צניחה חופשית לתחתית

יום רביעי                                                                                                                                       1.9.10

 יומנו'ששש,

התחלתי ללמוד בבצפר חדש...לפחות יצאתי עם ניקי וים בכיתה ועם עוד כמה ילדים שהיו איתי בשנה שעברה בכיתה, אבל לא ממש היינו בקשר טוב...

היה די בסדר יחסית ליום הראשון בכיתה. היו שם כל מיני זנים וסוגים של ילדים,

הייתה איזושהי התקבצות קטנה של פרחות, שני בנים חתיכים (לא מאוד..) שכל הזמן היום עם כל הבנים הטמבלים, חסרי המוח.

היו גם בנות שהיו נראות לי אחלה, רגילות כאלה ועוד כמה בנים, שלא כל כך נעים לי לומר, אבל לך אני מרשה לעצמי.. חנונים כאלה, למרות שהיה ביניהם איזה אחד שדווקא נראה לי נחמד מאוד וגם 'נאה' מראה ועוד ילדים שאני לא מוצאת להם כל כך שיוך. 

אחרי עשרים דקות בערך נכנסה המורה, שמנמנה כזו עם מבטא רוסי עדין, שיער שחור מתולתל (צבוע..) ועיניים חומות עם כתמים ירקרקים ואיזה מטר שישים ככה.. בוא נגיד שאין סיכוי שבעולם שאני אוכל לדבר אי פעם עם מורה בגובה עיניים עם המטר שישים ושמונה הזה וגם עם ים.. רק עם ניקי שהיא גבוהה ממני באיזה סנטימטר או שניים. אז הקיצר היא הציגה את עצמה, היא אמרה שקוראים לה אירנה. היא עשתה לנו מין משחק היכרות ואני מהזה הייתי בעננים בכלל לא שמתי לב הייתי מרוכזת בלהסתכל על הילדים, לבחון כל ילד מקרוב ולחשוב אם יש סיכוי שנהיה ידידים או חברות. פתאום, היא אמרה : "איך קוראים לך, החמודה עם הסגול" ואני הסתכלתי על כל הילדים, לראות למי יש חולצה סגולה ואז אני הסתכלתי על החולצה שלי וקלטתי שהיא התכוונה אליי, אז עניתי מהר ככל שיכולתי: "אה.. דורין, דורין, זה השם שלי" ואז ההתקבצות של הפרחות צחקו להן... נפגעתי מה אני אעשה, זה מרגיז, ישר הבנתי שכנראה אלה לא הבנות שאני אהיה חברה שלהן.

אחרי איזה שעה התחלנו לסדר את השולחנות והכיסאות לתורים כי קודם ישבנו בצורת ח'. אז אני שנייה עזרתי למורה לתלות משהו על אחד מהלוחות ואז ים וניקי כבר הספיקו לשבת אחת ליד השנייה.. אז נשארתי אחרונה בלי מקום ואז עשיתי את עצמי כאילו אני מחפשת משהו בתיק... ואז נשארו עוד שני ילדים בלי מקום, איזו 'אחת שאוהבת את הבצפר' ועוד אחד שכל החיים שלו במילה אחת זה כדורגל. אז ישר המורה ישר הסתכלה עליי ועל השנייה ואמרה לשתינו לשבת בשולחן הכי ימני בשורה האחרונה ואת הבן הזה היא שמה בשולחן לבד... מהזה רציתי להתחלף עם הבן הזה באותו הרגע !! זה מהזה לא הוגן.. אמרתי לעצמי שאם אני אשב ליד מישהו זה יהיה רק ליד ים או ניקי :(

אז כשהייתי בדרך למקום החדש ים חייכה איזה מין חיוך מעצבן כזה וכשהיא ראתה שאני מסתכלת עליה היא ישר מחקה אותו וניקי הייתה עם האוזניות שלה, כרגיל, שומעת את  'הצרחות' שלה... אז התיישבתי ליד הילדה הזאת, היא ישר הציגה את עצמה :"היי...קוראים לי נטע.." והושיטה לי את היד ללחיצת יד. לחצתי לה את היד ואמרתי :"דורין..." התחיל שיעור ספרות מרוב שיעמום התחלתי לכתוב שירים על הילדים בכיתה..:

גלי הבלונדה העגלגלה,

כותבת במחברת ספירלה הגדולה.

