אוֹר בּשׁוּלֵי הֶעָנָן

התקיימה הפגישה (ב"הא" הידיעה) בין הבוס לבוסית, הבוסית סיפרה לאחר מכן לי ולמזכירה השנייה שבפגישה הוא הציע לה תפקיד ניהולי אחר, ואמר לה שב- 1 באוגוסט יתחיל לעבוד האדם שיחליף אותה בתפקידה הנוכחי (שאני מניחה שיהפוך להיות הבוס החדש שלי ושל המזכירה השניה, כנראה). לא הסביר הרבה מעבר לכך, והיא לא שאלה אותו מעבר לכך - לא על פרטים לוגיסטיים נוספים, ולא על מה הייתה בעצם הסיבה שהביאה אותו להחלטה הזו, ומדוע הדברים נעשו באופן הזה. אז הסיבה לכל המהלך הזה נשארה לא ברורה. יש לה את התיאוריות שהיא משערת, אבל אי אפשר לדעת בוודאות.

התפקיד הניהולי שהוא הציע לה הוא טוב ודווקא מתאים לה, אפשר לומר תפור עליה, וכנראה שהיא תסכים, למרות שזו החלטה לא פשוטה לאור האופן שבו כל זה נעשה, ולהישאר באותו מקום עבודה אחרי כל זה, לא פשוט... וחכו חכו, כשהשינוי הזה ייוודע לעובדי המקום, זה יכה גלים, יהיה "שמיייח" (במובן ההפוך מ"שמח"). 

איך אין לי כוח לכל זה... 

הרבה דברים לא ברורים, לא ברור מה ההשלכות של השינוי על המשרד, עלי ועל המזכירה השנייה, איך נעבוד בהמשך, איך נעבוד עם הבוס החדש, מה תהיה הקונסטלציה ותחומי האחריות, האם יהיו שינויים נוספים. הכל באי-ודאות. נחכה ונראה. ובינתיים יותר ויותר יורד לי מהמשרד הזה, וגם מהמזכירה השנייה. כל מיני דברים נאמרים, כל מיני התנהגויות מתגלות... ולא ברור עד כמה מתוך זה הוא השלכה של פרשנות מוגזמת שלי, שאני סתם נכנסת לסרטים...

תקופה מערערת. מתעוררת תחושה שיהיה לי קשה להמשיך לעבוד במשרד הזה, תחושה שבא לי ללכת משם, לעזוב את התפקיד... אני מפנטזת על לעשות שינוי בהמשך - למשל תפקיד אחר באותו מקום עבודה, או אפילו במקום אחר... אולי לרדת לחצי משרה כדי להקדיש יותר זמן לטיפול בעצמי ובדברים אחרים שאני רוצה לעשות... אבל כרגע מוקדם מדי לחשוב על זה, צריך להמתין בסבלנות לראות לאן הרוחות נושבות. נראה איך יהיה הסידור החדש ואיך אסתדר ואשתלב בו. מצד אחד, ברור שהעבודה הנוכחית שלי אינה מובנת מאליה, ולא בקלות מוצאים עבודה (וזה מקום עבודה טוב מאוד, בעבר הייתי אומרת אפילו מעולה, אבל בימים אלו קשה לי להיסחף בסופרלטיבים), כך שלא צריך למהר לעזוב. הרי מי יודע בכלל אם אמצא משהו אחר שיתאים לי ואני אליו, ואין מקום מושלם, ובכל מקרה לא אעזוב לפני שאמצא אלטרנטיבה. מצד שני, גם לא צריך לחשוב שהעבודה הנוכחית היא היחידה שאני מסוגלת לעשות. כעיקרון, עד כה מאוד אהבתי את העבודה שלי ואת מקום העבודה ואת האנשים, וראיתי את עצמי שם עד הפנסיה. אבל התקופה האחרונה טרפה את הקלפים וחשפה דברים שעד כה איכשהו לא נחשפתי אליהם. כמובן שמדובר רק באנשים מסוימים שאיכזבו ושאני כבר בקושי מסוגלת להסתכל עליהם מרוב גועל - בעיקר הבוס הגדול וסגנית הבוס. לעומת זאת, יש עוד המון אנשים מקסימים במקום העבודה שלי, שזו הנאה עבורי לעבוד איתם.

ענייני בריאות -

בפעם השלישית בחודש וחצי האחרונים, שוב נתקפתי שלשולים, בחילות, כאב ראש, חולשה, תחושת התייבשות ואמש היו לי גם הקאות. זה התחיל בשבת בצהריים, ועד היום נשארתי בבית, היום זה התייצב, טפו טפו טפו, מקווה שזה הסוף, ומחר אחזור לעבודה. מצד אחד, אולי זה במקרה שלושה וירוסים שחטפתי בחודש וחצי (וגם לבן זוגי היו קצת סימפטומים). מצד שני, זה מעורר סימני שאלה, וצריך לבדוק. יש לי מחר בבוקר רופאת משפחה, ובמקביל גם קבעתי פגישה עם רופא מאבחן במרפאה לרפואה משלימה (לא רק בגלל הסימפטומים האלו, בלי קשר רציתי, למשל לטיפול במתח וחרדה). גם בדקתי על חוגים לפילאטיס ויוגה והתעמלות בריאותית, כדי להתחיל לקחת עצמי בידיים ולטפל בגוף. וגם יכול להיות שהתזונה הקלוקלת שלי אולי תרמה לסימפטומים, אז ברור שאני צריכה - חייבת - להתאפס מהבחינה הזו. אגב, גם בפעם הקודמת וגם בפעם הזו הסימפטומים הופיעו אחרי מאמץ פיזי ממושך - בשבת למשל ניקיתי בבית, הזעתי... אבל שתיתי מדי פעם. אולי זה קשור להתייבשות? שלשולים זה סימפטום של התייבשות? טוב, בכל אופן אתייעץ עם הרופאה.

אז גם מהבחינה הזו - של להשקיע יותר בחוגים לגוף ולנפש - אני מפנטזת על לעבוד פחות... שיהיה זמן להשקיע בעצמי... ואולי יש אנשים שמצליחים לעשות הכל עם משרה מלאה (ובנוסף עם ילדים ועיסוקים נוספים), אבל לי זה קשה... אני כנראה זקוקה ליותר זמן על מנת לעשות דברים... גם המשרה שלי היא בעצם יותר ממשרה מלאה, יש הרבה פעמים שעות נוספות (ומשלמים לי גלובלי), עבודה אינטנסיבית שדורשת הרבה פעמים להישאר מעבר למסגרת השעות הבסיסית. אבל אני מקווה שגם זה ישתנה מעכשיו בעבודה. אני רוצה לשים גבולות ולא להישאר במשרד זמן נוסף מעבר לנדרש. יש עוד דברים בחיים חוץ מהעבודה.