חשבתי שאם בוא הזוגיות אהיה מאושרת מתמיד,שזה כל מה שאני צריכה,
הזוגיות,הזוגיות לא נותנת דבר מכאב חסר משמעות,מלהעלב על כל מילה שנשמעת לא במקום,
אני מאוהבת וזה נותנת לי הרגשה אופורית בלבד להרגיש מאושרת,להיות בקשר לא מחייבת להיכנס לאזור טוב,
אני מסתכלת על חברות שלי ומקנא,לכולן יש חבר שמתקשר לפחות פעמיים ביום,אוהב אותן,מפנק,מרעיף מילים ומתנות,
אני לא ביקשתי כל דבר חומרי מזה,אני רק רוצה יחס,שתתנהג אליי כאל חברה,לא כאל ידידה.
ובכל מילה שאתה אומר אתה מכאיב לי,אתה אפילו לא יודע שהכאב הזה חודר עמוק יותר מלנשמה,
אתה אומר ואני מפנימה,מבפנים אני נשברת רוצה לבכות ורותחת מזהם,אחרי כמה דקות אתה תופס אותי אם יד אחת,
מקרב אותי אלייך ומחבק.
ואני?איך אוכל שלא לסלוח,הרי כל דבר שבך שובה אותי,נותן לי סיבה לאושר.
You make me laugh You make me cry I don't know which side to buy כמו שמיילי סיירוס אומרת בשיר,
אני כולכך פטתית,מטומטמת,דביקי,אני מטורפת,אני מאוהבת בך עד אין גבולות ולפעמים אני מרגישה שאתה מנצל את זה,
אתה לעולם לא מראה לי חיבה מאשר חיבוק פה או חיבוק שם ואני יודעת שאתה לא מראה רגשות,אבל זה קריר וזה פוגע.
הקטע בך שאתה נותן לי לפחד כל יום שאולי תזרוק אותי,שאולי תמצא מישהי אחרת,אתה לא נותן לי אפילו להרגיש שאני מעט,
אבל ממש מעט חשובה.
ואני,אני לא יכולה לבכות,הדמעות?יבשו מזמן
בבלוג זה
בכל הבלוגים
