יומיים של שקט יש לי - שישי ושבת.
אחרייהם עוד חמישה (יותר נכון ארבעה) של לחץ וזה נגמר!
יום חמישי סופסוף מגיעה לה הבגרות באזרחות וכל זה יהיה מאחורי.
כמה אני מחכה ליום הזה כבר, שאחריו אני אחייך ואדע שזה היה עוד צעד לסוף הדרך.
כן כן, אני יודעת, אני עוד אתגעגע לתקופה הזאת.
אני לא מזלזלת כשאומרים לי את זה ואני יודעת שאני אתגעגע, אבל מיציתי.
הבית ספר כבר לא בית ספר, החבר'ה כבר לא באמת חבר'ה ושום דבר לא נשאר כמו שהיה.
אף פעם לא היינו ממש חבר'ה, השכבה שלי דיי גרועה.
אבל יש לי את החברות הטובות ואחת ממש טובה שאני נהנת איתן והכל סבבה.
אני לא אשקר, הייתי רוצה חבר'ה של ממש, כאלה שאפשר להיות ספונטניים ולזרום בלי לתכנן יותר מידיי לפניי.
כאלה שאפשר לנסוע איתם רחוק יותר ולצאת מהעיר קצת, כאלה שבשישי רק צריך לומר, ולפעמים גם זה לא, והם כבר יהיה למטה, כאלה שלא מפחדים לעשות שטויות לפעמים - דווקא שמעוניינים, מעוניינים להשתולל קצת לפעמים ולהנות מהתקופה הכי יפה בחיים שלנו.
כאלה חבר'ה הייתי רוצה.
אבל אין לי, ואולי יום אחד יהיה, אולי בצבא, אבל עד אז - הבית ספר ימשיך להיות לא מעניין ואני אמשיך לחכות שהוא יסתיים כבר.
זה נחמד כשיש מסגרת ובמיוחד המסגרת הבית ספרית כי היא לא לוחצת מידיי, אבל באמת שמיציתי כבר.
הגיע הזמן להמשיך הלאה לתקופה אחרת, בוגרת יותר, חדשה וכייפית יותר.
זה נשמע כאילו אני כבר בסוף שנה ואני מסכמת, אני אומנם לא בסוף שנה אבל זאת בהחלט סוף הדרך שלי.
קניתי כמה נרות ועוד קישקושים לחדר, בפסח אני אוציא את כל הספרים והמחברות מהחדר וישארו מדפים ריקים ונקיים, זה כבר מראה על הסוף, לא? :)
אני מקווה שהדלת שתפתח לי אחרי סגירת הדלת הזאת, תקח אותי לתקופה כייפית יותר ומלאת חוויות מגוונות - אני צריכה את זה!
שיהיה סופשבוע רגוע ונעים.
אוהבת,
AgSi
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
A.g.S.i
