זהו.
הפרידה הרישמית קרתה היום עד כמה שזה נשמע הזוי ומפגר בטלפון מיוזמתי.
מרגישה כאילו הוצאתי אבן מהלב, הרבה דברים שהיו לי שם עמוק השתחררו מהלב , אך עדיין כואב.
כל מה שנשאר זה לב שבור, פגוע, וטיפה אמונה שהכל יחזור להיות יותר טוב.
כי.. סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר.
והחיים זה מה שאנחנו עושים מהם ולא מה שהם עושים מאיתנו.
וכמו שתום אמר החיים צוחקים לנו בפנים ומה שנותר לנו לעשות בתגובה זה לזרוק עליהם עוגה או פטיש בחזרה.
אני אתגבר על הכל, ונמאס לי כבר לדבר על עצמי, אבל כשאני ארגיש טוב יהיה לי א ת הכוח להתמודד עם בעיות של אחרים ולעזור להם, בכלל, כל הסביבה שלידי תרגיש יותר טוב.
ויהיה טוב. אני אופטימית לגבי העתיד, כי יש מצב שהכנסתי את עצמי לתוך סרט, אימה בלי לעצום עין ופשוט לשרוד את זה, כי אני חזקה ואני לא אפול ואני לא אתן לאחרים לרחם עליי.
ויהיה טוב בסוף.
אני אבכה קצת בלילה, כי זה משחרר ותוך כמה ימים זה יעבור.
ופרידות זה דבר מחשל , ומבגר. כך שרק טוב יצא מהעיניין.
חברה שלו כנראה שהם ביחד משהו כמו שבועיים אולי אם הייתי נזכרת לפני שבועיים אז לא הייתי מפספסת אותו.
אבל בתוך תוכי אני יודעת שזה לא הלך, נמשכתי אל האדישות וחוסר ההתענינות בי.
נמשכתי אל מה שלא היה, אל הכלום שבתוכו. לא היה אל מה להמשך, והיצור הזה. ישכח מליבי מהר מאוד.
כי זהו, אני צריכה לתת לעצמי כאפה ושמישהו יגי ד לי בפנים שזה נגמר ואל נחזור להיות יחד, כי רק ככה אני מבינה, את האמת בפנים או שכלום.יש מצב שהוא בכלל הומו.
יש אנשים יפים, יפים מבפנים. והוא לא אחד מהם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