מעתיקה במהירות וחריצות את הכל מהלוח,

ועכשיו כבר ניתן לראות איך נגמר לה המצברוח...

(כל מיני דברים טיפשיים כאלה...)

דקה לפני הצלצול הביתה כבר דמיינתי את עצמי חוזרת הביתה עם ים וניקי ואולי גם עם ליאל ושחר שהן יצאו בט'11, ואנחנו יצאנו בט' 3.. אז דקה לפני איזה מין זמזום של קול הפריע לי לחלום בהקיץ על כל מה שיקרה רק אחרי הצלצול ואז  הפסקתי לחלום כי הזמזום הזה כבר ממש הפריע לי... אז אמרתי :"מה נטע?" אז היא אמרה לי:" באלך אולי לבוא אליי אחרי בית הספר?" ואני נכנסתי לדילמה נוראית, מצד אחד באלי כבר לדבר עם ניקי וים אבל מצד שני לא נעים לי לפגוע בנטע כי אז היא תרגיש באמת לא נעים, ובסך הכל היא נראית לי חמודה למרות שבהתחלה היא קצת עיצבנה אותי, אבל ניראה לי שהיא בעיקר עיצבנה אותי בגלל שהייתי קצת לחוצה, זה הכל... אז אמרתי לה אחרי איזה עשר שניות: " סבבה.."

אהה כן, שכחתי לספר לך איך זה שהתחלנו כיתה חדשה בכיתה ט', זה בטח נשמע קצת מוזר..

בכיתה ח' אני למדתי בחטה"ב : 'גבעת הנרקיסים' אבל היה בו פיגוע ב-15 ביוני,(הציטו שריפה) שרפו את המבנה לגמרי, כמובן שהשריפה לא השמידה את המבנה תוך שנייה אבל תוך שלוש שעות בערך הוא כבר נהרס לגמרי.. היו בערך 10 פצועים מבינוני עד קשה ועוד איזה 20 קל. אני נפצעתי קל, כי שאפתי הרבה עשן ואז איבדתי את ההכרה אבל אחרי כמה שעות חזרתי לעצמי ותוך שבוע השתחררתי מבית-החולים. תוך שתי דקת כולם יצאו בריצות מטורפות מהמבנה ואפילו חלק מהמורים התנהגו כמו משוגעים. מכבי האש הגיעו אחרי רבע שעה בערך אחרי שפרצה השריפה אבל רק אחרי שעתיים וחצי בערך הם הצליחו להשתלט על השריפה ולכבות אותה (את זה אני יודעת כי סיפרו לי, אני כבר הייתי בבית החולים כשזה קרה). אז המבנה כבר היה גמור כשכיבו את השריפה ונאלצו להעביר אותנו לחטיבות אחרות באזור, בעיר דימונה. אותנו העבירו ל "פינקלשטיין".

