MY FUCKING LIFE

היום היה לי יום ממש קל.

היה לי יום בר מזל.

אז נתחיל מהיום שלפני היום ,הופעה של הראל סקעת ( ואיי כמה שהיה מדהים)..

יום שני, קמתי בבוקר, הצלחתי להתעצבן ברמות מטורפות בגלל ההורים שלא נתנו לי כסף, הייתי בעצבים כאלה כל היום, זרקתי את הפלאפון על האדמה , כמעט שברתי אותו, הוא נאבד לי למשך שעה, המרכזת החזירה לי אותו, שמחתי, התקשרתי לאמא שלי, שתביא לי כבר את הכסף להופעה, לאחר שיכנועים רבים שהתחילו עוד מהבוקר היא הביאה ,המד עצבים שלי ברמה רגילה כבר, ואז התחיל המזל לפעול לטובתי, התבטלו לי שעתיים שלא היה לי כוח עליהם בגרוש, אז חיכיתי לחברה שהיתה אמורה לבוא איתי להופעה . השעה 16:00 ,אני ,ועוד 2 חברות , עומדות בתחנה מחכות לאוטובוס , הוא לא מגיע בזמן, מחכות עוד ובסוף הוא מאחר, כך גם אנחנו, איחרנו את הרכבת לת"א והיינו צריכות לחכות עוד שעה. אז חיכינו, אכלנו, שתינו,שרנו שירים" אצה רצה הרכבת בואו ילדים לשבת" ואז הגיעה השעה לעלות על הרכבת, אז עלינו, תוך פחות משעה הגענו לאונבירסיטת ת"א, משם לקחנו מונית ,והנהג התחיל איתנו " מאיפה בא היופי הזה" " מאיפה אתן?" אנחנו :"מחיפה"ם 0 בבקשה אל תאנוס אותנו( לא באמת אמרנו). טוב,המשכנו לנסוע ועברנו דרך הלונה פארק, אז הנהג התלהב והתחיל להיות המדריך שלנו, " ובכן, משמאלנו הלונה פארק, בדר"כ האורות דולקים, והנה הגלגל ענק עובד, אבל זה בדר"כ, מימינו האיצטדיון ומאחורה זה המימדון, וכו'". בקיצור, אחרי החפירות שלו , הגענו, שילמנו וירדנו בזאפה,לקחנו את הכרטיסים שהזמנו והיו כבר מלא בנות בתור, חיכינו שעה ומשהו על הרגליים עד שהחליטו שהכניסה תיהיה מצד שני, מה יש לנו לעשות ועברנו, כולם שם בתל אביב  נורא תרבותיים, התור היה כל כך מסודר, והמקומות שישבנו בהם כל כך טובים ,היינו על הכיסאות המוגבהים, וראינו אותו כל כך טוב, פתאום צביקה הדר הגיע,והוא , חבריו ואישתו פשוט העמיסו שם אוכל, השעה 22:16 ההופעה התחילה, הראל נכנס, איזו התרגשות , הלב שלי פעם כל כך חזק, הזמר הזה פשוט מוכשר בטירוף , הוא נתן את כל הנשמה שלו שם, הוציא את הכל, סיפר לנו סיפורים, צחוקים ושטויות , והוא צריך להיזהר יותר לא ליפול מאופנוע כשהוא לא נוסע, בקיצור גם סטנדאפיסט מתאים לו להיות , כפיר אפשטיין הופיע איתו, היו שירים קופצניים בהם הקהל- הבנות עמדו, ושירים שקטים שפשוט הוקסמנו מהראל ומהקול המלאכי שלו, זה באמת בן אדם שיודע לתת הופעה. היה שווה כל שקל וכל עצבים שהוצאו. בסוף ההופעה הלכנו לתת לו חיבוק ולהיפרד ממנו. קיבלנו כל אחת חיבוק ונשיקה וניפרדנו לשלום,  התקשרנו למספר של תחנת מוניות "כמה עולה להזמיןן מונית מהזאפה לתל אביב מרכז?" האיש שבקו "זה לפי מונה ביי " אחרי 2 דקות הגיעה מונית ולקחה אותנו עד לשם, האנשים בתל אביב נורא מוזרים, הגענו לתחנת רכבת, והפסדנו את הרכבת של אחת ב-2 דקות,השומר בכניסה נראה טוב, ועוד שניה אם לא היתי כל כך עייפה הייתי מתחילה איתו, ראינו על הספסלים אנשים ישנים עם מזדוות, החלטנו להמשיך לרציף, בסופו של דבר הזמן עבר מהר , אני הוקסמתי ממכונת המטענים שהייתה שם, פשוט להכניס כסף וזה מטעין את הפלאפון , המצאה אדירה, ויש שם צלחת ציפס ב-9 שח מהמכונות. 2:15 אנחנו על הרכבת, תפס אותי בעין איזה תייר חתיך, בלונדיני כזה, עם גוף מושלם, הוא ישן ,תפסנו מקומות , נרדמנו קצת ואז לאחר רבע שעה אני החלטתי שמספיק לישון והאנדרלין  עלה לי למוח, החלטתי להסתובב ברכבת, לראות אנשים ישנים , להעביר את הזמן, הזמן עבר מהר, אנחנו כבר בחיפה , מחוף כרמל אבא שלי לקח אותנו וישר הביתה למיטה, אלו היו ה-4 שעות הכי טובות שישנתי, למחרת בבוקר הברזתי משעתיים ראשונות והגעתי לשלישית שבסוף התברר לי שזו השעה היחידה שאני עומדת ללמוד היום. פסיכולוגיה, היה מעניין כמו תמיד,קצת סקס קצת סמים, קצת סתם. הלכנו לים, לקחתי את אחותי מהגן, וזהו, פתאום אני בבית. יש לי עבודה כמלצרית באולם , סופסוף , עבודה קשה אבל שווה את זה, מרויחים טוב. מחר יש בריכה בשיעור ספורט , וזה נראה שרק אני מכל הבנות שבכיתה מחכה לזה. כל יום משהו אחר, כל יום משהו טוב. משהו קטן וטוב. יום מושלם. מה יכול להיות יותר טוב מהיום הזה?

