בלוגרוטיקה

חמסין ובלי שרוולים, צמה על הגב, אני כבר לא רגילה להסתובב במרכז העיר ולראות ולהיראות בצורת גוף ולא בצורת מילים. אני חולפת על פני מבטים עזים ומתבדחת עם עצמי שאחר כך בבית אצטרך לפלות עיניים מהמחשוף, ויש גם מבטים עדינים יותר, ואני במחשבתי איתך, מסירה את השעון הקריר מפרק ידך, מנשכת משורש כף היד עד הבפנים של המרפק, ומתרגשת מההתרגשות של עצמי ומההתרגשות שלך, שפה עדינה כזו לא כולם מבינים, היא כמו נעל סינדרלית.