הגשם שוטף והרוח מטאטא ואני מהצד מביט.
מרגיש לי כמו גבר נשוי שמסתכל על אישתו מנקה.
ופתאום גם כל התקופה האחרונה נצפת במבט מהצד ואת האמת? קשה לי להאמין שאני שפוי בצורה כל שהי.
כי אם להיות כנים היא שברה אותי לחתיכות, לכחה לי את החברים ומכרה ועדיין מוכרת לי אדישות נוראית.
ואני? אני מחזיר באדישות
מבחינתי שחברים שלי יקנו את התמימות שלה וילכו אחר היופי שלה, רובם באמת לא שונים ממנה באגו.
אז אני ממשיך ללכת, פוגש אנשים, פוגש נשים.. ולא רע לי.
אבל.. גם לא טוב לי יותר מידי.
משהו מכביד עלי, גם אם לפעמים אני לא מודה בזה.
והלוואי שהיו לי תשובות, אז כבר הייתי מטפל בעצמי.
אני מתגעגע ובאותה מידה שונא ודוחה אותך ממני, את מקשה יותר מידי
ולכן עדיף להמנע ממבטים והכי חשוב - להמנע מלהשלים איתך.
ההתנצלות צריכה להגיע ממך, כן, את יודעת.
ויש דברים חדשים שצומחים לאט לאט
ואפילו פוטנציאל למשהיא, בחיי זה מצחיק אותי. מי היה מאמין אה?
וזאת כאילו עייפות וזה כאילו לא הספקתי לחבר כלום מאז ששברת אותי בעוצמה כ"כ אדירה.
כולי תקווה שאוכל לחזור לחיים תקינים בלי הרבה ספקות.
אני רוצה את החופש שלי במלאו ולא רק חתיכות בשביל הטעם הטוב.
נמאס לי מהאדישות הזאת, רק חבל שזה מה שמשאיר אותי שפוי.
שהיה שבוע טוב אה?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
