2/2009
והנה החלטתי להמשיך את הסיפור שלי ...
מדובר , בסיפור בהמשכים על ניקי , נער בן 16 שלמרות רצונו מגלה כי הוא מאוהב במישהו קרוב עליו.
הסיפור מתחיל כסיפור אהבה מתוק אבל בהמשך יתכנו גם כמה קטעי ( YAOI ) .
למי ששכח , או שזאת הפעם הראשונה הנה קישור לפרקים הקודמים :
לפרק 1 , לפרק 2 , לפרק 3 , לפרק 4, לפרק 5 , לפרק 6, לפרק 7 , לפרק 8 , לפרק 9
טוב , אז בלי עוד הרבה קישקושים הנה הפרק ה-10
תהנו...
מארועי הפרק הקודם :
ניקי נפל על הרצפה ידיו בן רגליו , דמעות החלו שוטפות את פניו " איך האמנתי לו ...? " הוא ייבב
" הוא אמר לי שהוא אוהב אותי , ואני כמו טיפש האמנתי לו " הדמעות זלגו וזלגו עד שראייתו הטשטשה כליל .
בסופו של דבר כשכבר נמאס היה לו לבכות . התרומם ניקי מן הרצפה , מחה את הדמעות , ושלח יד אחת אל הטלפון שהיה על השידה לצד מיטתו .
בצעד נואש חייג את המספר , תחושת ריקנות עלתה בו " הלו ?" נשמע קול מהצד השני של הקו , הוא היה מנומנם , כאילו העירו אותו משינה .
ניקי לקח נשימה עמוקה , החלטי במה שעליו לעשות " הממ... אדי ? ".
פריחה מאוחרת - פרק 10
" ניקולס ?".
"אממ... כן ...".
"הכול בסדר ?" שאל , נשמע כאילו היה מודאג .
"אממ... בערך , אני מצטער אם הערתי אותך ".
"לא , ממש לא " החל אדי לומר ברקע נשמעה חריקת קפיצים , בלי כל ספק הוא ישן .
"אני יכול להתקשר אחר- כך " השיב ניקי בהבנה .
" אתה לא מפריע לי " הרגיע אותו " אז ... מה קורה ?".
" לא הרבה ... אתה עסוק היום ?" שאל .
" לא ממש , למה ?".
ניקי היסס לרגע , הוא לקח נשימה עמוקה בולע את רוקו . לא בטוח אם עליו לעשות את זה אבל לבסוף החליט לקחת את הסיכון :
" בא לך לצאת איתי לפיקניק ?" שתיקה ארוכה השתררה לרגע " בטח למה לא ..." שמע אותו אומר .
" אתה מסכים ?" התפלא ניקי .
" למה לא ..." השיב אדי בשנית " מתי אתה רוצה ללכת ?".
" מתי אתה פנוי ?" .
" המממ .... יש לי כמה דברים קטנים לסגור בבית הקפה , מה אתה אומר שבערך ב 12:00 , נשמע לך טוב ?".
" בטח ".
" טוב , אז אני אבוא לאסוף אותך ב12:00 , ביי בנתיים ".
" ביי ..." מלמל ניקי הטלפון עדיין בידיו , שומע את צליל הניתוק . הוא התקשה להאמין למה שקרה , ויותר התקשה להאמין שבאמת העז לעשות את זה . זמן קצר לאחר מכן , הניח ניקי את הטלפון חזרה על השידה , אסף את הזכוכיות שנותרו מן הכוס שזרק וניקה את הקפה .
השעות עברו לאט וניקי היה לחוץ מאוד מהמפגש עם אדי . עד שהגיעה השעה 12:00 הייתה לניקולס פקעת עצבים והתהלך בחדרו , הלוך וחזור בעצבנות . צלצול פעמון הדלת הקפיץ אותו " הוא הגיע ..." קרא ניקי שולח מבט אחרון במראה הקטנה שעל שולחן העבודה שלו . לאחר מכן הוא יצא מן החדר סוגר אחריו את הדלת , ניקולס החל יורד במדרגות באיטיות מכוונת עד שלבסוף נעמד אל מול דלת הכניסה , פותח אותה . עיניו נעוצות באדם אשר עמד שם - היה זה נער כבן 18 גבוה באופן יחסי , שערו הזהוב , ועיניו ירוקות. חיוך רחב נח על שפתיו העבות. ניקי הנבוך העביר את עיניו אל גופו של הנער שאף על כך שהיה רזה , היה מרשים למדי. גופיה כחולה הבליטה את זרועותיו החסונות , זוג מכנסי ג'ינס חלקים יחד עם נעלי בד באותו הצבע , השלימו את הלוק . בלי כל ספק הוא היה מרשים ויפה תואר.
" היי ..." החל אדי מחייך .
