אחרי הרבה מאוד שנים של חוסר מוטביציה כללית להתברג בתוך העסק המשפחתי, ביום שישי האחרון החלטתי שהגיע הזמן לעשות צעד נועז. הוריי הקימו חברה לשיקום נזקיי שריפות, המובילה בצפון, במו ידיהים, ואני באמת גאה בהם על כך.
בחופשים הגדולים כשהייתי תלמיד אני זוכר שתמיד היה בי המון רצון להגיע לעבוד אצל אבא ו"ללמוד את העסק שיום אחד אני אנהל", לפי דברי אמי. הייתי מתעורר ב7 בבוקר, שהרי זהו הישג מרשים עבור תלמיד בחופש הגדול, מתלבש בבגדים "חפיף" מתוך הבנה שאני הולך לעשות עבודה שחורה. הקטע זה שמעולם לא למדתי שום דבר שם. לא למדתי לתפעל את העובדים, ולא למדתי את העבודה כלל. תמיד תקעו אותי עם מברשת שיניים, עם חומר ניקוי וכל מיני פריטים מלאי פיח. העובדים היו עושים את העבודות שדורשות טכניקה, ואני ואחי הגדול תמיד היינו יושבים ומנקים כמו בני-זונות פיח מתמונות, בובות, וכדומה.
מיותר לציין שחווית טחינה כזו לא מעוררת אטרקציה בעסק. כך לאט לאט רצינו פחות לעבוד, כבר בכיתה י"א לא היה לאבא שלי מה לדבר איתי על לבוא לעבוד. אבל מה שמוזר לי זה שאף פעם לא סיפרתי לו למה. אולי זה בגלל שפעם לא הייתי קשור אליו כמו היום. ובכן, לפני ביום חמישי לפני שבועיים ישבנו לאכול, סיפרתי לכולם איזו עבודה נפלאה מצאתי, על המשכורת ועל הרכב וסיפרתי גם ש-4 מקומות עבודה ראיינו אותי והייתי צריך לבחור מקום עבודה מתוך שלוש אופציות. אבא שלי שאל אותי בזילזול למה אני לא בא לעבוד בעסק. שקטתי לרגע ואז אמרתי לו בצורה נכונה ואמיתית את הסיבה. ראיתי על הפנים שלו שהוא מופתע, מרוב כעס קמתי מהשולחן והלכתי.
ביום שישי, יום לאחר שהתפטרתי, הלכתי לעבודה אצלו. משהו שלא ציינתי זה שכשהייתי בצבא מידי פעם הייתי הולך לארח לאבא שלי חברה בעבודה, והוא היה נותן לי על זה משכורת(לא כי בחרתי- הוא החשיב את זה כעבודה ו"דחף" לי כסף לידיים), הפעם נסענו במעלה הכרמל, ושאלתי אם הוא שמח שאמא סגרה להם חופשה בחו"ל. הוא אמר לי שהוא כועס על אמא, כי היא לא שמה לב שהיא יכולה להכניס אותנו לאוברדרפט, ואז שאלתי אותו:
"מה אפשר לעשות כדי להכניס עוד כסף".
אבא שלי ענה, בלי להבין מה הכוונה, "לך תעבוד" וצחק.
אז אמרתי לו "כן, אני יודע, אבל עזבתי את העבודה, הייתה לי אחלה משכורת. זה לא העניין. אני רוצה לפתח את מה שיש כבר בבית, לא לעבוד אצל איזה זר ולפתח את מה שיש לו. אם אני אלמד את העסק אנחנו נהייה שניים ונוכל להכפיל את התפוקה של העסק."
לאבא שלי נפל האסימון. הוא הבין מה הכוונה, אז הוא נסע איתי לדירה שמשפצים ברחוב אבא חושי. הוא התחיל להסביר לי מה בסדר ומה לא. הוא ראה שאני עובד, גם אם זה לא תוכנן. אחרי שיצאנו מהדירה, לאחר שעתיים, כשהדירה היתה חדשה כאילו לא נשרפה מעולם, הוא אמר לי "ביום ראשון אתה תתחיל מלמטה למעלה. אתה לא תנקה רק אבק, אבל שתדע שהעבודה הראשונה היא רק נקיונות אבק. אני לא אתן לאף אחד לסנג'ר אותך, ואתה גם לא תתן. אני אסביר להם שאתה לא סטאז'ר שלהם, ואני רוצה לראות שהם לא ייתנו לך ללמוד." סוף סוף, אמרתי לעצמי.
הבוקר קמתי ב6 בבוקר, והפעם אני נמצא בחופש אמיתי. התארגנתי לעבודה, לבשתי בגדים חפיף ויידעתי שאני הולך ללמוד את העסק. עבדתי קשה מאוד. מ8-17 ואני גמור מעייפות, אבל אני שמח כל כך - אני יודע שאבא לא יאכזב אותי.
המשך ערב נפלא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
השופן שלא ישן