My Yaoi World

שלום לכולם, הנה יצא לו פרק נוסף של 'מלאך שומר',

לפני שאתחיל ברצוני רק להזכיר את ayano_chi המופלאה ואת כל עזרתה בסידור וביטוא הפרק.

טוב , הנה זה בא הפרק, תהנו ...

מלאך שומר ב'

לאחר שסיים להתארגן ושכנע את עצמו שהדבר הטוב ביותר יהיה פשוט להתעלם מסת'. יצא אריק מחדרו, פונה אל המטבח.
"בוקר טוב חמוד." קראה אליו קטרינה, אימו, בעוד היא מוזגת דבש חם על ערמת חביתיות ומניחה את הצלחת על השולחן.
אריק בירך את אימו 'בבוקר טוב' ומיהר להתיישב, יודע שכמט ולא נשאר לו זמן, אם לא ייצא בקרוב הוא עוד עלול לאחר ליומו הראשון.
"אז, מה שלומך הבוקר?" התעניינה קטרינה, בעודה מדיחה את הכלים "מתרגש מהיום הראשון?".
"לא ממש." מלמל אריק, בעודו חותך חביתית בין שיניו.
"זה דיי מפתיע בהתחשב שזה היום הראשון שלך." נשמע קול נוסף, אריק ידע היטב שלא הייתה זאת אימו.
'תתעלם ממנו, תתעלם.' חשב לעצמו בשעה שהמשיך לאכול, משתדל שאימו לא תבחין כי מצב הרוח שלו השתנה ועכשיו הוא היה מודאג יותר, מעט מעורער.
מובן שהיה זה קצת יותר מידי לבקש, "יקירי, הכול בסדר איתך?" התעניינה אימו, עת היא ניגשת אל הכיסא שלצידו, אותו כיסא עליו ישב סת'.
"לא חכי." קרא אריק בבהלה.
"אריק, מה קרה?" קטרינה נראתה מודאגת יותר מרגע לרגע, "האם משהו אינו כשורה?".
"המ..." אריק לא ידע מה להגיד, איך הוא יוכל להסביר לה שעמדה לשבת על רוח, "טוב, את מבינה." הוא החל במבוכה.
"מה העניין, יקירי?"  התעניינה קטרינה, מבחינה כי מבטו של אריק מקובע אל הכיסא עליו תכננה לשבת, "האם במקרה מישהו נמצא שם?" שאלה בזהירות.
אריק הנהן בשקט, לפני חצי שנה נשלח להסתכלות פסיכיאטרית, בדיוק בגלל העניין הזה, לכן הוא חשש מכך שאימו שוב תחשוב שהשתגע.
"אני מבינה." החלה קטרינה, על קולה נשמע שהיא מוטרדת ממצבו, "בבקשה התנצל בפני החבר שלך על כך שכמט ישבתי עליו."  אמרה לבסוף חיוך רך על שפתיה.
אריק שוב הנהן "נראה לי שאזוז." אמר וקם ממקומו "להתראות אמא." הוסיף, נושק קלות ללחייה.
"שיהיה לך יום נהדר, יקירי." קראה לעומתו.
אריק יכול היה לשמוע אותה נאנחת כאשר סגר אחריו את הדלת והחל יוצא אל הרחוב.
הוא הביט לאחור מבוהל לגלות שסת' הולך בעקבותיו, אריק נאנח עמוקות, עדיין לא מאמין שדווקא הוא מכולם נאלץ לחיות עם רוח שמזדנבת אחריו.
הכול החל לפני שנה בערך, זה היה ליל חורף קר ואריק בדיוק חזר מהספרייה שם אולץ להישאר עד שיסיים את עבודתו בנושא ההיסטוריה

 של האמונות.
דווקא באותו ערב החליט אריק לקחת את קיצור הדרך המוביל אל סמטה צדדית.
הרוח הקרירה נשבה על פניו שעה שהלך בסמטה מביט לכל הצדדים, משהו אמר לו שעשה טעות אך למרות זאת לא נראתה כול סכנה באופק.

