הארי פוטר בדרך שלי

תגובתה של לילי הייתה צפויה : היא הייתה בהלם.

"אבל, אבל, למה?" היא שאלה

"מה למה?" ענה לה בשאלה.

"למה הוא הרג אותם?" לילי פרצה בבכי.

פרנק ואליס היו ידידים טובים של ג'יימס ולילי.

"אני לא יודע. אף אחד לא יודע." הוא ענה לה.

"הם היו יכולים לברוח, או ,או להתחבא!"

אמרה לילי.

"הם לא יכלו."

"הם יכלו להשתמש בלחש פידליוס" אמרה לילי.

"הם לא היו מספיקים. וולדמורט כבר היה ליד הבית שלהם."

לילי יללה בקול.

פתאום נשמע בכי מכיוון חדר השינה של ג'יימס ולילי.

ג'יימס הלך לחדר השינה ולילי ניגבה את דמעותיה.

ג'יימס חזר לסלון כשבידיו תינוק קטן, עם שיער שחור פרוע ועיניים ירוקות. שמו היה הארי.

לילי לקחה את הארי וחיבקה אותו.

"אני חושבת שכדאי שנלך לישון" אמרה לילי, שעיניה עוד היו מעט אדומות.

"בסדר."

הם הלכו לחדר השינה, לילי השכיבה את הארי בעריסה קטנה שעמדה ליד החלון, והם הלכו לישון.

לילי חלמה באותו לילה חלום נורא: היא חלמה שלה, להארי ןלג'יימס קורה את אותו הדבר שקרה ללונגבוטומים.

לילי קמה בבוקר עם עיניים אדומות. היא הסתכלה בשעון.

השעה הייתה חמש בבוקר.

לילי חזרה למיטה וניסתה להירדם.

כשלא הצליחה, קמה והלכה לחדר האמבטיה.

היא שטפה פנים וצחצחה שיניים.

לאחר מכן הלכה למטבח והתחילה להכין ארוחת בוקר.

בשבע בבוקר ג'יימס קם, התלבש והלך למטבח.

כשנכנס הוא ראה את לילי קוראת עיתון.

"בוקר טוב." הוא אמר לה.

"בוקר טוב. שב ותאכל"

ג'יימס ישב לאכול

כשסיים הוא קם ואמר: "טוב, אני הולך לעבודה"

"להתראות" אמרה לו לילי.

ג'יימס יצא מהבית וסגר אחריו את הדלת.

הוא התעתק למשרד הקסמים וניגש אל משרדו.

בינתיים, בבית, לילי חשבה על החלום שחלמה.

'לא, לא יכול להיות שזה יקרה' חשבה  'אבל עובדה- גם פרנק ואליס לא ידעו שזה יקרה להם ובכל זאת זה קרה'.

לילי פרצה בבכי כשנזכרה בפרנק ואליס.

כעבור כמה דקות היא חשבה 'פרנק ואליס כבר מתים. הבכי שלי לא יחזיר אותם. אני חייבת להפסיק עם זה'.

אבל היא לא יכלה.

היא ידעה שהיא לא תוכל.

היא פחדה, דאגה להארי ולג'יימס.

בערב, כשג'יימס חזר מעבודתו, ללילי היו עיניים אדומות מאוד.

הוא כבר ידע מה קרה. הוא אפילו לא היה צריך לשאול.

~~~~~~

לא יצא לי כל כך טוב.

בבקשה תגיבו!

"פרנק, הארוחה מוכנה, אתה יכול לבוא! ותביא איתך גם את נוויל!" קראה אליס לונגבוטום.

זה היה ערב יפה ונעים, אך הלונגבוטומים לא ידעו שזה לא יימשך כך.

נשמעו צעדים שמתקרבים לדלת המטבח הסגורה.

הדלת נפתחה ולמטבח נכנס פרנק לונגבוטום, בעלה של אליס.

בידיו שלפרנק היה תינוק קטן, ששמו היה נוויל.

אליס לקחה את נוויל מידיו של פרנק וחיבקה אותו.

פתאום נשמע 'פופ' קטן מחוץ לבית ואז צעדים שהולכים ומתקרבים.

פרנק הסתכל מהחלון ומה שהוא ראה גרם לו להחוויר.

"מה קרה?" נבהלה אליס כשראתה את פניו החיוורות של בעלה.

"וולדמורט מגיע" אמר פרנק.

הם מיהרו לצאת מהמטבח, כשנוויל בידיה של אליס.

"אליס, קחי את נוויל ותברחי!" אמר פרנק.

"אבל-" התחילה אליס לומר.

"מהר! רוצי! אני אעכב אותו" קטע אותה פרנק.

אליס יצאה במהירות מהחדר בדיוק כשהדלת נפתחה ובפתח עמד וולדמורט.

"אבדה קדברה!" הוא קרא.

הקללה  פגעה בפרנק והוא נפל.

'זה היה קל יותר משחשבתי' חשב וולדמורט.

הוא שמע רעש , פסע מעל גופתו של פרנק והמשיך לעבר חדר השינה של פרנק ואליס , משם נשמע הרעש.

כשנכנס הוא ראה את אליס מגוננת בגופה על עריסה שבתוכה כנראה שכב נוויל.

"זוזי הצידה" הוא אמר לאליס.

אך אליס לא זזה.  'פרנק כבר בטח מת, אני לא אתן גם לנוויל למות' חשבה.

"אבדה קדברה" קרא וולדמורט והצביע על אליס בשרביטו.

       אליס נפלה על הריצפה.

הוא ניגש אל נוויל וכיוון אליו את שרביטו.

"אבדה קדברה" הוא קרא שוב.

נראה הבזק של אור ירוק ונוויל שכב בעריסה ללא רוח חיים.

' עכשיו נוויל לונגבוטום מת. הגשמתי את הנבואה.' חשב לעצמו וצחק 'כמה קל זה היה'.

הוא יצא מהחדר, פסע מעל גופתו של פרנק שהייתה בסלון ויצא מן הבית.

באותו זמן, התקבל במשרד הקסמים דיווח על 3 קללות מוות בבית הלונגבוטומים.

משרד הקסמים שלח לשם את ההילאי ג'יימס פוטר.

ג'יימס התעתק ליד ביתם של הלונגבוטומים ונכנס לבית.

בסלון הוא ראה את גופתו של פרנק.

כאשר המשיך אל חדר השינה של פרנק ואליס הוא ראה שם את אליס ונוויל שוכבים ללא רוח חיים.

ג'יימס ידע מיד מי אחראי לכל זה.

הוא יצא מן הבית והתעתק בחזרה למשרד הקסמים.

כאשר גמר את עבודתו הוא התעתק לביתו וסיפר מיד לאישתו, לילי, על מה שקרה.

היי!!!

הגעתם לבלוג שלי שבו אני אכתוב את הארי פוטר בדרך שלי.

אני מקווה שתהנו מהקריאה כי אני מאוד משתדלת.

לפני שאני אתחיל לפרסם פה פרקים אני רוצה שתכירו אותי קצת:

שמי דמי, אני בת 10 ו-11 חודשים, אני מנתניה.

אני אוהבת לשחק במחשב, לכתוב סיפורים, לקרוא, לשחק עם חברות.......ועוד דברים.