הנה יצא לו עוד פרק בסיפור שלי :
למי ששכח , או שזאת הפעם הראשונה הנה קישור לפרקים הקודמים :
לפרק 1 , לפרק 2 , לפרק 3 , לפרק 4, לפרק 5 , לפרק 6, לפרק 7 , לפרק 8 , לפרק 9 , לפרק 10 , לפרק 11 , לפרק 12 , לפרק 13 , לפרק 14
טוב , אז בלי עוד הרבה קישקושים הנה הפרק ה-15
תהנו...
מארועי הפרק הקודם :
" אני מבינה " נאנחה וואלרי באי רצון בעודה מקרבת את כוס הקפה אל שפתיה .
" האמיני לי הדבר האחרון שאני רוצה הוא לפגוע בך , או באחיך " החל אדי אך היא מהרה לקטוע אותו " ניקולס לא יודע על זה , נכון ?" .
" לא , לא סיפרתי לו ".
" וטוב שכך , אני לא רוצה שיהיה מעורב בכל הסיפור " היא נאנחה בשנית " הדבר הכי טוב יהיה שתתרחק ממנו " אמרה לבסוף .
" אבל וואלרי ... איך את מצפה ממני להתרחק עכשיו , אני אוהב אותו ".
" כמו שאהבת את ג'סטין ?" שאלה , דעמה אחת זלגה מלחייה .
" אל תשווי בכלל " התפרץ אדי בזעם שהוא קם על רגליו " העניין של ג'סטין היה תאונה " .
" לא אדי " עכשיו עמדה גם היא על רגליה " העניין של ג'סטין היה רצח !!! , ומספיק שאני שותפה לזה " אמרה שהיא מניחה את הכוס על הדלפק והחלה הולכת לכיוון הדלת עיניה נתנו מבט כואב אחרון בנער הבלונדיני שעמד במקומו כפסל אבן " תתרחק מניקולס , אחרת באמת תכיר אותי ". אדי הביט בדלת הנסגרת שהוא נופל על הכיסא שהיה מאחוריו , בוכה " מה עשיתי !!!".
פריחה מאוחרת - פרק 15
זמן לא רב אחרי שהלכה וואלרי נפתחה דלת בית הקפה בשנית . אדי שכבר הספיק לחזור אל מאחורי הדלפק ולנקות אותו הביט בדמותו של הנער אשר עמד כרגע בפתח , נותן בו מבט מרוגז , עיניו הכחולות ירו גיצים.
" מה אתה עושה כאן ? " שאל אדי בחוסר עניין עיניו חזרו לנוח על המטלית שהייתה בידו " אתה לא אמור לעבוד היום " .
" אתה ואני צריכים לדבר " החל הנער שעה שהתקדם אל הדלפק .
" אין לנו בכלל על מה לדבר " מלמל אדי , עיניו עסוקות בנקיון.
" או כן , יש לנו והרבה ..." נהם הנער כחול העינים שהוא שלוף טבעת כסף מכיסו ומניח אותה על הדלפק .
* " אז , יש לך משהו לספר לי ?" שאל סטיבן עיניו היו מוטרדות וקולו כעוס .
ניקי ישב במקומו למשך כמה דקות , לא היה לו מוסג מה עליו לעשות " מה הכוונה ?" שאל לבסוף .
" שאלתי עם יש לך משהו לספר לי ? ".
"כמו מה ? " התמם ניקולס.
" כמו עליך ועל הנארי למשל " השיב סטיבן באותה הקלילות .
" מה , איך אתה ?...." גמגם ניקי .
" יודע ? , הנארי סיפר לי " מלמל סטיבן הבעת פניו התקשחה .
"הוא סיפר לך על הנשיקה שלנו ?" תהה ניקולס הוא הופתע כיוון שהנארי לא נראה כאילו הוא מתכוון לספר משהו ובטח לא לסטיבן .
"נשיקה ?! " התפרץ סטיב ניקי מעולם לא ראה אותו כל כך מרוגז .
" חשבתי שהוא ספר לך ...." גמגם ניקולס .
למשך זמן מה הוא רק עמד שם מבלי לומר דבר העצבות החליפה את הכעס" תמיד ידעתי שהנארי מרגיש אליך משהו ,וזה התבהר לי יותר כשספרתי לו שאתה מעוניין במישהו אחר " נאנח סטיב " אבל בחיים שלי לא חשבתי שיש בניכם משהו " .