הלכתי עם נטע לדירה שלה,היא גרה במרחק של איזה עשר דקות מבית ספר, בדרך היא סיפרה לי שהיא גרה בדירת גן. כשהגענו הבית שלה היה על כל הקירות ציורים מדהימים, והמון פסלים יפים של אנשים. ממש אהבתי את הבית הזה. כשהגענו לחדר שלה אמרתי לה:" וואו! הציורים בבית שלך יפהפיים ! מי המוכשר שצייר אותם?" היא אמרה לי:" אחי, דן, הוא באמת מוכשר מאוד.." העברתי אצלה את הזמן בכיף, היא דווקא ממש חמודה וגיליתי שהיא בכלל לא אוהבת ללמוד, זה נראה ככה כי יש לה משקפיים זה הכל. היה אצלה אחלה. אז בשמונה בערב אבא שלי כבר התקשר אליי ואמר לי לחזור, נפרדתי ממנה לשלום ויצאתי ללובי הבניין. ישבתי שם שנייה וחישבתי כמה זמן בערך ייקח לי עכשיו להגיע הביתה, יצא שאיזה חצי שעה. ואז מהמעלית יצאה איזו מישהי, עם שיער אדום, גם בכיתה ט', יצא לי לראות אותה היום בבצפר. היא התקרבה אליי ואמרה לי:" את מהזה מוכרת לי.. איפה ראיתי אותך?" אמרתי לה:" נראה לי בבית הספר, גם לי יצא לראות אותך שם.." והיא אמרה:"אהה וואלה, נכון ראיתי אותך בהפסקה בדיוק כשהילד החתיך מט'3 נתן לך נשיקה.." אמרתי:" אהה כן.. אבל עזבי סתם כי הבנים אמרו לו לעשות את זה, והם אמרו לו גם שאם הוא לא יעשה את זה אז הוא סתם בן זונה מסריח..." היא צחקקה ושאלה:" אז מה מביא אותך לכאן?" אמרתי לה:" עכשיו הכרתי ילדה בשם נטע שגרה בבניין הזה.." היא אמרה:" את יודעת איזו מתוסבכת הילדה הזאת,יותר נכון אח שלה.." ואז היא התיישבה לידי והתחילה לספר:" אבא שלה הוא בנאדם זבל מהסוג הכי גרוע שיש, כל יום כשהוא חוזר מהעבודה הוא עצבני לגמרי, והוא מוציא את החגורה ומתחיל להרביץ לה ולאח שלה בלי רחמים !! אבל לאח שלה הוא מרביץ הכי הרבה כמעט כל יום, לנטע פעם באיזה 'ב..', אבל לו, כמעט כל יום...עכשיו את בטח שואלת את עצמך למה דווקא לו..זה בגלל שהוא.." ואז היא הצמידה את פיה לאוזניי ולחשה:" הומו". ולי דפיקות הלב היו מהירות בטירוף, כי פתאום הבנתי למה לנטע יש כל כך הרבה סימניי חבלות על הידיים וגם מעט בפנים..

היא שאלה אותי:" באלך לבוא איתי?" שאלתי אותה" אבל לאן?" היא אמרה לי:"לאחלה מקום" ומשכה לי את היד והתחלנו ללכת. קצת דיברנו בדרך, היא נראתה לי מהזה מגניבה. אחרי רבע שעה בערך הגענו לאיזה מין פראק שהיו בו איזה 20 בערך נערים ונערות בגילי . היא החזיקה לי את היד, אמרה לי משהו, לא כל כך שמעתי, ואז נתנה לי סתם פחית XL. התיישבנו שם על הנדנדות, היה כזה נחמד. כשהייתי בערך באמצע הפחית, כבר נגעלתי וזרקתי אותה, קצת כאב לי הראש. כדי להרגיע קצת את הכאב עצמתי את העיניים, זה תמיד עוזר לי, וכשפתחתי אותן הילדה עם השיער האדום כבר לא ישבה על הנדנדה שהייתה לידי. הרגשתי שתי ידיים מכסות את עיניי וקול כלשהו שאל:" מי זה?" ואני גמגמתי:"אהה..." ואז הרגשתי נשיקה על הלחי הימנית שלי, על השמאלית שלי, כמה על הצוואר, שתיים על השפתיים ואז אמרתי:" די !!" ואז שתי הידיים הוסרו וראיתי שזה הילד 'היפה תואר' הזה מהכיתה שלי, זה שנישק אותי בהפסקה. הוא הסתכל על פניי ואמר:" מה?! זאת את?! מה את לעזאזל עושה פה?!" והלך. הרגשתי השפלה... בגלל שזאת אני אתה צריך ללכת...

אני לא יודעת בדיוק מה עבר בראש שלי, אבל פתאום הרגשתי ביטחון ללכת אליו ולדבר איתו. קמתי מהנדנדה ורצתי אליו מהר. כיסיתי לו את העיניים ופשוט נתתי לו שתי נשיקות על הלחי הימנית ועוד אחת בפה, באתי כבר ממש להתנשק איתו ואז הוא הוריד את שתי ידיי בקצת אגרסיביות מעינייו. הוא הסתובב תפס את לחיי עם שתי כפות ידייו ואמר לי:"תגידי מה קורה איתך? אני לא מאמין שזאת את? דורין? דורין?" אין לי מושג איך זה קרה אבל פתאום נפלתי והחכמולוג הזה לא הצליח לתפוס אותי. אני רק זוכרת שזה כאב, תוך כמה שניות פתחתי את העיניים ואז הילדה עם השיער האדום עזרה לי לקום והרגשתי מהזה טוב כשהיא הרימה אותי, העולם היה נראה יפה כזה, אנשים שמחים ובמיוחד אני מאושרת, ראיתי אותו עוד פעם, את החתיך, וכשראיתי אותו, חיבקתי אותו תוך כדי זה שאני נופלת עליו וניסיתי לנשק אותו, אין לי מושג למה, אבל הוא הזיז אותי ו'העביר' אותי לילדה עם השיער האדום.

