איזה עולם קטן ומשוגע, זה מטורף.

אני מכירה אותו כל כך מעט, וככל שאני מגלה עוד דברים, מתגבשת אצלי ההבנה שיש לי עוד כל כך הרבה לדעת...

פילוסופי משהו...

בשבועות האחרונים הייתי בדיכאון הרגיל שלי. זה נשמע מזה פתטי.. "דיכאון רגיל". זה משהו מחזורי בלתי מוסבר בעליל, מגיע בדרך כלל בתקופת החורף בנוסף לדיכאון חורף ועצבות הקור.

ובדיכאון הזה, במשך כמה ימים מתכנסים איבריי לתוך קונכית העולם הפנימי שלי, ואני מסרבת להסביר, לדבר, לפרש או לנסות להבין בעצמי מאיפה הוא נובע.

אני אוהבת את הדיכאון שלי. הוא מלנכולי ומתרעם, ואני כל כך שברירית מבחוץ אבל כל כך חזקה מבפנים, וכל פעם זה מתגבר, מחזק אותי, מקנה לי נקודת מבט נוספת על החיים הקטנים והמוזרים שלי.

אני מרגישה שנכון לעכשיו עונת המלנכוליות נגמרה, וגל העצב חלף לו, לתפוס מישהו אחר בחורף אחר עם סיפור אחר.

החלטתי לחתוך ממספר אנשים שנכון למספר שבועות קודמים הייתי נתונה לצידם.

לא יודעת, בקשרים רומנטיים בכלליות החלטתי לחתוך מעבריינים, צורכי סמים למיניהם, מתחזקי מאפיות או לוקחים חלק בקיומן, יוצאי כלא צבאי/אזרחי או כאלו שמתכננים להיכנס אליו, בעלי נטיות אלימות והרסניות [יש מספיק מהחלק הזה שמגיע מצידי] או כל מיני אשפתות זרוקות שמצאתי בשולי רחובות ההרס ברחבי הארץ היפה שלי.

לפיכך, זה מצמם לי את האפשרויות בהמון כי אני מאוד נמשכת ל"באד בוי" בבחור. אבל הייתי עם מספיק כאלו ב 18 שנות חיי המתוקות, והגיע הזמן לחידוש. מלבד זאת, השלמתי עם ההסכמה שלא כל מי שהוא לא עבריין נמלט הוא אוטומטית משעמם, ורוב העבריינים הנמלטים הם בדרך גם זייני שכל מדרגה ראשונה ומעלה, שיגידו כ-ל מה שעשוי גם אם לשניה להביא אותי לרקיע השביעי.

ובתחום החברתי הלא רומנטי, השכלתי להבין שאני מסתובבת עם מספר אנשים שהם בדיוק הטיפוס שאני שונאת. נדבקים, חסרי אישיות, חסרי עמוד שדרה, יעשו כל מה שאני אומרת בגלל שיש לי חזה, שהם, אגב, לא יזכו להתקרב אליו גם אם אהיה מסוממת ברמות שיגרמו לי לחשוב שאני תפוז ולנסות לקלף את עצמי [כי תפוז זה ממש טעים].

לכן יצאתי במסע "בואו ניפטר מהזבל עוד היום, אחד פלוס אחד, קודם הזבל הרומנטי, ואז הזבל שקורא לעצמו 'ידידים שלי' ". וזה לא שאני רעה ושונאת את כל החברים שלי, להפך, החבר'ה שלי מספקים לי את רוב הצרכים הסוציאליים שלי [איכ, נשמע זוועה] אני פשוט אוהבת גיוון, אז אני חייבת לצאת קצת מהשגרה של "בואו נהייה פריקים כל היום ונשב לנגן בגיטרה בפארק" למרות שזה אחד הדברים האהובים עליי, ולהיות עם עוד אנשים, לשמוע עוד סיפורים, להכיר לגלות ולדעת [נשמע כמו פסרומת לערוץ המדע].

אז, בנונשלנטיות מתגברת חתכתי בעדינות מכל הזבלה בחיים שלי, שאגב מסרבים אינדווידואלית להבין את משמעות המשפט "אני ל-א רוצה שום קשר איתך, אל תשלח לי הודעות באייסיקיו, אל תתקשר אליי, אל תשלח לי דואר רשום, לא מסרים דרך יונת דואר, אל תעמוד מחוץ לחלון שלי ותצעק לי, אל תכתוב לי מכתב ואל תנסה לשדר לי מסרים בטלפתיה, תשכח שאני קיימת כי אני לא רוצה שתקח חלק בחיים שלי יותר" ואפילו הוספתי "תודה". לא חשבתי אף לרגע קט כי זו תהיה משימה קלה, כי יצורים נדבקים אליי כמו פרסומות של בריחת שתן ל-ג.יפית, אבל נכנסתי בכל הכוח במטרה להתנקות מהלכלוך, ואולי להקל על עצמי בפעם הבאה. כמובן ששכחתי שזבל הוא לא לחינם "זבל" ובעצם מדובר בחבורת מטומטמים עם יכולת אינטלקטואלית של שחקניות סדרת הריאליטי "הדוגמניות" במקרה הטוב, ובמקרה הרע, טוב אני מפחדת שיתבעו אותי על הוצאת דיבה...

ומי שמביא פרח מפלסטיק לבחורה [שאגב היה ממש מכוער, עקום ונראה נבול, הוא לא יכל לפחות להביא ורד?!] ואומר לה "כשהפרח ינבל גם אהבתי אלייך תנבל" [כבר היה עדיף שהיה זורק לי משפט כמו "אבא שלך זגג? כי בא לי לפתוח אותך כמו ויטרינה ביום אביבי"] לא מתיימר לזכות בתואר הבנאדם הכי חכם לשנת 2006.

טוב, נמאס לי לדרת על אנשים בפתאומיות, שיהיה שבוע טוב, ותאחלו לי בהצלחה בבגרות במתמטיקה המזויינת יום שני רבע לחמש, "ואני אהיה שם..." =]

גילוש, הביץ' אחושרמוטה על הבוקר...