1.אז איך הגעתי למצב שבו כושי גדול משחק טאקי על ריצפת הדירה שלי?
שאלה טובה.
אני לא חושבת שאני בעצמי יודעת אבל הרשו לי לאמר , בהחלט מחזה משונה.
הכל החל בסביבות השעה תשע בערב. אובאמה הושבע (בשידורים חוזרים) לנשיא ארצות הברית והמון האנשים נראה כמי שנלקח ממוחו של סובל מפיצול אישיות בקליפ של מייקל ג'קסון, b&w , בעידן שלפני פירוקו האנטומי.
אחד השכנים שלי , אפרואמריקה סטייל 'שהגיע לתקופת מה לארץ,מקליפורניה,דופק על הדלת.
קפץ להגיד שלום .
לאחר גימגום של עשר שניות והעברת הרגל מצד אל צד באיזור של משקוף הדלת קרא לפתע באנגלית מתפרצת: u know why I came…bring me the cards!
חשבתי לעצמי אוי ווי...יצרתי מפלצת טאקי, מה עשיתי לכל הרוחות?! האם זה אומר שאבד הסיכוי לאבוני ואייבורי? האם המלחמה החלה לחלחל גם אל טאקי אדום וטאקי משנה צבעים?!
אז שיחקנו טאקי. ולרגעים הרגשתי כמי שמשתתפת בדי.וי.די הופ לילדים.
איך זה שמכל גבר אפשר להוציא את הילד עם האוברול שמחטט באף ומריץ משאיות על הפרקט בקולות ליויי של 'ווווום וורווום!!!' ומכל אשה אפשר להוציא את ה-'שלוחית' שיושבת עם קוקו-האבלה גבוה מול הגבר-ילד שלה בעודה מתמוגגת על משחקי השעשוע האלה.
חבל שבסקס זה לא כזה פשוט.
2.עד כמה שהנהניתי מהשיר החדש של הקרטל 'רציתי לשים לך דיסק', השיר ממצה את עצמו יותר מהר מגפרור אחרון בחפיסה. שורף את עצמו בהדרגה כך שלא ניתן לשחזרו .
השיר קליט,קיצבי, כייפי. אבל הטריקיות שלו לא עובדת בשמיעה העשירית, וכאן נמדד כוחו של שיר: ביכולת שלו לגרום לנו חשק לעוד ועוד ועוד.
3.ניסיתי להוריד את סיפורו של בנג'מין באטן במחשב של העבודה אבל לאחר שהסרט ירד והקלקתי כדי לוודא שירד טוב (טכנופובית שכמוני מפגינה שליטה מוחלטת בכל מה שקשור למחשבים עד לקטע בו צריך לרוץ עם העכבר על לינקים של אנטי וירוסים\אתרי הורדות וכו'...). כאשר המסך נפתח גיליתי מישהו שיכול להיות בנג'מין באטן,כן, אבל הוא היה עירום ועל הפרצוף שלו שכבה אסיאתית עירומה עם שיניים צהובות.
לא נעים.
במיוחד אם זה קורה בעבודה. במיוחד אם הדלת פתאום נפתחת.במיוחד אם נכנסים ל-loop של בהייה קפואה במסך ומחשבות כמו היי...בנג'מין באטן יודע גרמנית שוטפת! ייאיי!!
מזל שהבוס שלי חושב שאני מהממת:)
4.הבלוג הזה הולך להיות על רשימות. על בלה-בלה.על הארד-קור.על מינימליזם.על אסקפיזם. על הכל בעצם.
אין נושא. אין כיוון. אין הגיון.
אננס.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