היום אני שוב לא יוצאת, כי  סוף סוף הבנתי שיהיה משעמם בלי החברות שלי.

נמאס לי כבר מבנים, לא בא לי לצאת  עם החבר.. כי כבר נגמר לי ממנו וזה דעך.הקשר שלנו.

כל לילה זה בא בהרבה מאוד בומים , השיעולים האלה, כל הלילה לא נפסקים, במיוחד בשעות הערב המאוחרות, שיעול ועוד שיעול ועוד רגע אני נחנקת.. אבל זה לא נפסק, ליחה יוצאת , ועוד שיעול ועוד שיעול. די זה כבר מעייף להשתעל כל כך הרבה.

השיעולים הם כמו בנים , באים והולכים, באים והולכים , אבל אף פעם אינך יודע לצפות מתי יגיע השיעול הבא.

זה לא רק בלילה, זה גם ביום אבל פחות, שיעולים אחדים, מעצבנים כאלה, כאלה שחושבים שמשתעלים בכוונה. בשיעורי ספורט , ואחריהם זה מתגבר. ונגמר האויר, קשה להתעמל ככה. קשה לרוץ , קשה לנשום.

יש כאלה שלא מכירים אותי ואומרים שזו שעלת. אבל רק אני יודעת למה.  ואני לא אפסיק בגלל זה, כי רע לי , וזה עוזר לי לצאת מהמצב הזה, זה מרגיע אותי. לפני כמה שנים רשמתי בשיעור מתמטיקה מין חיבור, רק את המשפט הזה אני זוכרת : אני רוצה להשתעל למוות".

טחנתי מספיק ויותר מידי את הנושא הזה...אבל החיים האלה עולים לי על העצביים  ,מתי אני אהיה רגועה ושמחה שוב? כמו שהייתי היום, אחרי ספורט , והכי רגועה ומאושרת שנגמרו הלימודים ובדרך הביתה. אולי זה הלחץ, אולי זה השבוע הזה שגמר אותי , אבל מה שאני בטוחה שזה בגלל הבית, בגלל מה שקורה בו, כל העצבים שנמצאים בו, אתם, הורים עלק , אתם משפחה נמאסתם עלי.

זהו.

הפרידה הרישמית קרתה היום עד כמה שזה נשמע הזוי ומפגר בטלפון מיוזמתי.

מרגישה כאילו הוצאתי אבן מהלב, הרבה דברים שהיו לי שם עמוק השתחררו מהלב , אך עדיין כואב.

כל מה שנשאר זה לב שבור, פגוע, וטיפה אמונה שהכל יחזור להיות יותר טוב.

כי.. סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר.

והחיים זה מה שאנחנו עושים מהם ולא מה שהם עושים מאיתנו.

וכמו שתום אמר החיים צוחקים לנו בפנים ומה שנותר לנו לעשות בתגובה זה לזרוק עליהם עוגה או פטיש בחזרה.

אני אתגבר על הכל, ונמאס לי כבר לדבר על עצמי, אבל כשאני ארגיש טוב יהיה לי א ת הכוח להתמודד עם בעיות של אחרים ולעזור להם, בכלל, כל הסביבה שלידי תרגיש יותר טוב.

ויהיה טוב. אני אופטימית לגבי העתיד, כי יש מצב שהכנסתי את עצמי לתוך סרט, אימה בלי לעצום עין ופשוט לשרוד את זה, כי אני חזקה ואני לא אפול ואני לא אתן לאחרים לרחם עליי.

ויהיה טוב בסוף.

אני אבכה קצת בלילה, כי זה משחרר ותוך כמה ימים זה יעבור.

ופרידות זה דבר מחשל , ומבגר. כך שרק טוב יצא מהעיניין.

חברה שלו כנראה שהם ביחד משהו כמו שבועיים אולי אם הייתי נזכרת לפני שבועיים אז לא הייתי מפספסת  אותו.

אבל בתוך תוכי אני יודעת שזה לא הלך, נמשכתי אל האדישות וחוסר ההתענינות בי.

נמשכתי אל מה שלא היה, אל הכלום שבתוכו. לא היה אל מה להמשך, והיצור הזה. ישכח מליבי מהר מאוד.

כי זהו, אני צריכה לתת לעצמי כאפה ושמישהו יגי ד לי בפנים שזה נגמר ואל נחזור להיות יחד, כי רק ככה אני מבינה, את האמת בפנים או שכלום.יש מצב שהוא בכלל הומו.

יש אנשים יפים, יפים מבפנים. והוא לא אחד מהם.