פעם כשהייתי בן 5 הלכתי להאכיל חתולים.

אני זוכר שהייתי קרוב לחתול ובאתי ללטף אותו, אחרי שהבאתי לו את האוכל, ואז הוא פשוט התחיל לשרוט אותי.

הייתי ממש קטן, כאמור, וזה ממש כאב לי. חשבתי לעצמי שהוא כפוי טובה. שאיך בעל חיים שמאכילים אותו לא יכול להראות את טיפת הכרת התודה.

שנים חשבתי לעצמי שחתולים הם בעלי חיים כפויי טובה, ולא האכלתי אותם יותר.

לפני 8 חודשים עבדתי אצל דודתי ברעננה, והיו לה שני חתולים, אני, כשונא חתולים, לא כל כך התלהבתי לעבוד לידם, אבל הייתי צריך לעשות את זה. באיזשהו שלב, בלי לשים לב התקרבתי לחתול והוא שרט אותי. סתם ככה. התחלתי להתעצבן. יצאתי מכליי- זה די כאב לי. ואז דודה שלי הגיעה ושאלה אותי "מה ציפית? אתה דחקת אותו לפינה, ברור שהוא תקף אותך". נפל לי אסימון. פתאום הבנתי - שכשדוחקים בעל חיים לפינה, גם הוא הכי נאמן שיש, הוא עתיד לתקוף- מתוך אינסטינקט הישרדות. ואז, ברגע אחד, שינאתי לחתולים נעלמה. עכשיו אני סתם שונא את הריח שלהם ;)