" היי .." השיב ניקי קצרות .
" אז , שנלך ? שאל אדי חיוכו התרחב למראה פניו הסמוקים של ניקי .
" אממ... כן , תן לי רק להביא את הסל ... " מלמל ניקי ממהר אל המטבח ולוקח את הסל בידו .
כשיצאו מהבית הציע אדי לסחוב את הסל " אז , חשבת כבר לאן ללכת ?" שאל לוקח את הסלסלה מידיו של ניקולס .
" אממ.. לא ממש ..." מלמל ניקי בעצב .
" מה דעתך על פארק החירות ? , או שנלך אל הגן שליד המפל ?" הציע אדי , ניקי קפא לרגע לא יודע מה להגיד , דמעה אחת זלגה מעיניו.
בדיוק לשם הוא חלם ללכת עם קיי ולבלות יום רומנטי יחד , חלום שהפך לסיוט .
" קרה משהו ?" שאל אדי .
" לא, אני בסדר " שיקר ניקי לא נראה היה שאדי באמת האמין לא , אבל לרווחתו הוא גם לא חקר , תופס בידו והמשיך ללכת , אך כשהגיעו אל הצומת החל אדי פונה שמאלה ולא ישר כמו שאמור היה ללכת " לאן אנחנו הולכים ? , הפארקים העירוניים נמצאים בכיוון ההפוך ..." תהה ניקולס . אדי לא עצר את הליכתו "אני יודע ...אנחנו הולכים למקום אחר ..." שמע אותו אומר. ' לאן אנחנו כבר יכולים ללכת ? ' חשב ניקי הרי הוא לא הכיר שום פארק או גינה באזור הזה . לאחר לא מעט דקות של הליכה הבחין ניקי כי הכביש החל אט אט נעלם , שביל הבטון הוחלף בשבילי אפר.
לפניו הופיעו שלוש גבעות ירוקות מלאות פרחים ועצים " כמעט הגענו ..." אמר אדי מגביר את קצב הליכתו בעוד ניקי נגרר אחריו .
אדי עלה על אחת הגבעות , מניח את הסל על מצע הדשא הרך , מוציא ממנו את שמיכת הפיקניק ופורס אותה על הדשא ניקי הביט סביב , מתפעל מהנוף " איפה אנחנו ?" שאל . אדי הזדקף הצביע על שלט שהיה מאחוריו , היה זה שלט עץ ישן ומאובק ,הכתב הלך ודהה ניקי אימץ את עיניו כדי לקרא את הכתוב " גבעת טורצ'ווד ...? " שאל .
" אני מתפלא שלא שמעת על המקום הזה " מלמל אדי מתיישב על השמיכה ומוציא את האוכל מהסל " הוא עתיק יותר מאיתנו ".
" אתה מכיר אותו מזמן ?" התפלא ניקי .
צחוק קצר נפלט מפיו של הנער זהוב השער " בוודאי , שהיינו ילדים נהגנו לבוא לכאן הרבה , זה היה מקום המסתור שלנו ".
" היינו ?" חקר ניקי .
" אני , קייטי , וקיי ".
" הו ...." לחש ניקי שהוא מתיישב על השמיכה קרוב אל אדי זה חייך לוקח נשימה עמוקה " אז , רוצה להגיד לי מה קרה ?" שאל לבסוף .
" מה קרה ?" היתמם ניקי .
" זה לא שאני לא שמח שהתקשרת אלי או משהו ... ממש להפך " הוא חייך קצרות " ובכל זאת , זה לא נראה לך מוזר ? ".
" מה כל כך מוזר ?".
" בתור התחלה , התקשרת אלי מוקדם בבוקר , ונשמעת איום ונורא , בנסוף לזה אתה מזמין אותי לצאת ".
" ומה נורא בזה ? " החל ניקי , שהוא מרגיש מגוחך רק מהמחשבה שאדי באמת יעלה עליו .
" שום דבר , אם באמת לא הייתה שום כוונה בהזמנה שלך " מלמל אדי כדרך אגב .
" רק .. רציתי להודות לך על ... על שאתה תמיד דואג לי ו...זהו..."
" באמת " שאל אדי בנימה ספקנית ניקי הביט בו לרגע , פניו האדימו מבושה מהמחשבה שניסה לנצל אותו , ועיניו החלו מתמלאות דמעות
" אני ... אני .. " הוא החל מנסה בכל כוחו לשלוט בדמעות אשר פרצו החוצה " אני מצטער אדי לא התכוונתי ...." בכה .