התיישבנו שתינו על ספסל, היא הושיטה לי סיגריה ושאלה אותי:" באלך אותה? נראה לי זה ירגיע אותך קצת..." אמרתי לה:" לא, אני לא כל כך בקטע של עישון.." היא אמרה:" למה? זה אחלה, מניסיון" ואז היא ביקשה מציט מנער אחד שעבר לידנו, הדליקה את הסיגריה ולקחה שאיפה אחת ממנה ושאלה אותי:" בטוח שאת לא רוצה?" אמרתי לה:" בטוח." היא אמרה:" נו, רק שאחטה אחת טוב?" ואמרתי:"נו, טוב, אבל רק אחת." אין לי מושג מה עבר לי בראש באותו רגע, הרגשתי כאילו הגוף שלי נמצא שם אבל הנשמה שלי לא, כאילו איזה משהו השתלט לי על המוח. זו הייתה תחושה כאילו אני בכלל לא קשורה ויש מישהו שמחליט עליי. לקחתי את הסיגריה ולקחתי שאחטה, זה היה נורא, הרגשתי שכל העולם מסתובב ועוד רגע נראש שלי עומד להתפוצץ.. שאלתי אותה:" שמת משהו בפנים?" היא אמרה לי:" כן, קצת מריחואנה, זה הולך ביחד".ואז אני נבהלתי לגמרי, לא האמנתי על עצמי שעכשיו לקחתי סמים ואז היא אמרה:" מה את לחוצה זאת לא פעם ראשונה שאת לוקחת משהו כזה? אני כבר יודעת שלא.." אמרתי לה:" מה זאת אומרת, איך את יודעת?" היא אמרה:" כי אני גם שמתי לך קצת ב-XL, אני אמרתי לך את זה." ואז נזכרתי שזה היה מה שהיא אמרה ושהתביישתי לבקש ממנה לחזור על מה שהיא אמרה כי לא שמעתי.

שמעתי את הטלפון מצלצל וסיננתי את השיחה, היה כתוב 'בית' אז הבנתי שאלה אמא או אבא, ידעתי שהם כועסים ורוצים שאחזור אז בגלל זה לא עניתי. פתאום איזה מישהו אחד קרא לילדה עם השיער האדום ואמר:"מילקי, אני בא מתוקה." והיא אמרה:" בוא, עיניים שלי." הוא התקרב אלינו ואמר לי:" בוא'נה את מוכרת לי, רגע.. תני לי להיזכר.. אהה! את זו שנדפקת וישבת ליד נטע בכיתה.. מה קורה?" עניתי:" כרגיל..מה כבר יכול לקרות..מה איתך?" הוא ענה:" נראה לי שגם." מילקי אמרה:" צוף, אני הולכת שנייה אתה בא איתי?" הוא אמר:" לא, אני נשאר פה" והסתכל עליי. מילקי הלכה וצוף התיישב במקומה. הוא אמר לי:" משוגעת קצת המילקי הזאת.. אל תחשבי שבאמת קוראים לה מילקי, קוראים לה מיקה והיא לא מתה על השם הזה אז היא רוצה שיקראו לה ככה.." בדיוק כשהוא סיים לדבר נזכרתי שהוא 'החתיך השני' החבר של 'החתיך הראשון' בכיתה שלי.. לא הבנתי איך אני, דורין זהבי, נמצאת במפגש עם כל הילדים המקובלים האלה.. מה שאף פעם לא הייתי ולא האמנתי שבכלל אהיה. אהבתי את הגישה של צוף הוא ממש נחמד לא אכפת לו בכלל מזה שקיבלתי תדמית של מישהי סתומה בכיתה, הוא מתייחס למה שהוא רואה עכשיו.

הוא התקרב אליי עוד קצת ושם את היד שלו על מותניי ואמר:" תקשיבי לי עכשיו, באמת, רק לטובתך." ואמרתי לו:" מה, למה אתה מתכוון?" והוא אמר:" מיקה היא לא ילדה כזאת 'טובה' היא מעשנת כבר איזה שנה ואני לא יודע מה היא עוד בדיוק לוקחת, אל תיסחפי איתה כי היא עוד איזה שנתיים תהיה בקנטים, בקצב הזה אני לא חושב שבכלל יעלו אותה לתיכון." ואמרתי:"אהה..אוקיי,תודה שהזהרת אותי.. אז למה אתה בעצם חבר שלה?" הוא ענה לי:" אני בכלל לא חבר שלה אני ידיד שלה, ואני מכיר אותה בערך מאז שאני מכיר את עצמי והיא ידידה ממש טובה שלי, ככה, שבגלל דברים כאלה אני לא אפסיק להיות בקשר איתה." אמרתי לו:"  ואתה אוהב אותה? סליחה אם אני חודרת לך קצת לפרטי..." והוא קטע אותי באמצע ואמר:" לא, לא, זה בסדר...אני ממש לא אוהב אותה ולא נראה לי שמישהו מהבנים בדיוק אוהב אותה.." שאלתי:" אבל למה? היא חמודה." הוא אמר:" כן, אבל היא טומבוי כזאת... מגניבה וגברית מדי בשבילם..כאילו היא לא גברית אבל היא לא נשית במיוחד. אבל יום אחד היא תמצא מישהו שבאמת אוהב אותה." אמרתי לעצמי בלחש:" אני מקווה שגם אני.." וצוף אמר:" תאמיני לי שתמצאי." וחיבק אותי עם היד שלו שהייתה לאורך מותניי.

אמרתי לעצמי בלב, אם הוא אומר את זה אולי הוא מתכוון שהוא אוהב אותי. וחשבתי שאולי אם אסתכל אליו לתוך עינייו הוא לא יוכל לעמוד בזה וינשק אותי. הסתלכתי עליו והוא עשה לי מין מבט כזה עם הפנים שאומר 'מה קרה' ואמרתי:" כלום, כלום." ואז הוא אמר:" יאללה שפכי, שפכי, נשבע לך לא יוצא ממני." אמרתי:" בטוח?" הוא אמר:"יאללה כבר." באתי לומר לו שאני רוצה לקרוע לו את השפתיים מרוב נשיקות אבל לא היה לי אומץ, אז נזכרתי במשהו אחר שאני יכולה לדבר איתו עליו ואמרתי:" אתה זוכר היום בהפסקה מה קרה?" והוא אמר:" לא ממש.. את יודעת כל מיני דברים קרו אז...פרטי קצת..." אמרתי:" כשאתם אמרתם לחבר הזה שלך לנ..שק אותי, זוכר?" הוא אמר:" אהה זה, נו, מה הבעיה?" אמרתי לו:" זה לא כל כך נעים שמישהו מנסה לגעת עם השפתיים שלו בשפתיים שלך , ואתה בכלל לא מבין מאיפה הוא נפל עלייך ומה הוא רוצה מהחיים שלך." צוף אמר:" טוב קחי את זה באיזי, זה סתם, שכחי מזה, וחוץ מזה למה כל כך נבהלת, כולה נשיקה.." אמרתי:" לא יוצא לי כל כך הרבה..." צוף אמר:" לעזור לך?" אמרתי:" למה אתה מתכוון?" הוא התקרב אליי עם הראש שלו, הוא החזיק את ראשי עם יד ימין שלו וקירב אותו אל ראשו. הסטתי את מבטי לצד עד שלא יכולתי להתאפק, והסתכלתי עליו. השפתיים שלנו היו כבר ממש צמודות אחת לשנייה, שנינו הסתכלנו אחד לשני בתוך העיניים, עברו כמה שניות וקצב דפיקות הלב שלי עלה במהירות. השפתיים שלנו החלו להתחכך אחת בשנייה, הן התחילו 'לנוע', הלשונות נכנסו אחד לפיו של השני והתחושה הייתה נפלאה אך באותה רמה גם ממש לא, כי הרגשתי שזאת לא הייתה נשיקה תשוקתית אלא נשיקה די סתמית, אבל תוך כמה שניות פתאום התחלתי להרגיש את התשוקה והבנתי שזאת לא סתם הדגמה, אלא שזאת באמת נשיקה. אחרי עשר שניות בערך צוף הפסיק ואמר:" אז איך היה?" אמרתי לו:" נשיקה..."

פתאום מילקי באה ואמרה לצוף:" גם אני רוצה, גם אני רוצה." ממש כמו ילה קטנה שרוצה עוגייה וצוף אמר לה בקול כמו של אמא כזאת:" לא מילקי, התנהגת לא יפה ולכן לא תקבלי" ונשמעו צחקוקים שלהם ורק אני לא הבנתי אז אמרתי:" מה היה הקטע פה?" ושניהם צחקו וזה היה די משפיל. ראיתי שהשעה כבר עשר וחצי, אמנם לא כל כך מאוחר אבל הייתי אמורה להיות בבית לפני כמעט שעתיים. הסתכלתי בפלאפון וראיתי 7 שיחות שלא נענו מהבית והבנתי שעכשיו אני באמת כבר חייבת לטוס משם.אמרתי לשניהם:" אני חייבת לזוז אז נתראה מחר" ומילקי ישר אמרה:" מה?! את מתכוונת לחזור עכשיו לבד ואת גרה יחסית רחוק מאיתנו, בואי אני אקרא למישהו שילווה אותך" ואז צוף אמר:"טוב, יאללה בואי, אני אלווה אותך" ומיד מילקי אמרה:" גם אני באה" והלכנו.

כל הדרך צוף ומילקי דיברו, העלו חוויות וצחקקו להם ואני הייתי די שקטה. אחרי עשר דקות בערך מילקי שאלה אותי:" נו, אז נהנית?" ואמרתי לה:" כן.. היה אחלה". כל כך רציתי כבר לחזור הביתה, הרגשתי עייפה לגמרי למרות שהשעה לא הייתה כל כל מאוחרת.. כל הדרך הייתי מרוכזת במחשבות על מה שקרה היום, על נטע המסכנה, עליי, שעישנתי, זה עדיין נראה לי הזוי לגמרי, ועל הנשיקה עם צוף.. כשהגענו לבייתי הם אמרו לי להתראות והחלו ללכת, הצלחתי לשמוע מעט מההתלחשויות שלהם. צוף שאל את מילקי:" מה הבאת את החננה הזאת?" ומילקי אמרה לו:" סתם, להשתעשע קצת" והשניים העלו חיוך על פרצופם וכבר לא יכולתי לשמוע יותר מדיבוריהם.

פחדתי לפתוח את הדלת של הבית כי ידעתי שאמא ואבא יכעסו עליי לגמרי ובכלל אמא שעכשיו היא בהיריון. פתחתי את הדלת וראיתי את אבא במטבח עם עין אחת קוראת עיתון ועין אחת שכבר מזמן נרדמה ואת אמא ישנה על הספה שבסלון. אבא הסתכל עליי וקם מהכיסא שעליו ישב ושאל אותי:" איפה היית? אני ואמא כבר התקשרנו למשטרה !" אמרתי לו:" אני מצטערת.. אני פשוט התעכבתי קצת אצל נטע כי בדיוק הודיעו לה שסבא שלה נפטר ורציתי לנחם אותה..." זאת פעם ראשונה בחיים שלי ששיקרתי לאבא שלי, הרגשתי נורא עם זה. הלכתי לכיוון מסדרון החדרים ואבא בא אליי כדי לתת לי חיבוק. הוא נתן לי חיבוק ואמר:" מה זה הריח הזה!.. את כולך מסריחה מסיגריות !" אמרתי לו:" כן, נכון, כי אבא של נטע היה מאוד עצבני מזה שאבא שלו נפטר אז הוא לא הפסיק לעשן והיו איזה שעתיים שאני ונטע ישבנו לידו ולא היה לי נעים לבקש ממנו לכבות את הסיגריה..." אבא אמר:" אהה, ואיך חזרת?" אמרתי לו:" אמא של נטע הקפיצה אותי, היא מאוד נחמדה.." ותוך פחות מדקה הצלחתי לומר לאבא שלי כבר שלושה שקרים, אני מרגישה פשוט מגעיל... אמרתי לאבא:" אני הולכת להתקלח" והוא הנהן בראשו. כשסיימתי להתקלח התחלתי לכתוב בך, אז עכשיו להתראות ולילה טוב...