כולם בתחילת השנה אומרים, זהו עכשיו אני משקיע, השנה הזאת אני לא אזלזל.
ובאמת בשבוע-שבועיים הראשונים, אולי אפילו בחודש הראשון אתה משקיע, 
ואז אתה מתחיל קצת לזלזל ואומר אני כבר אשקיע יש עוד זמן עד סוף המחצית.
אבל אז סוף המחצית מגיעה, ואתה רואה שבעצם לא השקעת בכלל, ועכשיו יש לחץ של הורים ושל הבית ספר,
ואתה רק רוצה להיעלם.

זאת אני.

אחרי שנה שעברה, שפשוט שבועות לא הייתי מגיעה לבית הספר, סתם כי לא בא לי,
אחרי שיחות קשות עם הצוות הבית ספרי, ואחרי שעשיתי 2 קורסי קיץ  כדי לעלות כיתה,
החלטתי שהשנה אני משקיעה, ובאמת בחודש הראשון השקעתי, רשמתי כל מה שאני צריכה לעשות ביומן,
כל דבר העתקתי למחברת, גם לא היה צריך, הייתי מוציאה ציונים שלא היו מביישים את אלברט איינשטיין, והייתי מוכנה להתחיל דרך חדשה.
אבל מפה לשם התחלתי להבריז שוב, זה התחיל בספורט ונגמר במתמטיקה, אני לא מאמינה שחזרתי לדרך הזאת שוב.
ואחרי שיחה קשה ביום הורים, שיחה שכמעט גרמה לאמא שלי לבכות, שיחה שבה אמרו לי שאם אני לא משנה את הדרך,
אני פשוט אצטרף לפרוש מבית הספר בכיתה י', החלטתי שזהו אני לא עושה יותר לאמא שלי בעיות.
אני מתחילה להיכנס לשיעורים ולהשקיע שוב. אבל גם זה לא יצא לפועל.
ועכשיו, שבוע לפני התעודות, אמא שלי מקבלת שיחה מהמחנכת שלי, שהתעודה שלי על הפנים,
ואני באמת לא יודעת מה לעשות עכשיו.
מחרתיים יש שיחה עם אמא, הרכזת, המחנכת והיועצת, אני מקווה לא למות.
אני בטוחה שאני מצפה לעונש ענקי, בלי חברות, בלי החבר, בלי יציאות, בלי מחשב, בלי כלום.
אם יתנו לי עוד צ'אנס, למרות שנתנו לי שנה שעברה 3849840923480 צ'אנסים, אני אתחיל ללמוד.
מעכשיו, אני קמה ב6 בבוקר, כי הבנתי שאם אני קמה בשבע אני לא מגיעה בזמן,
אין יותר הבזות, גם לא מספורט, אפילו שזה מקצוע מיותר.
אני אהיה תלמידה למופת. ואף אחד לא יוכל להגיד אחרת.

אה ואתם יכולים להגיד לי מזל טוב. נולד לי אחיין.(:
לפחות יש צד טוב ליום הזה.

ידיד שלי החליט שבא לו לעצב תמונה שלי. -.-"

Where are the people that accused me

The ones who beat me down and bruised me
They hide just out of sight can't face me in the light
They'll return but I'll be stronger god, I want to dream again
Take me where I've never been I wanna go there
This time I'm not scared now I am unbreakable, it's unmistakable
No one can touch me nothing can stop me