זה בתגובה רק חייך רכות , כורח את זרועותיו סביב ניקולס ומצמיד אותו אליו בחיבוק חזק " זה בסדר , זה ממש בסדר ... אתה לא צריך להתנצל ". לאחר שנרגע אכלו השניים את הכריכים שהכין ניקי ושתו מן הלימונדה ניקולס הבחין בקנקן הקפה העומד לו בצד , מלא בקפה שחור וחזק ( הקפה שהכין לקיי ) בידיים רועדות הוא לקח את הקנקן והחזיר אותו לסל " קיי לא יכול היה להגיע ?" שאל אדי ניקי קפא במקומו , לא בטוח מה לענות הוא עצר לרגע לוקח נשימה עמוקה מחליט לשנות את הנושא " הממ...אדי ..." הוא החל .
" מה העניין ?" הוא ביקש לדעת .
" אתה מוכן לנשק אותי ? ..." לחש .
" מה אמרת ?" שאל אדי כלא מאמין .
"אני רוצה שתנשק אותי !!! " קרא ניקולס בקול רועד. אדי חייך אבל לא התנגד, במקום זאת הוא צימצם את המרחק ביניהם והחל מלטף את פניו של הנער " כמו שתרצה מותק שלי " הוא לחש שפתיו נחות על של ניקי בנשיקה רכה ואוהבת , היא לא דמתה כלל לאותה נשיקה חסרת רחמים שחווה בלילה שעבר. לא , היא הייתה שונה בהרבה: מתוקה , אוהבת וכל כך נהדרת. ניקי שמח על כך מאוד , הוא רצה להרגיש אהוב , לדעת שמישהו באמת מרגיש אליו משהו יותר מסתם משיכה. אבל למרות הכול , לא יכול היה לשכוח את רגשותיו כלפי קיי . ניקולס זז צעד אחד אחורה :
" אני מצטער , אני באמת מצטער " הוא קרא מתרומם מן השמיכה " זה בסדר " השיב אדי שהוא קם אחריו , מוציא מכיס מכנסיו טבעת כסף עגולה ומושיט אותה לניקי " אולי זה לא הזמן אבל ..." ניקולס הביט בטבעת. המשפט I LOVE YOU היה חרוט בחלקה הפנימי
" א..אדי .." הוא החל נדהם .
" קח אותה ...".
" אבל אני ..." החל ניקי , נבוך מכדי לדבר .
" זה ישמח אותי מאוד לראות אותך עונד אותה ".
"אני לא יודע מה להגיד לך ...".
" אתה לא צריך להגיד לי כלום , רק תסכים לקחת אותה " השיב אדי שהוא מחייך " אני לא אבקש ממך כלום בתמורה אל תדאג ".
"אבל ...".
"בבקשה קבל אותה " ניקי הביט בו בשקט לא יודע מה לעשות , הוא לא היה בטוח שלקבל את הטבעת בשלב כזה יהיה רעיון טוב , הוא אומנם חיבב מאוד את אדי אבל לא יותר מזה ולא הייתה לו שום כוונה להשלות אותו . מצד שני אדי אמר שהוא לא רוצה ממנו שום דבר בתמורה . "בסדר ..." השיב ניקי לבסוף .
" נהדר " קרא אדי בשמחה שהוא מלטף את פניו של הנער הנבוך " כדאי שנתחיל לזוז " אמר בעוד ניקי מביט בו בשעה שהחזיר את הדברים שנותרו אל הסל כל הדרך חזרה הביתה השתררה שתיקה איומה . אדי כרגיל הלך קדימה כשסל הפיקניק בידו ואילו ניקי השתרך מאחוריו נועץ את מבטו בטבעת הכסף שאחז בידו . כשהגיעו אל הרחוב בו גר קיי , התקרב אליו אדי ואחז בידו. ניקי הביט בו מופתע אבל לא הראה שום צל של התנגדות והשניים המשיכו בדרכם כשלפתע הבחין אדי באדם שנשען על עמוד חשמל לא רחוק מהם, בחור כבן 18 בעל כתפיים רחבות , לבוש בג'קט ג'ינס שחור מתחתיו ביצבצה בקושי חולצה בצבע לבן. לרגליו לבש מכנסיים שחורים , וזוג נעליים גבוהות ומסיביות השלימו את הלוק הקשוח שלו . עיניו הכחולות שהיו קפואות כאגמים בחורף קר , נעצו מבט קודר בשניים שהופיעו מולו אוחזים ידיים . ניקי הבחין בו גם הוא מרגיש איך הדם החל אוזל מגופו והוא קופא כקרח " קיי ...".
ההמשך יבוא ...
נמנמנמ... טוב , זה הכול .. מקווה שהוא יצא טוב כמו הפרק הקודם :)
****** עידכון *******
פתחתי טבעת חדשה בשם << B.L-yaoi love >> לכל אוהבי האיוי , שונן איי , ויורי למינהם ....
בואו בהמוניכם !!!!!!
עד הפעם הבאה
| 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
