לפני שנתחיל עם הפרק החדש, אני רוצה להודות ל ayano_chi
ועכשיו לפרק , תהנו :
אזהרה: הסיפור מדבר על יחסים בין זוג גברים (הומוסקסואליים ) כך שאם זה לא הסגנון שלכם אתם מוזמנים לשו מפה ....
נכתב ע"י : סיירו/seiro.
בטא\גאמה\עוזרים: ayano_chi המדהימה מכל!
שם הסיפור: 'פריחה מאוחרת'.
ג'אנר: רומנטיקה, דרמה, שונון איי (סיפור שבו מתוארים יחסים רומנטיים בין בנים).
שיפ: ניקי/קיי, מייקל/דניאל.
דירוג: PG13- מגיל 13 ומעלה. מכיל נגיעות ורמיזות מניות לסוגייהן.
תקציר : ניקולס ניקלסון בן ה-16, הוא תלמיד תיכון מוצלח שנהנה לבלות את זמנו הפנוי יחד עם חבריו.
אבל העניינים מתסבכים כאשר לניקי מתגלה כי הוא למעשה מתחיל להתאהב באחד מחבריו הטובים.
האם ניקולס יצליח לאזור אומץ לומר לו את זה?, ואיך יגיב אותו חבר טוב?.
פריחה מאוחרת פרק 2
הלם רב שרר בחדר, בלי כל ספק נטליה יצאה מדעתה. "מה, מה זאת אומרת לנשק את קיי?".
"השתגעת לגמרי, נטליה.".
"נראה שכל הלימודים האלו השפיעו לך על השכל." מחו הנערים והנערות.
אבל לא נראה היה כאילו נטליה ממש התייחסה אליהם, "נו, מוכן?" פנתה אל ניקי. "ואל תגיד לי שאתה לא מתכוון לעשות את זה.".
"ברור שהוא לא מתכוון." מיהר מייקל להגן עליו, "את פשוט משוגעת, אם נראה לך שהוא יסכים לזה.".
"טוב, אני בסך הכול רציתי לדעת דבר אחד פשוט אבל, ניקי, סירב וחוץ מזה, אתם אמרתם שאני יכולה לבחור כל עונש שארצה, אז זה העונש שבחרתי.".
"כן, עונש נורמאלי, לא דבר כזה מגוחך." אמר מייקל בזעזוע, עדיין לא מאמין שבת הדודה שלו היא בן אדם כל כך מעוות.
"הו, בחיי." נאנחה, "אתם עושים מזה אסון גדול, כשבכלל יש כאלו שיתייחסו לזה בתור תענוג." אמרה, שולחת מבט עוקצני לעבר ניקי.
זה רק ישב שם ולא אמר דבר, אם כי באותו הרגע ממש התחשק לו להרוג אותה.
"נו, אנחנו מחכים ניקי.".
"נראה לי שאת קצת מגזימה." פנתה אליה קייטי, שכל העניין הזה לא מצא חן בעינה כלל, "אני לא חושבת שזה הכרחי, אחרי הכול זאת הבחירה של ניקי, מה הוא רוצה לשתף איתנו ומה לא. אין לך מה לעשות נגד זה.".
"זה ממש חסר טעם ומגוחך שתרצי להביך אותו כך ובכלל עם אחי הגדול.".
"אין לי שום דבר רע נגדכם, להפך אני מחבבת את שניכם מאוד. בקשר לניקי, העניין שונה לגמרי, בואי רק נגיד שיש לי את הסיבות שלי.".
"בחיי, כמה שאני צדקתי." נאנחה ליילה, "אתם ממש לא מספיק בוגרים בשביל משחק כזה.".
"אני מסכימה עם ליילה." המשיכה אותה דניאל, שניסתה להחליק את העניין לפני שיהפוך לריב גדול ונוראי. "למה שלא פשוט נשכח מזה ונעבור הלאה?" סיכמה.
