אצלי בעולם

"אז כשתתעוררי מחר יפה, הביטי בראי
ולא אהיה שם לצידך, לא אהיה קרוב אל תופתעי
רק אהיה סקרן אם את רואה אותך צלול כמו מי
שהיית אצלו בתוך הראש
שהיית אצלו בתוך הראש"
(שלומי שבן - מותק, את אצלי בראש)

אני לא יודע איך להגדיר את ההרגשה..
אני יודע להגיד מה זה לא.
זה לא פרפרים בבטן
זה לא אופוריה
וזה לא מלנכוליה.
אבל זה מין רטט כזה באמצע החזה
כמו אחרי שמתפשטים וקר וכל עורך כמו זה של ברווז.
זה מה שהשיר הזה גורם לי להרגיש.
מומלץ בחום.
וכן, מותק את אצלי בראש
וכנראה שתמיד אזכור אותך.
וכנראה שתמיד העיניים האלה יהיו משמעותיות בשבילי.
אז אני נכנע, אולי משלים עם זה.
אני רוצה אותך לסילבסטר, רק אותך.
ואם לא, אז אכתוב פה פוסט סיכום שנה משעמם ב1.1.09
אז את כל מה שנשאר מהכוח שנגמר אשמור לי למחר לעוד יום נהדר

ממ קרה פה משהו..

למה זה מרגיש לי כ"כ לבד פתאום?
אף אחד לא שואל, ואין למי לענות
אסור לי לטבוע בגאות של בדידות
דוקא עכשיו אסור.
הכל נראה לי שונה מאתמול
והטלפון מצלצל וזה אחי הגדול מרחוק
ואני רק יותר מתגעגע ויותר לבד.
והצ'אנס לאהבה אף הוא רחוק מאוד
וקשה להזכר כ"כ קשה להזכר

אולי זה רק יום כזה והכל יעבור מחר.
ערב טוב ישרא..

שירי לי שיר, שיר שיזכיר לי מה השעה ואיזה יום מחר
נגני לי את המנגינה כדי שאוכל לחזור לקצב
תני לי את כל התווים כדי שאפסיק לזיף ואוכל לדקלם את המרווחים.
בואי ושבי לידי, אני רוצה לספר לך את כל מה שאני כבר לא יודע.
גלי לי למה מזג האוויר התחלף במהירות והשמיים שחורים כ"כ
אספר לך שאני מרחף ושניתקתי עצמי מהאדמה.
לא מרצון אני מנותק, אך לא רע לי כאן
בין שמיים לארץ אפשר להרדם ביתר קלות
החלומות משונים, אנשים מתים והרבה סכנות.
וטוב לי להתערור לפעמים, ולפעמים לא טוב לי
אז אני נשאר עוד קצת עם עיניים עצומות
כי פה בין שמיים לארץ אין מגבלות.
אני לא יודע מה אני עושה כאן וגם לא ממש משנה לי
העיקר שכולם בטוחים שאני מחובר לקרקע
כי באופן פיזי אני באותו מקום.
הנפש שלי קיבלה חופש.

וזה לא הקרקע או השמים שהתרחקו.
זה אני שעזבתי.