Happy New Year.

בכל שנה יש עליות וירידות, והשנה הזאת הייתה דיי בסדר.

אני חייבת להודות שלמדתי ממנה הרבה יותר ממה שציפיתי.. פשוט לא הפסקתי ללמוד על החיים, על הסובבים אותי, על חברות, על דרכים מסויימות, על תכונות של אנשים.. על אהבות, שינויים ואוקסימורונים.

זאת הייתה חוויה אחת גדולה, שאם תשאלו כמה וכמה אנשים, הם יקראו לה התבגרות.

לדעת לוותר, לדעת מי חבר ומי לא. לדעת לזהות מקרים, להיזהר מנפילות אפשריות, למנוע.

אז שלכולנו תהיה שנת שלום אהבה הצלחה עושר בריאות יופי למידה חברות סקרנות חלומות מציאות שלווה הגשמות צחוק נימוס שקט ניקיון שמחה חיסכון הסכמה חידושים אושר ביטחון עליות מתיקות ניסיונות ניצחון קשרים ייחוד משפחה יושר התחשבות שלמות דיוק נדיבות תקווה מזל.

-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-

המלחמה הזאת.

מעולם לא ידעתי מה זאת בעצם מלחמה.

כל רגע מן חיי היה שופע בתמימות וידיעה שלכל דבר בעולם יש פתרון, שהכל יהיה בסדר.

עד אתמול בלילה, עד שראיתי בטלויזיה שידורים ישירים מעזה, הפיצוצים, האמבולנסים, הפצועים, החיילים הצועדים לעבר המציאות הקשה ובידיעה שכל רגע אחד מהם יוכל להיחטף, להיפצע, להיהרג.

נשכבתי על הספה בצורה שתסתיר את פני, והמשכתי להסתכל לכיוון הטלוויזיה, להקשיב לקול הכתבים המסבירים את המצב.

ניסיתי לדמיין את עצמי במקום אחד מתושבי הדרום, ניסיתי לדמיין שמגייסים את אבא שלי לצאת למלחמה הזאת. דמיינתי את עצמי מתנשמת במקלט, נדחפת בין כולם ומקשיבה לקולות הרועמים בחוץ, המבשרים כי אנחנו בסכנה.

דמעה הרטיבה את פני. ואחריה עוד דמעות שלא יכלו להפסיק..

התחלתי לשאול את ההורים שלי שאלות. אנחנו גרים ממש ליד חיפה, ועברנו לשם מיד אחרי מלחמת לבנון, אבל אנחנו גרים בבית פרטי, ואין לנו מקלט.

הפחדים השתלטו עלי כשחשבתי על זה שאין לנו לאן לברוח בזמן הפגזה.

ההורים שלי הרגיעו אותי ואמרו לנו שהקירות שלנו בבית מספיק עבים וחזקים, והראו לי מקומות שאפשר להסתתר בהם בזמן הפגזה..

ושוב נזכרתי בתושבי הדרום, שגידלו את ילדיהם במציאות הזאת, שצריך להסתתר ולפחד מכל רגע.

אני כ"כ מקווה שיהיה בסדר.