תכל'ס.
למה לי לקחת ללב?
אני אקח לריאות , זה מה שאני עושה בינתיים.
לא מתרגשת מכלום.
אבל יש דברים שאי אפשר להתעלם מהם.
החבר הזה. הכל כנראה בראש שלי.
כוסעמק. נמאס לי.
אני חיה מסיגריה לסיגריה.
מעצבים של ההורים לעצבים של החבר.
למה אף אחד לא חושב על מה עובר עליי.
אני בת 16. לא קטנה וגם לא כזו מבוגרת.
אני מרגישה חרא. חשבתי שעם הגיל ההרגשה של המוות תעבור.
איזה שטויות.
מזה השטויות האלה?
מזה העולם הזה?
שזה רע לבגוד? שזה רע לעשן?שרע זה רע?
אני אבגוד בך." חבר שלי ". אני אחבק את מי שאני רוצה, אני אעשה נעים למי שאני רוצה.
ואתה? לא תפריע לי . כי לא תדע. ולא אכפת לי שתדע גם. כי באמת אתה יכול לקפוץ לי .
אתה קונה לי מתנות, מתנת יום הולדת חוטיני וחזייה. חתיכת משוגע. אז אמרתי תודה ושתקתי.
השארתי הכול בפנים. לקחתי ללב. אוף. אתה לא תקנה אותי בכסף. אני לא זונה שלך ולא כלום.
נמאס לי ממך. זה הריב שריסק את הקרח. אתה אפילו לא יודע עליו. זהו..
משחקים - זה כל מה שאני צריכה. משחקת איתך, ועם הידיד הזה, והידיד הזה. ואני אסובב אותכם על האצבע הקטנה.
את כל הבנים. כי בכם אי אפשר לבטוח. לי כאב, גם לכם יכאב, תישאו בטעויות שבני המין שלכם עושים.
פוסט מפגר, שמראה רק עד כמה נמאס לי מהכול. להפסיק לעשן? לא להפסיק לעשן? נמאס לי..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
