אהבה בפנימייה- סיפור בהמשכים

קמתי בשעה 1 בצהריים אחרי שינה נטולת חלומות. התמתחתי במיטה וחיוך עלה על פניי. 'מחר ג'ייק חוזר' חשבתי לעצמי

קמתי אחרי 5 דקות של שכיבה מתחת לשמיכה החמה והלכתי לשירותים, עשיתי את צרכי, פשטתי את בגדיי ונכנסתי להתקלח, לא לפני שהדלקתי מזגן על חימום בחדרי שיהיה לי נעים כשאני אצא מהמקלחת.

לא חשבתי בכלל על תומאס, חשבתי רק על ג'ייק. לג'ייק יש עיניים כחולות ירוקות ושיער שחור פחם, יש לו וומפאייר (עגיל בשני הצדדים של השפה התחתונה) ויש לו גוף של ספורטאי, אחרי הכל הוא משחק כדורסל מאז שהיה בן 9.

את ג'ייק הכרתי בשנה שעברה, כשהייתי בכיתה י'.

לא היה לי כוח להיכנס לשיעור מתמטיקה אז הברזתי והלכתי למקום הקבוע שלי ושל ונסה ולהפתעתי לא הייתי שם לבד. הוא ישב על הדאש, מסתכל על הים, ויכולתי לראות את הישער שלו מתנופף ברוח.

הלכתי והתיישבתי לידו "מוזר לראות שיש פה עוד אנשים" חייכתי אליו. הוא הרים את ראשו אליי וחייך גם הוא

"אני אוהב לשבת פה" הוא אמר תוך כדי שהוא מחזיר את מבטו אל הים. יכולתי לבחון את פניו יותר טוב ממקודם ככה, 'יש לו עיניים מדהימות!' חשבתי לעצמי

"כן, זה מקום מרגיע" אמרתי וחיבקתי את רגליי ושמתי את ראשי על ברכיי

"איך קוראים לך?" שאל

"מיילי" חייכתי "ולך?"

"שם יפה" הוא אמר בחיוך "לי קוראים ג'ייק"

"מאיזה כיתה אתה?" שאלתי "אני לא זוכרת שראיתי אותך בשכבה שלי"

"אני מי"א" חייך 'הוא מחייך הרבה' חשבתי לעצמי 'יש לו חיוך מהפנט'

"אני מניח שאת מי' נכון?" שאל ואני הנהנתי בראשי

המשכנו לדבר והוא סיפר לי שהוא בנבחרת כדורסל של בי"ס והוא בא ללמוד בפנימייה כי הנבחרת כדורסל של בי"ס היא אחת הטובות מכל בתי הספר בארץ, והוא משחק כדורסל מגיל 9 ומאז ומתמיד הוא רצה לשחק כדורסל ובשביל שהוא יוכל להגיע לליגה של הטובים ביותר הוא צריך ללמוד במקום הכי טוב. הוא סיפר לי שהמרחק מהמשפחה שלו קשה לו קצת 'לפחות לו יש משפחה שהיא בחיים' חשבתי לעצמי. סיפרתי לו שאני במגמת מוזיקה, שאני מתופפת ושרה ושהמשפחה שלי נהרגה. לא סיפרתי לו למה ואיך, אני עדיין לא מסוגלת לספר את זה לאף אחד.

"היה נעים להכיר אותך מיילי" אמר לי כשהיה צלצול

"גם לי ג'ייק" חייכתי אליו והתחלתי ללכת

"חכי רגע" הוא צעק ורץ אליי "אין לי את הטלפון שלך" הוא חייך אליי וצקחתי

"תרשום" אמרתי לו את המס' והוא רשם בפלאפון שלו

"תהיה בטוחה שאני אתקשר" הוא חייך והלך

מאז נהיינו ידידים ממש ממש טובים, אבל מאז שהכרתי אותו ידעתי שאני נמשכת אליו, יותר מאשר אל ידיד אבל לא העזתי לעשות כלום. רק לאחרונה ראיתי שהוא משדר לי סימנים שהוא נמשך אליי, ואז הוא הזמין אותי לדייט.

הוא לקח אותי לים בסביבות אחר הצהריים, בשקיעה.

