שלום לכולם, הנה 'פריחה מאורחת' הגיעה לסיומה ואני מעלה את הפרק הראשון בסיפור החדש שלי 'מלאך שומר'.
לפני שאתחיל ברצוני רק להזכיר את 
ayano_chi המופלאה ואת כל עזרתה בסידור וביטוא הפרק.
טוב , הנה זה בא הפרק, תהנו ...
מלאך שומר א'
קרני האור חדרו מבעד לוילון הבד הכחול, ציוץ הציפורים נשמע מרחוק, יום חדש הפציע. זוג עיניי אזמרגד גדולות נפקחו אט – אט מביטות סביב, תחושת הקלה התפשטה בגופו של הנער, בעליהן של אותן עיניים בורקות, בעודו מתרומם ויורד מן המיטה יודע כי היה לבד, הוא העביר מבט קר אל שעון הקיר שהיה תלוי לשמאלו מעל דלת הכניסה לחדר הראה שהשעה הייתה 7:25. "לעזאזל." קצר נפלט מפיו, שעה שהעביר יד אחת בשערו הבלונדיני, שהיה קצר ומסגר את פניו הבהירות, "אם לא אזדרז אאחר." מלמל
וניגש אל הארון, מוציא משם את מדי בית הספר שלו ניגש אל חדר האמבטיה. "לכל הרוחות איתו." סינן ירוק העיניים, בעוד הוא עומד תחת הזרם גופו מתמסר אל המים החמים, "שוב לא ישנתי כמו שצריך והכול בגללו.". לאחר שסיים להתרחץ לבש את מדי בית הספר שלו ויצא מן המקלחת, נועל את נעליו. עיניו הביטו שוב בשעון השעה כבר שבע וחצי "כבר מאוחר. או לעזאזל, לו רק היה עומד מולי הייתי הורג אותו." מלמל הנער זהוב השיער, מקמץ את אגרופיו בכעס. חיוך מריר עלה על שפתיו שהבין כמה פתטי הוא נשמע, "מה אני אומר למען השם?" נאנח וניגש אל שולחן הכתיבה אשר עמד לצד החלון, שם הונח תיקו. היה זה אז, רוח קרירה נשבה מן החלון והעיפה את אחת מעבודותיו, אותה הניח על השולחן בלילה שעבר כדי שיוכל לעבור עליה לפני תחילת הלימודים. "נהדר." מלמל הנער, ממהר לאסוף את הדפים, כאילו שלא בזבז מספיק זמן עד עכשיו, "מעניין מה עוד יקרה..." הוא נאנח.
"הו, איזו דרך מענגת להתחיל את הבוקר." נשמע לפתע קול, הוא היה עמוק וחם.
הנער זהוב השיער קפא על מקומו בבהלה, "לא," הוא מלמל, "לא שוב.".
"אני מניח שלא כך תכננת לקבל את פני, אבל," המשיך בעליו של אותו קול "בלי כל ספק אעדיף לראות את ישבנך כלפי מעלה בכל בוקר.".
"מי בכלל רצה לקבל את פניך, יצור טורדני שכמותך." התפרץ הנער, עיניי הירקן שלו ירו גיצים אל עבר דמותו של הזר אשר עמדה מולו.
היה זה גבר בשנות העשרים המאוחרות. לבוש היה מכנס ג'ינס, חולצה כחולה כהה ומעיל עור כבד, שצבעו שחור. כפפות כחולות כהות כיסו את ידיו וכובע צמר כחול כיסה כמעט לגמרי שערו השחור שהיה קצר. משאיר מעט קצוות סוררות אשר ריצדו על מצחו.
עיניו החומות נתנו מבט חם בנער הבלונדיני שעמד מולו, שפתיו מכווצות וידיו קומצו לאגרופים. שמו של הגבר, סת'.
"דיי – דיי, זה לא יפה מצדך," הוא החל במתיקות "בוא ננסה שוב בסדר?" שאל אך עוד לפני שהספיק לזכות לתשובה כלשהיא פנה אל הנער זהוב השיער שמולו, חיוך חם על שפתיו כשאמר, "בוקר טוב לך אליוט.".
"כבר אמרתי לך בעבר, שמי אריק." התרגז הנער זהוב השיער, בעוד שסת' קרב אליו, חיוכו הלך וגדל.
"אתה כל כך חמוד כשאתה כועס, מתוק שלי." אמר רכות, שולח יד אחת ללטף את פניו של אריק, זה רק עמד שם בשקט, מסיבה כזאת או אחרת יכולת התנועה נשללה ממנו כאילו רגליו הודבקו אל הרצפה. הוא המשיך לעמוד בשקט ונעץ מבטים עוינים בסת', אשר מצידו לא
נראה מוטרד כל כך ממזגו הסוער, "כמה שאתה חמוד." לחש. אריק קפא על מקומו כאשר חש את שפתיו הבשרניות והכה טעימות על שלו.
רעד בלתי נשלט פרץ אל גופו למגעם המתוק והמעט קר של שפתי הגבר שחור השיער. "וובכן, גם זאת דרך מאוד מהנה להתחיל בוקר נהדר." אמר לבסוף, בעודו מתרחק ממנו מעט. אריק, שיכולת התנועה חזרה אל גופו מיהר להעביר יד אחת על שפתיו, כמנסה למחוק את טעמן המתוק ואם זאת מר של שפתי הזר.