" מעולם לא היה ביננו דבר ..." מהר ניקי להסביר פניו העצובות של אחיו הכאיבו לו וצרבו את נשמתו " אני לעולם לא אעשה דבר כזה ...".
" יש לך משהו אליו ?" .
"ממש לא , זאת אומרת אני חושב שהוא חמוד והוא ממש בחור טוב אבל אין לי אליו כלום ".
" אז אתה לא נמשך עליו ?" שאל סטיב , הבעת פניו התרכחה רק במקצת .
" לא " השיב ניקי במהירות , הוא מעולם לא חשב על הנארי בדרך הזאת .
" אפילו לא קצת ?" ביקש לדעת .
" לא , אני מחבב אותו בתור ידיד זה הכול " .
" תשבע לי ...." התעקש סטיבן .
" אני נשבע לך ..." השיב ניקי לבסוף , מאמין שעכשיו העניינים יסתדרו אבל זה היה ממש להפך סטיבן עצם את עיניו ואז פקח אותם עצב וכאב רב נשקפו מבעד לעיני השקד " אני מבין " אמר לבסוף ניקי ציפה שאחיו יצעק עליו , שיכה אותו , כל דבר אבל סטיבן רק הפנה אליו את מבטו ועזב את החדר בשקט סוגר אחריו את הדלת .
* אדי עצר את עבודותו נותן מבט טרוד בטבעת " מאיפה השגת אותה ?" שאל מושיט יד אחת כדי לקחת אותה אך קיי בתגובה לקח אותה חזרה
" זה בדיוק מה שאני רציתי לדעת , איך לעזאזל הטבעת הזאת הגיעה אל ניקי ?" שאל , קולו היה שלוו יחסית אך עיניו שבו וירו גיצים לכל עבר .
" אתה לא מנחש ?" השיב אדי בקול עוקצני .
" אתה פשוט חולה " סינן קיי .
" אולי , אבל מה לעשות שניקולס חם עלי " .
" תתרחק ממנו חתיכת מנוול " קרא קיי קולו המתגרה של אדי גרם לשינו לחרוק מרוב זעם .
" או שמה , תדחוף גם אותי מן המרפסת ? " התגרה בו אדי .
" אתה חתיכת ..." קרא קיי , כעסו בער יותר ויותר מבלי לחשוב הרים את אגרופו והנחית אותו על פניו של אדי אשר עף אחורה , פיו שוטט דם
" באמת , איזה מזג חייתי יש לך " החל אדי שהוא מתרומם מן הרצפה " ואחר כך אתה מתפלא שניקולס מפחד ממך " .
" אגרוף אחד כנראה לא הספיק לך " איים קיי מניף את ידו כאות הזהרה .
" האיומים שלך לא מפחידים אותי , והגיע הזמן שתפנים את האמת " השיב אדי , עכשיו עמד מולו עיניו הירוקות הביטו בלעג בבן דודו המרוגז .
" ואיזו אמת זאת תיהיה ?" שאל קיי חיוך מריר פרוש על שפתיו .
" שניקי בחר בי , ואתה ננטשת מאחור , כרגיל " אדי פרץ בצחוק גדול דבר שהרגיז את קיי יותר וגרם לו לאבד את שפיותו שהוא דוחף את אדי לרצפה והחל מכה בו באגרופיו " חתיכת כלב חולני , שלא תעז להתקרב אלו יותר שמעת ... " הוא צעק בעוד אגרופיו הולמים בפניו וגופו של אדי .
" קיי תפסיק " שמע קול מאחוריו , הוא עצר את אגרופיו והביט לאחור מבחין באחותוו הצעירה שעמדה בפתח מביטה בו בתדהמה מהולה בפחד . "קייטי ?" שאל בתדהמה .
" מה אתה עושה? , הנח לו מיד " היא קראה .
קיי התרומם אט אט הוא ניקה את בגדיו כאילו היו מלאים בליכלוך וסדר את שערו שעה שקייטי מהרה אל אדי שבקושי רב הצליח להתרומם מן הרצפה " אתה בסדר ?" שאלה בדאגה .
" כן , למרבה המזל רמבו פה לא הספיק להנחית עלי את כל הנשק שלו " הוא השיב מחייך בעודו מצביע על קיי שעה שעזרה לו לשבת על הכיסא שהיה לא רחוק ממנו .