הוא פרש סדין לבן על החול וההתיישבנו עליו, ולא הפסקנו לדבר. דיברנו המון. בסופו של דבר, אני קמתי והתקדמתי למים, לא נכנסתי לתוך המים אבל המים הגיעו לי לרגליים, ופשוט עמדתי והסתכלתי על הים. אחרי 2 דקות בערך הרגשתי שמישהו מחבק אותי מאחורה ויש זיהיתי שזה ג'ייק, לפי הבושם שלו וגם לפי הידיים השריריות שלו.

"הים מהמם עכשיו" הוא לחש לי באוזן ואני הצטמררתי

"כן, הוא מדהים" אמרתי מהופנטת

"אבל את יותר יפה" הוא אמר וסובב אותי אליו. סנטימטרים ספורים הפרידו בינינו. הוא הסתכל לתוך עיניי ואז התחיל להתקרב עוד יותר וכך גם אני, עד שהרגשתי את חום שפתיו על שלי ואז את לשונו משחקת עם שלי. זאת בהחלט הייתה נשיקה מדהימה.

אחרי שחזרנו לפנימייה הוא קיבל טלפון מהוריו שהוא צריך לטוס לבר מצווה של בן דודו, החלטנו שנבהיר את העניינים בינינו כשהוא יחזור, ומחר, מחר הוא סוף סוף חוזר.

יצאתי מהמקלחת והתלבשתי. ראיתי שהשעה הייתה 1 וחצי. 'התקלחתי המון זמן' חשבתי לעצמי. שמתי אייליינר ומסקרה שחורה, סידרתי את הפוני, לקחתי מפתח, פלאפון ויצאתי לכיוון החדר אוכל.

הגעתי אחרי 5 דקות הליכה וראיתי שונסה יושבת עם מאור, קלי, ספנסר,מייגן ואיך לא תומאס. החלטתי שמה שקרה או יותר נכון כמעט קרה לא ישפיע עליי ואני אתייחס עליו רגיל, בכל זאת לא אשמתו. לקחתי לי קערה ושמתי בה קורנפלקס כדורים מצופים שוקולד ושפכתי הרבה חלב, לקחתי כפית והתקדמתי לכיוונם.

"בוקר טוב" חייכתי אליהם

"צהריים טובים ליפיפיה הנרדמת" מאור אמר לי בחיוך וצחקתי

"בוקר טוב" ונסה אמרה לי בחיוך וצירפה לו מבט של 'את תספרי לי בדיוק מה קרה אתמול ולא אני אשחט אותך' אבל רק אני יכולתי לזהות אותו

ישבנו שם איזה שעה וחצי, אפילו שעתיים, לא הפסקתי לצחוק ממש בכיתי מרוב צחוק.

"טוב אני ומיילי הולכות" ונסה הודיעה פתאום

"באמת?" שאלתי

"כן" היא אמרה ונתנה לי שוב את אותו המבט, הבנתי אותה וזרמתי

"אהה נכון!" אמרתי "ונסה צריכה לעזור לי לשנות את העיצוב של החדר קבענו את זה אתמול אחרי הקניון"

"כן בטח" מאור אמר "לכו לכן לרכל זה בסדר, אני לא רוצה לשמוע תירוצים עלובים" הוא אמר וצחקנו. ראיתי על תומאס שהוא לא מרגיש בנוח וכאב לי עליו, אבל זה לא שאני יכולה לעשות עם זה משהו.

"טוב דברי עכשיו" ונסה אמרה לי כשהגענו לחדרי והיא התיישבה על המיטה שלי

"סתם הוא אמר שהוא רצה להיות איתי לבד ואז הוא ניסה לנשק אותי אבל זזתי ממנו, לא נתתי לו"

"למה?" שאלה ונסה עם פרצוף עצוב

"כי אני לא רוצה אותו" אמרתי וונסה עשתה לי פרצוף מוזר

"טוב בסדר אז הוא חתיך ומושך אבל זה עדיין לא אומר שאני רוצה להיות איתו" אמרתי "שכחת שמשהו מתחיל לקרות ביני לבין ג'ייק? אחרי הרבה זמן סוף סוף הוא עשה משהו ומחר כשהוא יחזור אני בטוחה שאנחנו נגדיר את עצמנו כזוג" אמרתי בחיוך

"אם זה מה שיעשה לך טוב אז בכיף" היא חייכה גם ונשכבה על מיטתי. אחרי 5 דקות בערך כבר שמתי לב שהיא נרדמה. החלטתי ללכת לחדר מוזיקה לשיר קצת או לתופף, מה שיבוא לי על הרגע.

