שלום לכולם, סורי שלקח הרבה זמן מהעדכון האחרון ומקווה שהצליח לעדכן בתידרות גבהה יותר.
לאור המצב עם בטא שלי החלטתי להמשיך ולפרסם את הסיפור בלי בטא, נכון לעכשיו. בבקשה על תציאו לי לקחת בטא חדשה כי בשבילי יש רק אחת ועד שחזור אני ממשיכה ככה.
אזהרה: הסיפור מדבר על יחסים בין זוג גברים (הומוסקסואליים ) כך שאם זה לא הסגנון שלכם אתם מוזמנים לשו מפה ....
נכתב ע"י : סיירו/seiro.
שם הסיפור: 'פריחה מאוחרת'.
ג'אנר: רומנטיקה, דרמה, שונון איי (סיפור שבו מתוארים יחסים רומנטיים בין בנים).
שיפ: ניקי/קיי, אדי/ניקי.
דירוג: PG13- מגיל 13 ומעלה. מכיל נגיעות ורמיזות מניות לסוגייהן.
תקציר : ניקולס ניקלסון בן ה-16, הוא תלמיד תיכון מוצלח שנהנה לבלות את זמנו הפנוי יחד עם חבריו.
אבל העניינים מתסבכים כאשר לניקי מתגלה כי הוא למעשה מתחיל להתאהב באחד מחבריו הטובים.
האם ניקולס יצליח לאזור אומץ לומר לו את זה?, ואיך יגיב אותו חבר טוב?.
" ניקולס?"
"כן " מהוסס מצידו השני של הקו.
"הכול בסדר ?" קולו של אדי נשמע מודאג .
ניקי נשם עמוקות מנסה להרגע, הפאניקה שוב חזרה להציף אותו שנזכר במה שקרה לפני כמה דקות "בערך , אני מצטער אם הערתי אותך ".
"לא.ממש לא " ברקע נשמעה חריקת קפיצים,בלי כל ספק הוא ישן .
"אני יכול להתקשר אחר- כך " מלמל ניקי בהבנה .
" אתה לא מפריע לי " הרגיע אותו" אז מה קורה ?".
" לא הרבה.אתה עסוק היום ?" שאל .
" לא ממש, למה ?".
ניקי היסס לרגע , הוא לקח נשימה עמוקה בולע את רוקו. לא בטוח אם עליו לעשות את זה אבל לבסוף החליט לקחת את הסיכון;
" בא לך לצאת איתי לפיקניק ?" שאל לבסוף. שתיקה ארוכה השתררה לרגע וניקולס התחיל להתחרט.
" בטח למה לא " אדי נשמע מאושר וזה הרגיע אותו, רק קצת .
" אתה מסכים ?" התפלא ניקי .
" למה לא " השיב אדי בשנית "מתי תרצה ללכת ?"
" מתי אתה פנוי ?"
" למען האמת, יש לי כמה דברים קטנים לסגור בבית הקפה. מה אתה אומר שבערך ב 12:00, נשמע לך טוב ?"
" בטח."
" טוב. אז אני אבוא לאסוף אותך ב12:00 , ביי בנתיים " והשיחה נותקה.
" ביי." מלמל ניקי הטלפון עדיין בידי , שומע את צליל הניתוק. הוא התקשה להאמין למה שקרה , ויותר התקשה להאמין שבאמת העז לעשות את זה . זמן קצר לאחר מכן , הניח ניקי את הטלפון חזרה על השידה, אסף את הזכוכיות שנותרו מן הכוס שזרק וניקה את הקפה .
השעות עברו לאט וניקי היה לחוץ מאוד מהמפגש עם אדי. עד שהגיעה השעה 12:00 הפך ניקולס פקעת עצבים והתהלך בחדר, הלוך וחזור בעצבנות . צלצול פעמון הדלת הקפיץ אותו " הוא הגיע!" קרא ניקי שולח מבט אחרון במראה הקטנה שעל שולחן העבודה שלו מושמה היה חושב לו הראות טוב עכשיו. לאחר מכן הוא יצא מן החדר סוגר אחריו את הדלת. ניקולס החל יורד במדרגות באיטיות מכוונת עד שלבסוף נעמד אל מול דלת הכניסה , פותח אותה . עיניו נעוצות באדם אשר עמד שם: היה זה נער כבן 18 גבוה באופן יחסי. שערו הזהוב ועיניו ירוקות. חיוך רחב נח על שפתיו העבות.
ניקי הנבוך העביר את עיניו אל גופו של הנער שאף על כך שהיה רזה, היה מרשים למדי. גופיה כחולה הבליטה את זרועותיו החסונות, זוג מכנסי ג'ינס חלקים יחד עם נעלי בד באותו הצבע השלימו את הלוק. בלי כל ספק הוא היה מרשים ויפה תואר.
