MY FUCKING LIFE

אולי זה בגלל משהו שעשיתי או שלא עשיתי אבל כרגע אני שונאת את עצמי ברמות מטורפות.

נגעלת מעצמי, מהנואשות שלי, או מההמצאת חיים , או מהערכת היתר שבי, מהיהירות והשחצנות שבי. איכס! אני כל כך דוחה. בחיים לא מתקרבת אל יצור כמוני, אני חרא של בן אדם. זה עוזר להוציא את השנאה העצמית בכתב או לפחות בהקלדה.

מה שהיה בשישי הזה יעבור לידי כמו לא יודעת מה, יעבור מהר, כמו כל דבר , למה אין בי טיפת רגש?למה כל כך קשה לי לאהוב?..קשה להתאהב?..למה?.. כזאת כלבה, צבועה דוחה. אומרים שמי שלא אוהב את עצמו לא מסוגל גם לאהוב אחרים. אני ההוכחה, אבל תמיד תמיד כשאני אוהבת מישהו כל כך אני שונאת את עצמי, אני פשוט לא יכולה לסבול את עצמי. אז מה זה אומר? שאני מאוהבת במישהו לא ידוע?בסטוץ או מה שזה לא היה? או  בידיד סלש  יזיז. מתי אני כבר אדע מה הולך פה,?מה הולך איתי יותר נכון?איכס אנימגעילה.

צריך להעיז, כדי להצליח צריך להעיז