אצלי בעולם
זה אני מנגן לך, מנגן לך ניגון.. |
כינוי:
מעמידים פנים בן: 32 ICQ: 245921195  תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 1/2009
נקרע
אני חושב על הפוסטים הקודמים ומגלה שלא חסר שם בולשיט.
כ"כ הרבה מחשבות שדחקתי למקום אחר בראש.
אז הינה האמת.
אני נתקף חרדות, אני לא אוכל מספיק, הביטחון שלי בעצמי לא מי יודע מה.
אני הפסדתי במלחמה שאני פתחתי כדי להשאיר אותך אצלי.
ובסופו של דבר אף פעם לא עניינתי אותך יותר מידי.
זאת האמת הכואבת
את ממכרת ואת יודעת את זה..
לא פחדת לפגוע בי, לא היה אכפת לך
אני גמור, שבור.
אחרי שקראתי את הפיסקה הראשונה כאן, אני חושב שאולי יצרתי לעצמי אמת.
אולי הפוסטים הקודמים באמת היו אמת של התמודדות אמיתית?
אולי אני סתם גולש על כל המועקה הזאת, ויכול להיות מאוד שהרבה יותר נוח לי לתפוס את הגל הזה.
אני כבר לא יודע על מה אני צריך לחשוב עכשיו או במה אני צריך להתמקד, הפסקתי לנתח את עצמי בצורה פילוסופית נוראית כזאת.
המכה האמיתית בניתוחים הפילוסופים היא שאפשר לקחת את אותה לכל מיני מקומות, צריך לבחור תפיסה להאמין בה ולא לזרוק את החיים שלי לאוויר בלי מצנח כי אני עלול להתרסק.
אולי נתתי לעצמי פה כמה תשובות, אבל הרוב.. לא פתור.
דאמ, אני משתגע
איך יוצאים מזה??
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