" היי " החל אדי מחייך .
" היי" חזר משתדל שלא להראות נבוך.
" אז שנלך ? שאל אדי חיוכו התרחב למראה פניו הסמוקים של ניקי .
" כן. תן לי רק להביא את הסל " מלמל ניקי ממהר אל המטבח ולוקח את הסל בידו .
כשיצאו מהבית הציע אדי לסחוב את הסל "תכננת כבר לאן ללכת ?" שאל לוקח את הסלסלה מידיו של ניקולס .
"לא ממש ..." מלמל ניקי בעצב. בפעם האחרונה שהעלה רעיונות לפיקניק רומנטי זכה לתגובה קרה ומלאה בבוז.
" מה דעתך על פארק החירות , או שנלך אל הגן שליד המפל?" הציע אדי.
ניקי קפא לרגע לא יודע מה להגיד , דמעה אחת זלגה מעיניו. בדיוק לשם הוא חלם ללכת עם קיי ולבלות יום רומנטי יחד, חלום שהפך לסיוט .
אדי הבחין בפניו קפואות "קרה משהו ?"
" לא. אני בסדר " שיקר . לא נראה היה שאדי באמת האמין לא, אבל לרווחתו הוא גם לא חקר,תופס בידו והמשיך ללכת.
אך כשהגיעו אל הצומת החל אדי פונה שמאלה ולא ישר כמו שאמור היה ללכת "לאן אנחנו הולכים? הפארקים העירוניים נמצאים בכיוון ההפוך!"
אדי לא עצר את הליכתו. אני יודע,אנחנו הולכים למקום אחר" אמר כדרך אגב עדיין אוחז בידו של ניקי.
' לאן אנחנו כבר יכולים ללכת ?' חשב ניקי הרי הוא לא הכיר שום פארק או גינה באזור הזה . לאחר לא מעט דקות של הליכה הבחין כי הכביש החל אט אט נעלם , שביל הבטון הוחלף בשבילי אפר. לפניו הופיעו שלוש גבעות ירוקות מלאות פרחים ועצים " כמעט הגענו" קולו של אדי הסתנן אל מחשבותיו.
ניקי נגרר אחרי אדי שעלה על אחת הגבעות מניח את הסל על מצע הדשא הרך , מוציא ממנו את שמיכת הפיקניק ופורס אותה על הדשא.
ניקולס הביט סביב, מתפעל מהנוף " איפה אנחנו?"
אדי הזדקף הצביע על שלט שהיה מאחוריו היה זה שלט עץ ישן ומאובק ,הכתב הלך ודהה ניקי אימץ את עיניו כדי לקרא את הכתוב 'גבעת טורצ'ווד'
" אני מתפלא שלא שמעת על המקום הזה " מלמל אדי מתיישב על השמיכה ומוציא את האוכל מהסל " הוא עתיק יותר מאיתנו."
" אתה מכיר אותו מזמן ?" התפלא ניקי .
צחוק קצר נפלט מפיו של הנער זהוב השער " בורור. שהיינו ילדים נהגנו לבוא לכאן הרבה, זה היה מקום המסתור שלנו."
" שלנו" חקר ניקי. יכול להיות שאדי מדבר על איזה אהוב או אולי אוהבה.
" אני , קייטי וקיי ."
" הו " לחש ניקי שהוא מתיישב על השמיכה קרוב אל אדי. כבר הי עדיף לו שזה יהיה עם אהוב או אהובה, פחות כואב.
" אז , רוצה להגיד לי מה קרה ?" היה זה תורו של אדי לתחקר אותו .
" מה קרה ?" היתמם ניקי .
" זה לא שאני לא שמח שהתקשרת אלי או משהו מש להפך" הוא חייך חושף שורת שיניים לבנות" ובכל זאת, זה לא נראה לך מוזר ? "
" מה כל כך מוזר ?"
" בתור התחלה. התקשרת אלי מוקדם בבוקר ונשמעת איום ונורא. בנסוף לזה אתה מזמין אותי לצאת ."
" ומה נורא בזה ? " גמגם ניקולס. מרגיש מגוחך רק מהמחשבה שאדי באמת יעלה עליו .
" שום דבר. אם באמת לא הייתה שום כוונה בהזמנה שלך " מלמל אדי כדרך אגב .
" רק .. רציתי להודות לך על, על שאתה תמיד דואג לי וזהו..."
" באמת?" אדוארד רים גבותיו בספקנות. ניקי הביט בו לרגע , פניו האדימו מבושה מהמחשבה שניסה לנצל אותו ועיניו החלו מתמלאות דמעות
"אני ..." הוא החל מנסה בכל כוחו לשלוט בדמעות אשר פרצו החוצה " אני מצטער אדי לא התכוונתי" בכה .