"בסדר, נעבור הלאה." הסכימה נטליה לשמחת כל הנוכחים ולהקלתו הרבה של ניקי, "אבל, רק אחרי שניקי יעשה את מה שבקשתי ממנו.".
"עכשיו אין לי שום ספק, את התחרפנת לגמרי." התפרץ מייקל.
"טוב, ניקי, יש לך שתי אפשרויות, האחת– לספר לי מי האדם המסתורי. בעוד השנייה – לעשות את מה שבקשתי, ולנשק את קיי.".
"מי בכלל אמר לך לערב אותי?" נהם קיי.
"אני ממש מצטערת בקשר לזה... אבל תאמין לי אין לי שום דבר נגדך." אמרה לבסוף.
"אני מאמין שכבר ידוע לך במי מדובר." נאנח ניקי. "למה שלא נשכח מהעניין?".
"אני מניחה שיש לי את המסקנות שלי, אבל זה לא אותו הדבר כמו לשמוע את זה ממך. אז, מה אתה אומר, במה תבחר?".
ניקי חשב לרגע, זה היה ממש גרוע, לברוח מהפח וליפול היישר אל תוך הפחת. או שיביך את עצמו ויספר בפני כל חבריו מי האדם בו הוא מאוהב.
או שיאלץ לעבור חוויה מביכה עוד יותר ולנשק את החבר הכי טוב שלו. נראה היה שכבר אין לו ברירה, הוא לקח נשימה ארוכה והחליט מה עליו לעשות. "ניצחת..." החל לומר, חיוך מבויש על שפתיו, "אני, אני מאוה..." אך ממש לפני שסיים את המשפט הרגיש ניקי זוג ידיים חזקות שסיבבו את פניו הצידה במהירות. ושפתיים זרות נצמדו אל שלו. שפתיים כה מתוקות, מעט נוקשות, אך עם זאת טעימות להפליא.
לא לקח לו זמן רב כדי להבין מי היה אותו אדם שנשק אותו 'קיי' חשב ניקי.
חש מבולבל עד מאוד, מצד אחד, היה עליו להיות נבוך ומושפל. אבל, מצד שני, הוא ממש אהב את זה. שנייה לאחר מכן שיחרר אותו קיי.
באותה המהירות שבה אחז בו ופנה לשבת במקומו בשקט.
ניקי ישב במקומו וחש איך כל גופו רעד מהלם ומהתרגשות, הוא דיי התקשה להאמין למה שזה עתה קרה.
"עכשיו אתם יכולים להמשיך." מלמל קיי בשקט.
אך איש לא דיבר. ממש כמו ניקי, נראה היה שגם האחרים התקשו להאמין למתרחש. לקחו כמה רגעים עד שיכולת הדיבור חזרה אליהם בבת אחת.
"אני לא מאמין." נדהם מייקל.
"פני אבן נישק את ניקי." התפרץ אוליבר.
"קיי, אתה." החלה גם דניאל.
קייטי ההמומה לא אמרה דבר, רק נתנה מבט קפוא באחיה. בעוד ליילה המרוגזת שלחה מבט בוחן בנטליה. היא עצמה נראתה דיי המומה.
"מה את כל כך המומה?" פנה קיי, אל נטליה, "הרי את היא שנתנה לו את המשימה המטופשת הזאת לא?".
"טוב, אתה צודק." מלמלה נטליה, אפילו היא לא צפתה לזה.
"עכשיו כשהוא נישק אותי, אתם יכולים להמשיך במשחק המגוחך שלכם." המשיך ולמראה פניהם ההמומים נאנח קיי.
"אתם כאלה תינוקות." סיכם, מעביר יד אחת בשערו השחור והתרומם מהשטיח.
"לאן אתה הולך?" שאלה קייטי.
"אני עף מפה. תישארי אם בא לך." אמר בקולו הרגיל ויצא.
