אני תושבת דרום, תלמידת תיכון (כרגע לא ממש), אוהבת לצאת לבלות (לא ממש אפשרי כרגע), אוהבת קניות (עכשיו החנויות סגורות), אוהבת שקט (שכרגע הוחלף ברעש פיצוצים ואזעקות) ומשועממת בטרוף.
החלטתי להעסיק את עצמי ע"י פריקת תחושותי, חמשבותיי ודעותיי לאור המצב בדרום.
אז קודם כל, לכל השמאלנים יפי הנפש שלום.
כבר יותר משבועיים אני מתעוררת לצלילי האזעקות, שגרת חיי השתנתה, הלימודים הופסקו, מקומות הבילוי והחנויות נסגרו וכולם מחכים לאזעקה הבאה ששוב תכניס את כולם למרחבים המוגנים, ושוב יהיו נפגעים, נפגעים קל ונפגעי חרדה, שידורים ממקום הנפילה וניתוח המצב.
בעוד שכל יפי הנפש והשמאלנים למינהם גרים במרכז או בכלל בחו"ל במקום בטוח וזועקים לשלומם של תושבי עזה שוחרי השלום שנכלאו שם, אני חייה במציאות שונה משלהם, שמביאה אותי להיות רחוקה מאוד מכל מיני דעות שמאלניות קיצויות.
אף פעם לא הייתי בעד מלחמה, מלחמה זה רוע, הרוגים משני הצדדים, מלחמה פסיכולוגית, פוליטית, תקשורתית, אבל מלחמה זאת מלחמה. ואנחנו תושבי מדינת ישראל, שקיימת הודות כל המלחמות שלה ומוקפת כל כך הרבה אוייבים וכל פיסת אדמה בה ספוגה בדמם של חיילים (ילדים בני גילי קצת יותר) שהקריבו את עצמם כדי שאנחנו ניחייה כאן בביטחה עד כמה שזה אפשרי.
אז כל שמאלני יפה נפש שיקפוץ עם הדעות הסופר נכונות שלו לגביי סבלם של תושבי עזה שוחרי השלום שחיים כשבועים תחת שלטונות האכזר של חמאס, פשוט לא מעניינים אותי. ולא בגלל שלדעתם אני טיפשה, חסרת רגשות וצרת אופקים אלא מהסיבה שבמלחמה הזאת זה או הם או אנחנו. שלום בלי מלחמה אי אפשר לעשות עם ארגון טרור. נקודה. זה מוכח. אז או שהם ימשיכו להפציץ את תושבי הדרום וישראל תמשיך לשתוק או שישראל מגיבה ואזרחים נפגעים, ככה זה, אין באמצע, אם הם מגינים על עצמם מאחורי נשותיהם וילדהם אז הם יפגעו. אין מה לעשות זאת מלחמה, ואם לחמאס לא אכפת מאזרחיו אז למה שלנו יהיה אכפת.
*וכאן אני אשמע תשובות כמו: כי אנחנו לא כמוהם, כי אנחנו לא חיות, כי לנו צריך להיות ערך לחיי אדם חף מפשע. אני בטוחה שאת זה אני אשמע מאנשים שלא מפחדים להתרחק מהבית כדי להספיק להגיע למרחב מוגן בעת אזעקה.
כן, נכון ישראל עושה טעויות, הרבה טעויות ואפשר כמובן להעביר ביקורת על השלטונות, על אסטרטגיה צבאית, על התקשורת, הרי בכל מדינה דמוקרטית צריכה להיות ביקורת עצמית. אבל כשבזמן מלחמה קמים אנשים שגרים בישראל, מוגנים ע"י הצבא שלה שבקיצור חיים טוב ומצטרפים לאוייב בדעות ובמעשים (הפגנות השמאלנים לצד הערבים) אני לא מבינה למה אנשים כאלה עדיין נמצאים בארץ. יותר מזה אני רואה בזה בגידה. תמיד אפשר להיות נגד המלחמה אבל אסור לשכוח באיזה צד אתה נמצא, כי אולי אם לא המלחמה הזאת אז אולי גם תושבי המרכז יפי הנפש ושוחרי השלום היו חיים במציאות דומה לחיים בדרום ואז אני מתארת לעצמי הם לא היו ממהרים להציג את הדעות היפות והנכונות שלהם.
ואם יש מישהו שרוצה להטיף לי עד כמה אני לא צודקת שיבוא בשמחה להתארח אצלי ממש בימים אלו ואני מבטיחה שבין אזעקה לאזעקה נדון בנושא ואולי אני אשתכנע...
"לא אוכל לקבל הצעה שלא להגן על המדבר - באשר אנו חייבים בהגנת תל-אביב. אם לא נעמוד על המדבר - לא תעמוד תל-אביב. קיומו של הנגב הוא אולי ממשי יותר מקיומה של תל-אביב."- דוד בן גוריון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
