סתכלו אל האופק ..

הפוסט הזה מדבר על כל החברות הקרובות ..

אבל בעיקר על אלו מהכיתה |:

אני יודעת שבסוף הפוסט תכתבו לי -

"אני עדיין פה.." ובלה בלה בלה .

אבל זאת ההרגשה שלי , ואותה ?!

א י   -   א פ ש ר   -   ל ש נ ו ת !

אני שמה לב איך התרחקתי ממכן .

לא יעזור כלום - התרחקתי !

לצאת להפסקה וכבר לא לשבת עם כולן .

בשיעורים להיות לבד ...

הדברים השתנו .

ואני יודעת - אצל כולנו !

אבל עכשיו , כשמסתכלים אחורה ..

אני לא יודעת עד כמה אני רוצה את השינוי הזה .

בשיעורים לא הייתי אתכן ..

אבל איך שהתחילה ההפסקה ,

היינו כמו חמולה ענקית של בנות ,

שתפסה את הספסלים בחוץ -

מצטלמות , צוחקות , רוקדות [בדרך עושות לעצמנו פדיחות]

ופתאום .. אי אפשר להבין מה קרה .

כל אחת תפסה לעצמה 2-3 בנות ,

ומאז היא איתן .. בהפסקות ,

בשיעורים , אחרי בית ספר .

רק שלי זה מרגיש שממני כולכן נעלמתן .

אז נכון .. עוד יש את רוני ,

אבל היא התחברה לשיר עמוסי ..

ויש את שיר אבל היא הלכה עם ליבי ..

וטל , לא יודעת .. נעלמה .

ושקד כבר מזמן לא איתנו \:

ותכלס ?

אלה החברות הקרובות שלי .

איתן הייתי נפגשת ..

איתן הייתי ברוב ההפסקות ..

אבל הן פשוט נעלמו !

ופתאום ,.

פתאום זה מרגיש לי כל כך לבד .

כל כך שונה ומוזר \:

וקשה לי עם זה .. באמת שקשה .

וכן .. אני לא יגזים !

תמיד יש לי עם מי להיות , למי לספר .. [ולרוב זה בר]

אבל זה כבר לא אותו דבר !!

וכולכן יודעות את זה .

אין לי הרבה מה לומר .. \:

המצב לא הכי נורא , אני יודעת ..

ובאמת שאני משתדלת להתמודד ,

אבל אם תשאלו אותי ?

כבר בקושי נשארו לי חברות .

וכמו שרשמתי בהתחלה - דעה, אי - אפשר - לשנות!

נוי .

או משהו בסגנון \=