יצאתי מחדרי והלכתי לכיוון הבניין של חדרי המגמות, קומה ראשונה החדר שני משמאל, זה היה חדר מוזיקה. היה חשוך אז הדלקתי את האור והלכתי למערכת תופים, הרגשתי שאני צריכה להוציא קצת אנרגיות ותופים זה הדבר בשביל זה. התיישבתי בכיסא לקחתי את המקלות והתחלתי לתופף. זה היה משחרר. תופפתי בערך שעה, אולי יותר אבל זה היה כיף.

"כל פעם מחדש אני נהנה לשמוע אותך מתופפת" אמר מאור כשהוא עומד בכניסה של החדר מוזיקה כשהוא נשען על המשקוף. ישר חייכתי.

"תודה" אמרתי

"בואי ננגן קצת ביחד" אמר וחייך אליי. הוא התקדם לכיוון הארון של הגיטרות, ארון גדול שהדלתות שלו מזכוכית ככה שרואים את הגיטרות בתוך הארון. הוא לקח את הגיטרה הלבנה, הגיטרה החשמלית שלו, וחיבר אותה למגבר. כיוון אותה קצת ואחר כך פרט על המיתרים כדי לשמוע שזה בסדר. הוא חייך אליי כסימן שהוא מוכן.

"מה אתה רוצה לנגן?" שאלתי אותו

"בואי את השיר סיום של שנה שעברה"

"סבבה" אמרתי והקשתי עם המקלות, 1 2 3 והתחלנו לנגן. זה היה נשמע כל כך טוב, הוא פשוט תותח בכל מה שנוגע לגיטרות.

באמצע השיר הגיע דין, עוד אחד מהמגמה ומנגן על בס, לומד בכיתה של מאור.

"זה נשמע טוב" הוא חייך "זה השיר של שנה שעברה נכון?" הוא שאל והנהנתי

הוא התקדם לארון לקחת את הגיטרה, חיבר אותה למגבר והצתרף באמצע. זה נשמע מעולה! כל מה שחסר עכשיו זה שירה, אז הפסקתי לתופף במשך 5 דקות, ובינתיים חיברתי את המיקרופון למגבר ושמתי אותו ליד המערכת תופים שיהיה לי נוח לשיר ולתופף באותו זמן. ראיתי מהצד שמאור ודין מחייכים אליי. המשכתי לתופף והתחלנו את השיר מהתחלה, הפעם עם שירה, תופים, גיטריה חשמלית וגיטרה בס. תוך 10 דקות בערך חדר מוזיקה התמלא בילדים שהתלהבו מהנגינה והשירה שלנו ומחאו לנו כפיים תוך כדי שניגנו. לא הפסקנו לחייך לשניה. ראיתי את ונסה עם מצלמה, מצלמת אותנו ומחייכת אליי. אחרי 5 דקות נגמר השיר וכולם מחאו לנו כפיים ושרקו. קמתי מהכיסא, מאוד ודין הורידו את הגיטרות ושמו אותן בארון, החזקנו בידיים אחד של השנייה כשאני באמצע ומצדדי כל אחד מהם והשתחוונו להם. זה היה מצחיק, וגרף עוד המון מחיאות כפיים.

ראיתי את תומאס מחייך ומופתע, לא כל כך הבנתי למה הוא היה מופתע אבל לא חשבתי על זה יותר מידי.

"היית ענקית!" ונסה אמרה לי

"תודה" חייכתי אלייה "ממתי את פה?"

"2 דקות בערך מאז שהתחלתם לנגן, זה היה אדיר" היא חייכה "ניגנתם את כל המופע של שנה שעברה נכון?"

"כן, יצא ככה" צחקתי.

אחרי 10 דקות שבהן דיברתי עם חברים והם החמיאו לי על השירה והתיפוף שלי, הלכתי לשתות כי הייתי צמאה ממש. הלכתי לכיוון הקולר שיש מחוץ לחדר מוזיקה ולא האמנתי למראה עיניי. ראיתי את ג'ייק מתנשק עם היילי, ממש בולע אותה. הדמעות כבר התחילו לרדת על פניי. הרגשתי כל כך פגועה, הרגשתי פשוט טיפשה שהנה עוד פעם זה קורה לי שאני לא יכולה לבטוח בבנים, לא משנה מה. לא יכולתי לזוז ממקומי, נשארתי ככה 5 דקות עד שהוא קלט אותי מזווית העין שלו וראה שאני בוכה ופגועה ממנו, באמת לא הבנתי למה הוא עשה את זה.

