אני אוהבת להיות לבד. תמיד אהבתי. לא יודעת למה, אבל תמיד החושך, הבדידות והמסתורין משכו אותי איכשהו. מה שאירוני זה, שמזה אני הכי פוחדת. כאן בא המשפט החרוש שלי- היא כ"כ מפחדת מהחושך, אבל בכל זאת, הוא החבר הכי טוב שלה. יש כאלה שבטח יחשבו שכל זה מצומי ושאני סתם וואנבי קשוחה ואפלה. אז שיהיה לכם בכיף. למדתי לא לקחת ללב דברים כאלה. אני אוהבת לשבת לאור נרות בחדר שלי, לבד כמובן, ופשוט לשמוע מוזיקה על פול ווליום. אה כן, ולשרוף דברים. זה משחרר. -אין שום נקודה לפוסט. סתם מחשבות.-
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
באלי במבה O: