/ |
כינוי:
Roxie. בת: 34
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2009
פוסט פרידה.
"כמו מו פיטר פן היא נאחזת בילדות שלה, מפחדת להתבגר כי העולם הזה מפחיד אותה. ככה היא מרגישה, "ככה אני מרגישה".
עמוק היא מודעת לגדולה שבגדילה אבל מסרבת להשלים עם העובדה שהיא כבר בת 17
ובקרוב תצטרך לעזוב את הבית ולמסור את עצמה למדינה. ובקרוב היא תאלץ לעזוב
את אמא וללכת לחפש את עצמה בחוץ וגם קצת, בפנים.
"אני מרגישה שזה גדול עלי".
לפעמים ההחלטות נראות לה כל- כך רחוקות אבל היא נמצאת בתוך ים של
התלבטויות וכולו שלה, מוצפת במחשבות שבנתה לעצמה עם השנים. כל מה שהיא מבקשת
זה לחזור קצת אחורה למתי שהיה טוב ויפה וחסר דאגות וחסר עניין בכלל. "לפעמים עדיף בלי עניין".
מחכה לרגע הזה שהיא תוכל לנשום עמוק ואולי אפילו לחייך ולראות שהכל בסדר
גמור ושהיא בסדר גמור. היא מבינה טכנית שהעולם מחייך אליה אבל יש לו חיוך
כזה שנוטה למטה, והיא הייתה רוצה שהוא ייטה למעלה ואז גם היא הייתה יכולה
לעלות למעלה ולחייך. היא מחייכת המון אבל בפנים משהו קצת דוקר, קצת מאכזב,
קצת לא... קצת לא מה שהיא מחפשת, אף אחד לא משיג בדיוק את מה שהוא מחפש,
אבל מתי זה קרוב מספיק? מתי זה רחוק מידי?"
28/11/2008
זה לא יהיה פוסט פרידה דרמתי ובטח שלא אחד מפתיע.
עבר כבר הרבה זמן מאז שכתבתי פה לאחרונה, הפרידה הזו משמשת לי סגירת מעגל.
בעוד פחות מחודש אני אהיה בת 18.
שמונה שנים אחורה מהיום גיליתי את המקום הזה שאפשר לי להתפרק, עכשיו כשאני נכנסת לעמוד הראשי של האתר אני רואה שדור חדש מרגיש בדיוק כמו שאני הרגשתי. לא האמנתי שאני אגיד "עברתי את זה", אבל נו, עברתי את זה.
בעוד חודשים ספורים אני מתגייסת. משק"ית ת"ש, למבוקשי.
כרגע אני שוקעת בתוך ספרים ומחברות, מסיימת עם הבגרויות האחרונות שלי ונפרדת מבית ספר.
אז אני סוגרת תקופה,
מה שהיווה חלק גדול מחיי הפך לעוד זכרון חיובי.
ומי יודע, אולי בעוד כמה שנים אני אפתח את הבלוג הזה ואצחק על עצמי.
אז תודה,
תודה לך ישראבלוג על שהיית בשבילי פינה חמה (למרות שתמיד התביישתי בך...)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