"מיילי אני מצטער" הוא אמר והתקרב אליי

"אל תיגע בי!" אמרתי בקול חלש אבל תקיף מאוד, והתחלתי לרוץ לכיוון חדרי, שומעת אותו צועק לי לחכות לו. חשבתי לעצמי שיש לי מזל גדול שאני בכושר טוב בגלל השחיה. נכנסתי לחדרי נעלתי אותו ונשכבתי על המיטה שלי, ופשוט בכיתי.

-

"אתה!" צעקתי לו תוך כדי שרצתי אחריו "חכה רגע"

"מה אתה רוצה?" הוא שאל אותי בזלזול

"מה עשית לה שהיא ברחה ממך בוכה?" שאלתי אותו תוך כדי שאני מתקדם אליו. הוא לא עושה עליי רושם, אני כבר ראיתי והסתבכתי עם יותר מסוכנים ממנו.

"זה לא עניינך" הוא אמר "וכדאי לך לעזוב אותי עכשיו לפני שאני יוצא עלייך"

"מה אתה אומר" צחקתי "תקשיב לי טוב, אני לא מכיר אותך עדיין אבל אתה עושה עליי רושם לא טוב, וזה לא כדאי לך. אני ראיתי יותר מסוכנים ממך וגם הסתבכתי איתם ככה שממך אני לא מפחד, למי שכדאי פה לפחד זה לך ממני כי אני לא אעזוב אותך עד שתגיד לי מה עשית לה" אמרתי לו

"אתה מוזמן להישאר פה אבל אני הולך, יש לי דברים יותר טובים לעשות חוץ מלצעוק על עבריין אחד" אמר והלך.

לא היו לי עצבים לתפוס אותו אבל אני עוד אגלה מה הוא עשה לה.

"תומאס!" שמעתי צעקה והסתובבתי. ראיתי את ונסה רצה לכיווני

"מה קרה לך עכשיו עם ג'ייק?"

"ג'ייק?" שאלתי לא מבין

"זה שצעקת עליו עכשיו" אמרה "זה שמיילי אוהבת" פלטה ומיד כיסתה את פיה

"מה?" שאלתי

"אוי אני כזאת טיפשה!" היא אמרה "אל תגיד לה שסיפרתי לך שהיא אוהבת אותו, היא תרצח אותי"

"היא בכתה בגללו" אמרתי כשאני עדיין חושב על מה שונסה פלטה

"למה?" שאלה

"אין לי מושג" אמרתי "רק שמעתי אותה אומרת לו שלא יגע בה ואז ראיתי אותה רצה לחדר שלה כשהוא רץ אחריה וצועק לה לעצור"

"טוב אני אלך לראות מה יש לה" אמרה "ותומאס בבקשה אל תגיד טוב?"

"בסדר" אמרתי והלכתי לחדרי.

נכנסתי לחדר ונעלתי את החדר, לא היה לי כוח שיציקו לי. לא הפסקתי לחשוב על מה שונסה אמרה "זה שמיילי אוהבת". מה היא אוהבת בו? אותו היא מעדיפה על פניי?. הרגשתי צביטה בלב וישר הבנתי, אני מתחיל להתאהב בה.

-

קמתי לשטוף את פניי ולקנח את אפי. הייתי כל כך פגועה ממנו. הוא הוכיח לי עוד פעם שאני פשוט לא יכולה לסמוך על בנים, לא משנה מי הוא תמיד יפגע בי, תמיד יעשה לי רע. אני יודעת שזה לא כל הבנים בעולם, אבל בגלל מה שקרה לי לפני כמה שנים, אני לא מסוגלת לשלוט על זה, אני לא יכולה לשלוט על המחשבה שאסור לי לסמוך על אף בן, אסור לי להיות בקשר רומנטי עם אף בן כי הוא תמיד יפגע בי והכי חשוב, אסור לי לספר ולשתף בנים במחשבותי ורגשותי.

ובכלל, מה הוא עושה כאן היום? הוא לא היה אמור לחזור מחר? למה כולם תמיד משקרים לי? אני חשבתי שהוא מרגיש אליי משהו, הרי התנשקנו והיה לנו דייט מדהים. מה קרה שהוא הולך ומתנשק עם אחרות?

"מהיום אין יותר בנים" אמרתי לעצמי כשהסתכלתי במראה לאחר ששטפתי את פניי.