"כנראה שזה לא הספיק כי הפה שלך עדיין גדול מידי " סינן קיי .
" קיי עשה לי טובה ותחכה לי בבית , טוב ? " פנתה אליו קייטי שהיא נחושה בדעתה להרחיק אותו מן הסכנה .
"אני מחכה לך בחוץ ".
" לא , חכה לי בבית , אני עוד מעט אחזור " היא התעקשה וקיי רק משך בכתפיו שולח מבט תוקפני אל אדי " תזהר במה שאתה עושה " אמר ועזב את המקום . " מה בדיוק קרה פה ?" בקשה קייטי לדעת שעה שעזרה לו לטפל בחבורות שכיסו את כל גופו , עדיין מזועזעת ממה שעשה אחיה .
" כמו שראית , אחיך היקר פשוט אבד שליטה " השיב אדי מחייך רכות .
" קיי לא היה תוקף אותך סתם , בטח אמרת לו משהו " התעקשה קייטי , יודעת שלא משנה מה יגידו עליו אחיה בטווח לא יתקוף משהו בצורה כזאת סתם ללא סיבה של ממש.
" בסך הכול אמרתי לו את האמת ,כואבת ככל שתיהיה ".
" איזו אמת ?" התעניינה קייטי .
" הוא לא ספר לך ? , קיי מאוהב בניקולס " השיב אדי החיוך על שפתיו רק גדל .
" בניקי ?" התפלאה קייטי היא ידעה שהם קשורים מאוד אחד לשני אבל לא היה לה מושג שאחיה באמת מואהב בו .
" והאמת היא " המשיך אדי " שניקולס מעוניין בי " אמר לבסוף .
" וזאת באמת האמת , או שאתה רק מנסה להתנקם בו " שאלה קייטי היא הכירה את בן הדוד שלה טוב מידי .
" למה שארצה להתנקם בו ?" תהה אדי .
" בגלל ג'סטין " היא השיבה בשקט , אדי רק בהה בה ולא אמר דבר .
* בערב השתדל ניקי להתחמק מסטיבן ואעדיף לאכול את הארוחה בחדרו , מובן שרצה לדבר איתו למרות השיחה ביניהם הוא הרגיש כי היו כמה דברים שעליו להבהיר עם סטיב . לאחר מכן הוא נשכב במיטה מחליט לשיון מוקדם ששמע את הנייד שלו מצלצל . בצעדים כבדים נגש אל שולחן הכתיבה שלו והרים את הטלפון השם ' קיי ' היה על הצג . ניקי תהה אם עליו לענות או לא אחרי הכול הוא אהב אותו עדיין , אבל גם התקשה מאוד לשכוח את כל מה שעבר בגללו במשך השבועות האחרונים .
לבסוף גברה עליו הסקרנות והוא ענה " הלו ".
" ניקי ?" נשמע קול שואל אבל לא היה זה קיי אלה נערה .
"קייטי , זאת את ?" שאל ניקי מופתע .
" כן , אני מצטרת שהתקשרתי עכשיו אבל לא ידעתי לאן להתקשר ".
" זה בסדר , מה העניין ?" התענין ניקולס .
" זה קיי , אני דואגת לו מאוד ".
ניקי הרגיש את ליבו הולם בחוזקה " מה קרה לו ?" .
" אני לא יודעת , בזמן האחרון הוא הפך דיי תוקפני ואפילו הכה את אדי " .
"הכה את אדי ?" ניקי היה מזועזע בלי כל ספק הוא התחיל להשתגע .
" כן , ואם לא הייתי עוצרת אותו סביר להניח ש... " היא עצרה את עצמה לא מוסגלת אפילו לחשוב על זה .
" צר לי עליו , אבל מה אני יוכל לעשות ?".
" הבנתי שאתם , טוב קרובים ותהיתי אולי תוכל אתה לבוא אליו ולדבר איתו , כי איתי הוא לא מוכן לדבר ".
"אני לא חושב שהוא ירצה לדבר אתי , הוא יצא דיי עצבני בפעם האחרונה שנפגשנו " נאנח ניקולס נזכר בהתנהגותו התוקפנית של קי .
" אני מבינה וממש לא התכוונתי ללחוץ עליך או משהו אבל אני דיי דואגת לו ".
" אני מבין , אראה מה אני יכול לעשות " השיב ניקי הוא פחד מאוד אבל יותר דאג לקיי .