אריק יצא מן הסמטה והמשיך במעלה הרחוב המוביל אל ביתו שלפתע הבחין בשלושה גברים גדולים למדי בעודם מכים מישהו.
אחד מהם בלט יותר מהאחרים בשל היותו גבוה כבית וראשו קירח.
אריק ידע שמוטב יהיה אם לא יתערב, באזורים כאלו האלימות הייתה דבר ידוע והוא לא רצה לקחת חלק מזה. לכן הסתובב לאחור, מופתע כאשר הרגיש יד אחת אוחזת בזרועו "מה יש לנו כאן?" שמע קול גס קורא אליו.
"ארנבון קטן, אתה לא יודע שמסוכן להסתובב כאן בשעה כל כך מאוחרת." שני הגברים האחרים החלו צוחקים.
 אריק נכנס לפאניקה וניסה להשתחרר אך הגבר הזר לפת את זרועו בחוזקה וסיבב אותו אליו ידו האחת אוחזת בפניו "איזה יופי של פנים

 יש לך ארנבון, נדמה לי שאנחנו בהחלט יכולים ליהנות יחד.".
"שחרר אותי גורילה!" צעק אריק, שהוא נושך את ידו של האיש אך זה עדיין אחז בו, ידו לופתת את זרועו בחוזקה, מאיים לשבור אותה.

הנער ירוק העיניים זעק בכאב דמעות איימו לפרוץ מעייניו.
"אתה יודע לנשוך," החל האיש בחיוך מבחיל "מרגע לרגע אני מחבב אותך יותר." הוא משך בשערו של אריק והצמיד את פניו לשלו.
"אל תדאג ארנבון, אני אדאג שתאהב את זה." אמר בלעג, מקרב את שפתיו לאלו של אריק  אשר רק התפתל בידיו וצעק לעזרה.
שלפתע נשמעה צעקה מחרישה וקול נפילה על השלג.
האיש הקירח הסיט את מבטו הצידה אל המקום בו עמדו שני חבריו, אחד מהם זרוק על הקרקע פניו קבורות בשלג והשני עומד במקומו

