אחרי הרבה זמן... אולי יותר מידי.. החלטתי להתגבר על הפחד.. אני חוזרת. 

היום, חודש נובמבר כבר הכל נראה אחרת... אני בת 18 , כבר לא ילדה קטנה , כבר חיילת. חיילת בצבא ההגנה לישראל , עם המון כובד על כתפי. היום אני לוחמת. לא רק לוחמת בצבא אלא גם לוחמת בעצמי. לוחמת בנפש , למען העקרונות שלי , למען המדינה והכי חשוב - למען עצמי.

היום אני מסתכלת במראה.. ומסתכלת שוב.. וגם עוד פעם ואני רואה, רואה מה שצריך לראות. אני רואה נפש , אני רואה חיים , אני רואה בגרות , אני רואה בשלות אני רואה השכלה , רואה עתיד, חיים , יופי , כנות , אושר , שמחה , חדווה.

אני יכולה לומר שניצחתי, ניצחתי את עצמי.

הימים עוברים

הזמן מפליג למרחקים

ואני כציפור מדבר

מפליגה לנתיבות נעלמים

על גבי שחפים לבנים השואפים לאופק

לחול העף על גבי הרוח

הסוחפת אחריה את השממה הפיסחת

את שיבולי האמת שטובעים ממני את האומץ

ואני שוקעת באדמה המתפוררת הנשמטת מתחתי

אני נבלעת לתוך האמת והיושר

ורואה את האופק הלבן מתוך תמצית האושר

והיום אני מחייכת לראי

לנוף ההרים הקסום

לחלונות הנפש העמוקים

ומתכרבלת בסדיניי הלבנים העטופים שממה ואושר

וזאת אני.