" באמת , אני מודה לך ניקולס ".
"שטויות , מתי קיי בבית ?".
" הוא מסתגר בבית כבר כמה שעות " היא אמרה בדאגה .
" הבנתי , אני אגיע עוד מעט " אמר לבסוף .
" להתראות ותודה רבה " אמרה קייטי באושר .
"להתראות" השיב ניקי והשיחה נותקה.
ניקולס עמד זמן מה במקומו הוא פחד מאוד להתמודד עם קיי במיוחד לאחר התנהגותו בזמן האחרון אבל מצד שני הוא היה אפילו יותר מודאג .
* שלוש נקישות נשמעו על דלת החדר הסגורה " כן .." חרישי נשמע מהצד השני דלת החדר נפתחה , ונער צעיר בעל שער חום ועיני שקד נכנס פנימה . החדר עצמו היה חשוך והתריסים מוגפים , על המיטה שהייתה בצד החדר צמודה אל הקיר , שכב נער שחור שער עיניו הכחולות היו נעוצות בטבעת כסף שאחז בידו שלפתע הבחין בניקי העומד בפתח החדר " מה אתה עושה פה ?" שאל בכעס .
" באתי לראות מה שלומך " החל ניקי בשקט .
" מה זה עניינך? , תעוף מפה " צרח קיי , ניקי לא חיכה פעמיים והסתובב כדי לעזוב " כרצונך " הוא קרא .
" לא חכה ...." שמע אותו לוחש ניקי הביט לאחור וראה זוג עינים כחולות נותנות בו מבט עצוב , אבוד מעט " על תלך " הוא חזר בשקט .
" קיי אני ..." החל ניקי המבט בעיניו של אהובו ריכח את ליבו וכל הכעס שהיה לו על התנהגותו האיומה של קיי בזמן האחרון פשוט נעלם כלא היה .
קיי התרומם מן המיטה נגש אליו , שהוא פורש את זרועותיו סביב ניקי , מחבק אותו " אני מצטער " הוא לחש בשנית ניקי מצידו לא אמר דבר ורק חיבק אותו בשקט שלפתע הרגיש טיפות חמות נופלות על כתפיו 'דמעות ?'. ניקי התנתק מן החיבוק מביט בתדהמה בפניו של קיי אשר דמעות עגולות החלו זולגות מעיניו " אתה לא יודע כמה אני מצטער " קרא קיי " ניסיתי באמת שניסיתי , אבל אני לא יכול לעשות את זה , אני לא יכול לפגוע בך " אמר שהוא נגש אל המיטה והתיישב עליה .
" למה שתפגע בי ?" התפלא ניקי .
" כדי שתניח לי בשקט , כדי שגם אתה לא תיהיה שותף לעבר שלי " .
" איזה עבר ?" בקש ניקולס לדעת , ' זה לא יכול להיות עד כדי כך גרוע ' חשב לעצמו .
" אני ... " החל קיי זאת הייתה הפעם הראשונה שניקי ראה אותו מגמגם " אני רצחתי מישהו ...." אמר לבסוף הדמעות שטפו את עיניו.
ניקי עמד מולו המום , " מה עשית ?" הוא התקשה לקבל את העובדה שקיי באמת לקח חיים של מישהו אחר
' זה לא יכול להיות , זה פשוט לא יתכן ' חשב בליבו עדין מסרב להאמין למה ששמעו אוזניו .
" אני רצחתי מישהו ניקי ..." חזר קיי חרטה איומה נשקפה מבעד לעיניו הכחולות שהוא מביט בניקי מחכה לתגובה ממנו , כל תגובה שהיא .
ההמשך יבוא ...
נמנמנמ.... אתם מוזמנים לבלוג הסיפורים השני שלי ( או אולי הראשון ) בו אני מפרסמת סיפורים ' רגילים '
הנה קישור
דרך אגב , נכון מהיום בכותרת של הבלוג יפורסמו חלקים מהפרקים הבאים :)
וכל מי שמעוניין להצטרף לטבעת שלי <<
B.L -yaoi love>>± ( אם אתם לא חברים ב3 טבעות ) מוזמן להצטרף בכייף :)
ובנימה אופטימית זאת אני רוצה לאחל לכולכם
חג שמח כשר ומאושר !!!!!
טוב , זה הכול ...
עד הפעם הבאה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: