על נקודת ההתחלה, קל להצביע.
לסוף אפשר רק לכוון, או לצפות.
אומרים שאם רואים מכשולים בדרך,
סימן שהורדנו, את העיניים, מן המטרה.
מהי אותה מטרה, אם לא הצעדה האין סופית אל המוות.
צעד ועוד צעד.
המוות מתקרב בצעדים קטנים ובטוחים.
הוא יגיע.
צעד מלא בהיסוס וצעד מלא בתקווה.
צעד חסום ומיד אחריו צעד שיפרוץ, את הנתיב בחזרה אל הבלתי נמנע.
לפעמים אני לא יכול להתאפק, ופשוט גומר.
אין לי סבלנות לחכות, רק רגע, לפרוק.
החיים לא היו מעניינים, אם לא היינו מתאפקים.
צעד ועוד צעד.
אני מתאפק לא לגמור, צעד ועוד צעד
לא יכול עוד לחכות.
אם הזמן נמדד בקו ישר, האם יש לו סוף?
אם השמש תשקע מחר, באותה נקודה שהיא שקעה לפני שנה, לא יהיה זה מעט מופרע?
אם אלך באותה דרך, שבה כבר הלכתי. האם לא אגיע לאותה הנקודה?
אם הרעיון שלאינסוף, אין סוף, היכן נמצאת נקודת ההתחלה?
אם הזמן מייצג תנועה, האם המוות הוא בלתי נמנע?
צעד ועוד צעד, בדרך לסוף.
אני מנגן על הרוח הקרירה, מלטף את השמש החמה.
שט בים הנצח, אל עבר הסוף.
מנסה לזכור כל רגע וכל נשימה.
אני הוא העולם והוא אחד.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
