של4 שבועות הנוספים יהיה גם מנחה טובה ונוחה.

איזה הקלה זה, אחרי ההתנסות הלא נעימה שלי במחלקה ומנחה קודמת.... חויה מתקנת אני מקווה!!

אז באמת שכל עכבה לטובה. ומהתינוקת הזאת יצא רק מתוק!!

*עכשיו יצא לי לקרוא שוב את הקטעים הקודמים. ואני רואה שמתוך כל הבאסה שכתבתי על ההרניה, על הפסקת הסטאז', עדיין למרות הכל כתבתי שאני לא מבינה למה, אבל בטח זה לטובה. אז הנה במבט של כמה חודשים אחריי זה לטובה!!! אין כמו מחלקת כירורגית ילדים והמנחה המתוקה הזו :)