לאחרונה אני תוהה לעצמי יותר מידי-אני אוהב אותה, או שאני איתה סתם מהרגל?
היא אוהבת אותי? או שהיא מפחדת להשאר לבד? אולי ההיפך? אולי ביחד?
זה לפעמים מרגיש שאין על מה לחלוק, לשתף או לדבר. לפעמים זה מרגיש שהיא מחפשת סתם איפה אפשר לריב.
היא מקסימה, ויפה וחמודה ומצחיקה. היא כיפית כשהיא רוצה. היא דואגת לי תמיד והיא נאמנה ו... כרגע אני לא מסוגל לראות את החיים שלי בלעדייה. אני הכי מפחד שאני אפרד ממנה ויום למחרת אני אתחרט כמו אפס, כמו עם הקודמת.
היום דיברנו אולי 5 דקות. 5 דקות מזוינות. כוס אמק!! כל השיחה שהיתה לנו זה "אז מה קורה?" "... מה מאמי?" "מה העניינים?"
אין שום דבר- שום דבר שאנחנו מצליחים לדבר עליו. אז למה לטרוח?
אני בכלל לא שואל מה לעשות - אני שואל איך לשנות את דעתי. אני רוצה לדעת איך להכניס את החיים ליחסים החמים שפעם היו לי עם נערה בתיכון שדאגה לחייל שלה בצבא...
אני מחפש עם עצמי תשובה... איך להחזיר את מערכת היחסים הכ"כ יפה הזו לטיבה. חברה שלי... אני רוצה להמשיך לאהוב אותה. מה עושים?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
השופן שלא ישן