"טוב, אז אפשר להמשיך לשחק נכון?" צחקק אוליבר, כשההלם החל מתפוגג ממנו והוא שמח מאוד על כך שקייטי, אהובתו, נמצאת איתו.
"טוב, אני מניחה שכן." מלמלה נטליה, שולחת מבט מופתע אל ניקי. בעוד זה קם מן השטיח במהירות ממהר אל דלת הכניסה.
ניקי יצא מן הבית פונה אל הבחור הגבוה אשר עמד עם גבו מופנה אליו ובדיוק נכנס אל המעלית.
"קיי." קרא.
הבחור שחור השיער הבחין בנער המתנשף ועצר את המעלית, "מה העניין?" שאל.
"אני. המ, למה אתה הולך, זאת אומרת לא מזמן הגעת?" מלמל ניקי בנסיון למצוא את המילים הנכונות. ליבו הלם בחוזקה לזכורן שפתיו של קיי על שלו.
"אין כל טעם שאשאר, המקום הזה לא בשבילי. במילא באתי הנה רק כדי לתת לך את זה." אמר כשהוא שולח יד אחת אל כיס מכנסיו, מוציא משם חתיכת נייר מקופל ומושיט אותו לניקי.
"מה זה?" שאל ניקי בהיסוס, לוקח את הנייר ופותח אותו.
"סידור השעות לשבוע הבא, אמרת שתלמד למבחן אז סידרתי לך רק ערב במשך השבוע שיבוא.".
"באת עד לפה בשביל לתת לי את זה?" עיניו של הנער התמים נצצו באושר.
"במילא הייתי צריך להקפיץ את קייטי. אז באתי, אם כי אני מתחיל להצטער על זה.", "החברים האלו שלך ממש משוגעים." הוא נאנח, ידו האחת עדיין לוחצת על הכפתור של המעלית, בעודו שולח מבט מהורהר בחברו חום השיער. בזמן שזה רק עמד מולו ומבט מלא חרטה נשקף מבעד לעיניי השקד שלו.
"אני מצטער." קרא ניקי, נושך את שפתיו, מרגיש כי ליבו נצבט, הוא היה מוכן לסבול כל דבר רק כדי שקיי לא יובך בצורה כזאת. "אני באמת מצטער, לא היית צריך להביך את עצמך כך אני..." מעיניו החלו זולגות דמעות.
"על מה אתה מצטער, אידיוט?" לחש קיי, בעודו מוחה את דמעותיו.
"זאת הייתה אשמתי." המשיך ניקי, "לו הייתי עונה לנטליה על השאלה, לא היית צריך להביך את עצמך ככה. זה הכול באשמתי.".
קיי אחז בסנטרו ולרגע אחד נראה היה כאילו הוא ממש רתח מזעם, "אתה כזה מטומטם." אמר לבסוף מנחית מכה על ראשו של ניקי ולאחר מכן חייך.
"לו באמת לא רציתי לעשות את זה, לא הייתי מנשק אותך." שחרר את כפתור המעלית ולקח צעד אחד לאחור. בעוד ניקי הקפוא הביט בדלת המעלית שנסגרת לאיטה.
לקח לו מעט זמן כדי לעכל את מה שקרה, כשלבסוף קיפל את הנייר, תחב אותו אל כיס מכנסיו והחל עושה את דרכו חזרה אל דירתם של אוליבר וליילה.
מעביר אצבע אחת על שפתיו. דבריו של קיי עדיין מהדהדים בראשו, "לו באמת לא רציתי לעשות זאת, לא הייתי מנשק אותך...".
המשך יבוא...
טוב, זה הכל בנתיים
עד הפרק הבא
שלכם...
אגב, מי שמעוניין להיות ברשימת הקבועים / או סתם להחליף לינקים שיגיד לי בתגובות ואני הוסיף אותו ....
הנה כפתור לינקוק מקסים שהוכן ע"י ayano_chi
תודה רבה לך !!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