"לכל הרוחות." מלמל בשקט.
סת' נראה משועשע מעט "הו, זה חדש," הוא החל מצחקק, "באמת יש כל כך הרבה רוחות?" לחשש, "כי אני רואה רק אחת." אמר לבסוף. "לך לעזאזל." קרא אליו אריק, עיניו הירוקות היו עוינות.
אך זה רק חייך "הייתי שם, לא מעניין במיוחד," הצהיר בטון עוקצני, "יש לך מקום אחר להציע לי אולי?".
"למה, למה לכל הרוחות, אתה לא מת ועוזב אותי בשקט?" התפרץ אריק.
"הייתי רוצה. אבל זאת קצת בעיה בהתחשב בעובדה שאני כבר מת." השיב סת' לבסוף עיניו היו עצובות וריקות כל כך, עד שאריק החל להתחרט על דבריו. " לא התכוונתי." אמר בשקט.
"זה בסדר, קטן שלי." החל סת', מתקרב אליו, "אני יודע שלא התכוונת." אמר לבסוף שפתיו נחות על אלו של אריק בנשיקה עזה וארוכה. לפתע, הבין אריק שהוא מתנשק עם גבר ואם לא דיי בכך, הוא היה מת. אז למה, למה זה מצא חן בעיניו כל כך.
"דיי." הוא קרא, דוחף את סת' ממנו וממהר לנקות את פיו.
"אליוט?" זוג עיניים חומות נעצו בו מבט מודאג, "מה קרה, אהוב שלי?".
"אני לא האהוב שלך והשם שלי הוא אריק. אז הנח לי כבר ולך מכאן!" קרא הנער בהיר השיער, שעה שהיה על סף ייאוש.
אנחה כבדה נפלטה מבין שפתיו הבשרניות של סת' כשאמר "אני מבין." .
אריק הביט בו בפליאה, יכול להיות שהוא קלט שעשה טעות ושסוף סוף יעזוב אותו לנפשו? "אני מבין שאתה כועס על הדברים שאמרתי מקודם. תמיד היית מעט ביישן." הוא החל מלטף את פניו של הנער הקפוא מולו. 'מה, על מה לעזאזל הוא מדבר?' חשב אריק.
"מצטער אם הבכתי אותך, אני מבטיח להיזהר יותר במה שאומר בעתיד. אז בבקשה על תכעס עלי יותר." אמר לבסוף כורך את זרועותיו סביב גופו של הנער הנדהם.אך לפני שהספיק לנשק אותו שוב מיהר אריק והדף אותו לאחור.
"למה אתה לא מפסיק לעשות לי את הדברים האלו?" צעק הנער מצוקתו החלה גדלה, מדוע אין האיש הזה מבין כי הוא מבלבל בינו ובין מישהו אחר. "כמה פעמים יהיה עלי לומר זאת. אינני אליוט, שמי הוא אריק, אריק בראון.".
סת' בתגובה נעץ בו מבט מוטרד מעט ולאחר מכן חייך רכות כאשר אמר "זה בסדר יקירי, אני מבין כי אינך זוכר אותי. אחכה בסבלנות עד שזה יקרה.". עיניו המודאגות של סת' הרעידו את ליבו של אריק, הוא אומנם ידע שאין ביניהם שום קשר שהוא. אבל למען האמת החל לרחם עליו.
האיש המסכן כנראה אהב מאוד את ה'אליוט' הזה, יהיה מי שיהיה. בכל מקרה, לא היה זה הזמן המתאים לדון בעניין כיוון שאם לא ימהר הוא בהחלט הולך לאחר ליומו הראשון בתיכון. "תוכל לחכות כאן עד שאחזור מבית הספר?" שאל אריק בתקווה שלפחות השעות הבאות יהיו שקטות יותר. "אבוא איתך." הייתה התשובה.
ליבו של אריק קיפץ בחוזקה, " אין בכך צורך, אסתדר לבדי במשך כמה שעות. חכה כאן עד שאחזור ואז נמשיך לדבר על אליוט שלך.".
צחקוק קצר נפלט מפיו של הגבר שחור השיער, "אבל הוא עומד ממש מולי." התעקש.
"כרצונך, בכל מקרה טוב יותר יהיה אם אתה..." דבריו של אריק נקטעו על ידי נקישות הדלת.
"אריק, אתה ער?" קול מהוסס נשמע מעבר לדלת החדר. "כן, אימא, אני כבר ער.".
"כדי שתזדרז אתה מאחר, ועוד לא אכלת ארוחת בוקר." אמרה לבסוף קולה היה מוטרד במקצת.
"אני מגיע אמא." השיב אריק, בעוד היא מהרה לעזוב את המקום נאנחת בכבדות.
"נהדר, זה מה שהיה חסר לי בכדי להתחיל יום נהדר..." מלמל אריק במרירות.
"אם כך, כדאי שתמהר אחרת תאחר ליום הראשון." החל סת' קולו רך ומבין "ולגבי, אין שום סיבה שלא אבוא איתך, אחרי הכול איני יכול להיות לבדי כל היום.".
"שיהיה." נכנע אריק, יודע שהיה זה רעיון גרוע, אבל מצד שני לא יכול היה לעשות דבר כדי למנוע זאת.
ההמשך יבוא...
טוב , זהו בנתיים ,
שלכם...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