זה בתגובה רק חייך רכות, כורח את זרועותיו סביב ניקולס ומצמיד אותו אליו בחיבוק חזק " זה בסדר. זה ממש בסדר אתה לא צריך להתנצל."
לאחר שנרגע אכלו השניים את הכריכים שהכין ניקי שתו מן הלימונדה ודיברו על מהלך שבוע ועל קטעים מצחיקים שקרו בעבודה.
ניקולס שמח להסיח את דעתו ממה שקרה עם קיי וכמה טיפש ותמים היה. עד שהבחין בקנקן הקפה העומד לו בצד מלא בקפה שחור וחזק (הקפה שהכין לקיי ) בידיים רועדות הוא לקח את הקנקן והחזיר אותו לסל.
" קיי לא יכול היה להגיע ?" שאל אדי ניקי קפא במקומו לא בטוח מה לענות. הוא עצר לרגע לוקח נשימה עמוקה מחליט לשנות את הנושא.
" אדי?" הוא החל .
" מה העניין ?"
" אתה מוכן לנשק אותי ? " קולו של ניקי היה לא יותר מלחישה .
" מה אמרת ?" שאל אדי כלא מאמין .
"אני רוצה שתנשק אותי !!! " קרא ניקולס בקול רועד. אדי חייך אבל לא התנגד, במקום זאת הוא צימצם את המרחק ביניהם והחל מלטף את פניו של הנער " כמו שתרצה מותק שלי " הוא לחש שפתיו נחות על של ניקי בנשיקה רכה ואוהבת. היא לא דמתה כלל לאותה נשיקה חסרת רחמים שחווה בלילה שעבר. לא, היא הייתה שונה בהרבה: מתוקה, אוהבת וכל כך נהדרת. ניקי שמח על כך מאוד הוא רצה להרגיש אהוב, לדעת שמישהו באמת מרגיש אליו משהו יותר מסתם משיכה. אבל למרות הכול לא יכול היה לשכוח את רגשותיו כלפי קיי וזז צעד אחד אחורה.
"אני מצטער. אני באמת מצטער" הוא קרא מתרומם מן השמיכה.
" זה בסדר " השיב אדי שהוא קם אחריו. מוציא מכיס מכנסיו טבעת כסף עגולה ומושיט אותה לניקי "אולי זה לא הזמן אבל" ניקולס הביט בטבעת. המשפט I LOVE YOU היה חרוט בחלקה הפנימי.
" אדי .." הוא החל נדהם.
" קח אותה."
" אבל אני , " ניקי היה נבוך מכדי לדבר.
" זה ישמח אותי מאוד לראות אותך עונד אותה."
"אני לא יודע מה להגיד לך."
" אתה לא צריך להגיד לי כלום , רק תסכים לקחת אותה" השיב אדי שהוא מחייך " אני לא אבקש ממך כלום בתמורה אל תדאג."
"אבל ."
"בבקשה קבל אותה" ניקי הביט בו בשקט לא יודע מה לעשות. הוא לא היה בטוח שלקבל את הטבעת בשלב כזה יהיה רעיון טוב.
אומנם חיבב מאוד את אדי אבל לא יותר מזה ולא הייתה לו שום כוונה להשלות אותו . מצד שני אדי אמר שהוא לא רוצה ממנו שום דבר בתמורה. "בסדר." השיב בסוף.
" נהדר " קרא אדי בשמחה שהוא מלטף את פניו של הנער הנבוך " כדאי שנתחיל לזוז " אמר בעוד ניקי מביט בו בשעה שהחזיר את הדברים שנותרו אל הסל כל הדרך חזרה הביתה השתררה שתיקה איומה . אדי כרגיל הלך קדימה כשסל הפיקניק בידו ואילו ניקי השתרך מאחוריו נועץ את מבטו בטבעת הכסף שאחז בידו . כשהגיעו אל הרחוב בו גר קיי , התקרב אליו אדי ואחז בידו. ניקי הביט בו מופתע אבל לא הראה שום צל של התנגדות והשניים המשיכו בדרכם כשלפתע הבחין אדי באדם שנשען על עמוד חשמל לא רחוק מהם, בחור כבן 18 בעל כתפיים רחבות , לבוש בג'קט ג'ינס שחור מתחתיו ביצבצה בקושי חולצה בצבע לבן. לרגליו לבש מכנסיים שחורים , וזוג נעליים גבוהות ומסיביות השלימו את הלוק הקשוח שלו .
עיניו הכחולות שהיו קפואות כאגמים בחורף קר , נעצו מבט קודר בשניים שהופיעו מולו אוחזים ידיים . ניקי הבחין בו גם הוא מרגיש איך הדם החל אוזל מגופו והוא קופא כקרח " קיי ..."
ההמשך יבוא ...
טוב, זה הכל בנתיים
עד הפרק הבא
שלכם...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