 המום ומבוהל.
"מה עשית אידיוט?" דרש  לדעת.
אך הגבר השני בקושי הספיק לפתוח את פיו ונפל גם הוא אל האדמה.
"מה לעזאזל קורה כאן?"  מלמל הגבר הקירח.
אריק הביט קדימה, מבחין בפסיעות על השלג, הוא היה מופתע שהאיש אשר החזיק בו לא הבחין בזה.
"טוב לא חשוב," קבע הקירח, שולח מבט מלא תאווה באריק, "במילא לא תכננתי לחלוק אותך איתם." הוא החל פותח את כפתורי המעיל של הנער המבוהל אשר החל לצעוק כשבפתאומיות נפל אל הארץ בדממה.
אריק נפל גם הוא אל השלג הקר, מנסה להבין את מה שקרה שם, כאשר הבחין בדמות נוספת שעמדה מולו, היה זה גבר בשנות העשרים המאוחרות. לבוש מכנס ג'ינס, חולצה כחולה כהה ומעיל עור כבד, שצבעו שחור.
כפפות כחולות כהות כיסו את ידיו וכובע צמר כחול כיסה כמעט לגמרי את שערו השחור, שהיה  קצר. משאיר מעט קצוות סוררות אשר ריצדו על מצחו.
"אתה בסדר?" שאל בדאגה, מושיט יד אחת קדימה כדי לעזור לנער המבוהל לקום.
אריק הנהן בראשו שהוא מסרב לעזרתו של הזר ומתרומם בכוחות עצמו.
" יש דברים שלא משתנים מה?" מלמל אותו גבר שחור שער.
אריק לא ממש הבין אותו אבל דבר אחד היה לו בטוח, האיש המוזר הזה, יהיה אשר יהיה, הרגע הציל את חייו.
"תודה לך," החל הנער ירוק העיניים בעודו משתדלת לחייך "עכשיו ברשותך, אני חייב לחזור הביתה." אמר ממהר להסתובב וללכת משם.
"חכה רגע."  שמע אותו קורא אליו.
אריק עצר קופא על מקומו בבהלה, מצד אחד הוא חשש מהאיש המוזר הזה ורצה להתרחק משם כמה שיותר מהר. מצד שני, זה לא יהיה מנומס לעזוב אותו שם בלי כל יחס במיוחד אחרי שסיכן את חייו והציל אותו.
"מה עניין?" שאל אריק, מפנה את פניו לאחור.
"תן לי ללוות אותך," הציע הגבר הזר "זה ממש לא רעיון טוב להסתובב לבד באזור הזה ובטח לא בשעה מאוחרת בה כל העכברושים יוצאים מהחורים." אמר בבוז, שולח מבט מלא גועל אל השלושה ששכבו על האדמה מחוסרי הכרה.
אריק לא ידע מה לעשות "אני אהיה בסדר, תודה." ניסה להתחמק.
"כן, בדיוק כמו שהיית לפני עשר דקות נכון?" השיב הזר בעוקצנות, "תמיד הייתה מוקד משיכה לצרות אליוט.".
"סליחה?" אריק לא האמין למשמע אוזניו, האם האיש המוזר הזה קרא לו 'אליוט'.
"מה, אל תגיד לי שאתה לא זוכר?".
"זוכר מה?" התעניין אריק, למרות שבמצב כזה הדבר הטוב ביותר הייה לברוח וכמה שיותר רחוק.
"איך קוראים לי?" שאל הזר במבט נוקב בעודו מצמצם את המרחק ביניהם.
"המ..." החל אריק במה שהוא קיווה שיראה כמבוכה, אם כי הפאניקה שלו רק הלכה וגדלה. משומה כל הדברים המוזרים קורים דווקא לו. 'נהדר, ברחתי מעבריינים ונפלתי על פסיכי.'  חשב לעצמו.
"אתה באמת לא זוכר אותי נכון, אליוט?" החל הזר בשקט.
"מצטער אדוני אבל, אני חושב שהתבלבלת," החל הנער להסביר "השם שלי הוא אריק בראון ולא אליוט." אמר לבסוף.
"אדוני?" האיש  הזר נראה מופתע לרגע עד שהחל לצחוק, "אתה באמת לא זוכר שום דבר, זה מה שבטוח אחרת לא הייתה קורא לי אדוני." הוא המשיך לצחוק.
"אז איך קוראים לך?" ניסה אריק להישמע חברותי בתקווה שכך יצליח למצוא פרצה ולברוח.
"נסה להזכר." השיב הזר בהתגרות ולמראה פניו המבוהלות של הנער התרחק מעט "השם שלי הוא סת' וזה קצת מטריד ששכחת אותי אבל מילא, אחכה עד שתזכור.".
וכך הכול קרה, דבר לא ממש שינה לסת', גם כשאריק ניסה להסביר לו שוב ושוב שמדובר באדם אחר והוא לא מכיר את אותו 'אליוט'.
למרבה הצער המצב התדרדר יותר כאשר להאריק המבוהל התגלה כי סת' הוא רוח ומסיבה כלשהיא הוא היחיד שיכול היה לראותו, דבר שגרם לבני משפחתו לחשוב שהוא משוגע וכך זכה אריק בחודש של הסתכלות בבית חולים פסיכיאטרי.
אך יצא משם כאשר דודתו, ליליאנה, התערבה והסבירה לרופאים שמדובר במצב של לחץ אותו חווה כל מתבגר וניתן לעבור אותו בעזרת טיפול תרופתי.
ואכן עברה תקופה בה סת' נעלם, אך עכשיו מסיבה לא ידועה הוא חזר ונראה עקשן יותר מתמיד.

ההמשך יבוא...

 טוב , זהו בנתיים

                    עד הפרק הבא

                                   שלכם...