שתי רגליי קשורות ברתמות השד יודע אם הן יתפסו אותי בכלל אני לא פוחדת אבל רועדת בטח מההתרגשות   ימים ספורים קודם לכן החלטתי לנצל כראוי את החודשיים שנשארו לפני הגיוס שלי ואם יש משהו שאני ידועה בו זה שאני נוטה לעמוד בהחלטות שלי ואם יש עוד משהו שאני ידועה בו זה שאני משוגעת חסרת מעצורים וחולת נפש אבל לא אסרו עלייה על המתקן לחולי נפש אז יכולתי לעלות

נעמדת על הקצה כשהמתקן עוד על הקרקע רואה את חבריי ועוד מאות אנשים מסתכלים עליי המטורפת התורנית שמבצעת כמעט התאבדות המתקן ניתק באיטיות מהקרקע והמנוף מתחיל להיפתח ולהתרומם אני מסתובבת קצת ואין לי סחרחורת ולא פחד ולא חרטות אני מרגישה מוזר אני לא מחוברת למציאות בכלל חיה בבועה מנותקת עורכת טקס פולחני לדבר המטורף שאני עומדת לעשות השכבה כולה התגייסה להוות חלק פאסיבי בטירוף שלי עומדת לה מלמטה בעוד אני מתרוממת אל תוך השמיים

לוקחת צעד אחד קדימה ועוצרת נשימה המדריך אמר שהוא יספור עד שלוש ואז אני צריכה לבצע אבל אני עמדתי כשהחצי הקדמי של כפות רגליי בעצם מונף בגובה של 70 מטר ולקחתי נשימה עמוקה והרגשתי כל שריר וכל גיד וכל עורק בגוף והנשמה שלי יצאה לרגע ועלתה עוד גבוה לשמיים וראיתי את הרקיע ועצים גבוהים ואת הקו הכי יפה בעולם שזה קו החיבור בין הים והשמיים ובאקט מכוון איבדתי את השפיות שלי לחלוטין וברגע הכי הזוי בחיי ניתקתי את רגליי מהרצפה וצללתי מטה לא קפצתי כמו שחלק עושים ולא ביקשתי שהמדריך ידחף אותי רציתי להיות חופשיה לחלוטין ולא הפעלתי שום שריר בגוף פשוט נזרקתי מטה ובשניות הספורות שהופכות ארוכות ועוצמתיות מהניתוק הראשוני ועד שנתלתי על החבל בפעם הראשונה הייתי ריקה מהכל הלב שלי גם לא דפק וכך גם נשמתי יצאה ממני והרגשתי שאני כלום ואני הכל מהכל באותו הזמן ואף פעם לא עשיתי באנג'י בעבר והחלטתי שבגלל התקופה הזאת שהיא כל כך משמעותית בעיניי אני רוצה להפוך את זה ליותר מחוויה מפחידה קצת אלא למשהו מרומם רוחנית כמו מזון לנפש שלי שאולי קצת מוזנחת לפעמים ונשפכתי מטה בלי לראות אף אחד ושום דבר חוץ מהאופק והשמיים והדברים שעושה הטבע ולא צעקתי ובכלל לא פחדתי זה היה מרומם ולא מפחיד ורציתי שלא יגמר

בסוף ירדתי למטה אחרי מגוון פעלולים לא מכוונים באוויר כמו סלטה וסיבובים וגם קצת סטרפטיז כי עלתה לי החולצה שידיד שלי נתן לי כי הייתי עם גופיה כזאת שלא ידעתי אם היא תחזיק את איבריי המוצנעים אבל החשוב נשאר מוגן מעיניי כל והשכבה כולה בערך אמרה לי שאני חולת נפש וגם אמא שלי אמרה את זה אבל בגלל שהיא פוחדת מדברים כאלה והשכבה אמרה בגלל שהייתה לי קפיצה שונה משל השאר כי המטרות שלי גם היו אחרות זה לא היה בשביל להתלהב זה היה בשביל להתנקות מכל מיני מטרדים ולהיות הטבע רק לרגע אחד או שנים ואפילו לעוף וזה חזק יותר ממני התחושות האלה

הרגשה דומה של ההתנקות וההתחדשות שאחרי חוויה כזאת חוויתי לפני חודש בערך כשנסעתי עם חברה למצפה באריאל למעלה וזה מקום דיי שומם בשעות השקיעה וחבל שכך וגם מזל כי זה מקום מדהים ושמענו את הדיסק של היהודים בהופעה חיה בווליום ממש גבוה ושרנו וראינו את השמש שוקעת ואני לא יודעת איך זה במקומות אחרים אבל מאיפה שאנחנו ראינו זה היה מעלף וזלגו לנו קצת דמעות וגם קצת כאב לי בלב שדברים כאלה יפים נגמרים אבל אחרי האוויר הטוב ששאפנו כי באריאל יש אוויר ממש טוב ובמיוחד למעלה ולמרות שהיה לי קצת קר האוויר היה צלול כיין וריח אורנים בדיוק כמו בשיר ובכל שאיפה הנשמה והנפש מתנקות אחרי כל זה הרגשתי נקיה שוב אבל אני מודעת לכך שלא משנה כמה אתנקה וגם אם אעשה זאת כל יום לעולם לא אוכל להתקיים בלי העצב אבל זו בטח תובנה פסימית מדיי לרוב האנשים

וגם סיימתי ללמוד רשמית בשעה טובה והיה טקס סיום ומסיבת סיום והיה מרגש אבל לא ממש עברתי את זה דיי בקלות אולי כי אנ מעודדת פרידות ומאוד בעדן בזמן האחרון, שנתיים אחרונות בערך.