לקום בעת הזריחה בבוקר לקרוא קצת ספר ואז ללבוש אימונית ולנעול נעלי ריצה.

לצאת החוצה, לנשום אוויר נקי של אקליפוטיסים, ובלי אזהרה מראש להתחיל לרוץ. לשמור על קצב, לשמור על נשימה, לשמור על גב זקוף, לשמור על כוח רצון. להאיבק ב-20 דקות האלו, ולהוציא את המקסימום מתוך המינימום הזה. לסיים את הריצה בספרינט, כי הרי את האנרגיות האלו אני לא אצטרך עוד דקה בידיוק, אז בוא ננצל אותן עכשיו. לסיים את הריצה עם מעין בחילה של מאמץ, לגרגר מים בפה ולירוק אותם, לגרגר אותם פעם ורק אחר כך לשתות. לעשות מתיחות, לשטוף את הפנים מזיעה, לעשות עוד קצת מתיחות, לנמשום עוד פעם את האוויר של האקליפטוס. להפרד מהחורשה וללכת הביתה לאכול צלחת פירות נהדרת.

ולאחל לעצמי עוד בקרים איכותיים כאלו.

בוקר טוב ישראל.