לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


I'm back, STRONGER

Avatarכינוי:  A.g.S.i

בת: 34

תמונה



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2009    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
3/2009

מיתון עולמי או משהו...


אוףףףףףףף, נשבר לי!

עד שדברים מתחילים להסתדר...

כסף, כסף, כסף, הכל כסף בחיים האלה!! ומי שאין לו? בעיה שלו...

לפחות הייתה לי אהבה או משהו דומה שימלא לי קצת את הריקנות הזאת, אבל גם את זה אין!

וכל הזמן אני מנסה לשכנע את עצמי שבסוף הכל יסתדר, אז משהו אחד קורה טוב ושוב הכל חוזר להתחלה.

הכל חרא!

אני לא יכולה לסבול את זה יותר!!!

כולן כבר התחילו ללמוד נהיגה ורק אני עוד לא עשיתי תאוריה, לכולם יש שיניים ישרות ורק אני נדפקתי עם השיניים המכוערות האלה, נמאס... פשוט נמאס.

ומה שעוד יותר מעציב אותי, כבר התחלתי את הטיפול כשהייתי קטנה, לפני הגירושין של ההורים שלי, והפסקתי אותו באמצע מתוך טיפשות או משהו כזה.

עכשיו לאמא אין כסף (הפלא ופלא) והשיניים שלי נראות כמו שהן נראות... (המצב שלהן לא היסטרי והן דיי ישרות אבל קיימת איזו בעיה שאין לי סבלנות לתאר אותה עכשיו)

ואני מנסה לא לחשוב על זה אבל אם הוא היה משלם לנו אולי היה קל יותר היום!

הכלבלב הזה נעלם ולא מביא לנו שקל אחד!!!

אמא כל הזמן אומרת שאנחנו לא צריכים את הכסף שלו, אבל לפי איך שזה נראה לי, אנחנו כן צריכים!

 

אז מה תגידו לי?

שעכשיו כל העולם ככה? נו מילא... למי אכפת!

 

עריכה:

היום הייתה הבגרות בספורט (:

סופסוף זה מאחוריי כבר, אפשר לנשום לרווחה...

והלכתי היום על חברה לחפש עבודה, השארתי מספר במלא חנויות, אני כ"כ מקווה שמישהו יחזור אליי כבר!!

עד שאני כבר בת 18 (עוד חודשיים אבל בקטנה) אז הם שואלים "מתי הגיוס?" ובגלל שזה עוד חצי שנה זה גם מהווה בעיה, כאילו הם מחפשים בעיות אלה... נשבר מהם כבר!

בכל אופן, תחזיקו לי אצבעות

 

עריכה (שוב):

כנראה שיצא משהו מהיום הזה, יום חמישי משמרת ראשונה בקפיטריה בקאנטרי.

אני - אעבוד - באוכל!!! חח מי היה מאמין... תמיד אמרתי שאני בחיים לא אעבוד בסירחון, אבל האמת שזה לא מקדונלס או משהו, כולה קפיטריה של פלצנים שאוכלים סלט או שותים קפה וכאלה... יהיה נחמד, אני מקווה.

 

נכתב על ידי A.g.S.i , 29/3/2009 17:09  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לא נרדמת, אבל עייפה


כן, גם זה קורה לי לפעמים.

אני מתה מעייפות אבל לא בא לי ללכת לישון.

אפילו עכשיו אני יושבת פה והעיינים שלי נעצמות מעצמן כבר, ופשוט לא בא לי להכנס למיטה.

אני יודעת שאם אני אכנס למיטה אני ארדם בשניה, אבל בא לי לחשוב קצת לבד.

אם בא לי לחשוב זה סימן שמשהו לא טוב מתרחש אצלי, או שמשהו לא קורה כפי שתכננתי שיקרה.

ויש הרבה דברים שלא קורים כמו שתכננתי או שאולי נכון יותר לומר שהם לא קורים - נקודה.

חשבתי שעד עכשיו כבר תיהיה לי עבודה, אבל זה לא קורה.

יש לי בעיה עם עניין העבודה עכשיו, אני רוצה לעבוד קרוב לבית ככה שאני אוכל לחזור לבד.

ואם כבר זה רחוק אז שיהיה במקום שאני מכירה טוב ושהוא לא מלא באנשים מוזרים בשעות המאוחרות יותר של הערב.

בקניון הקרוב ביותר מחפשים רק מעל גיל 18 או אחרי צבא, בסנטר זה בעייתי כי בשעות שנגמרת משמרת (22:30) כבר דיי מלחיץ לחכות לאוטובוס באזור הזה.

בכלל מלחיץ אותי להסתובב למטה לבד בשעות האלה, כי עד שמגיעים לשכונה כבר ניהיה 24:00 ואז זה לא נעים במיוחד.

אז הבן זוג של אמא הציע לי לעשות בייבי סיטר בערבים ובלילות, ככה שהכסף הוא במזומן ובדרך כלל ההורים מחזירים לבית או שזה קרוב ולא נורא כ"כ. נראה לי שזה מה שאעשה.

 

ולנושא אחר...

אתמול נסעתי עם שתי חברות שלי לתחנת הרדיו של רשת א', בירושלים.

אחת מהן עושה תוכנית לנוער שם מידיי כמה שבועות, לפי ביקוש האחרית, והשניה הצטרפה אליה הפעם.

הן ראיינו אותי בתור תל אביבית, הראיון היה קצר אבל התוכנית היית נחמדה.

בכלל כל היום הזה היה ממש נחמד כזה וצחקנו מלא.

בחזור ישב איתנו חייל נחמד מפרדס חנה, היו לו עיניים מהממות ובכלל הוא היה ממש חמוד.

היה ממש מצחיק כל הדרך עם הבנות והוא היה מעורב ברוב השיחה.

כשירדנו מהאוטובוס הוא ביקש את המספר שלי ונתתי לו, אבל הוא לא התקשר.

ת'אמת, אני גם לא חושבת שהוא יתקשר (למה לו להתקשר? הוא חייל בן 20 מפרדס חנה) ואולי זה עדיף כי הוא גר רחוק נורא וגם ככה לא יצא מזה כלום.

אבל זה לא משנה לי מה יהיה אחר כך, אני רק רוצה שהוא יתקשר כדיי לראות שהוא לא לקח את המספר סתם.

כשהוא ביקש אותו הוא נשמע מעוניין באמת, אני רוצה לראות שזה לא היה בראש שלי ושבאמת פירשתי את העניין נכון.

ובלי קשר אליו, כ"כ בא לי להכיר מישהו מעניין כבר.

נמאס לי מהלבד הזה, מילא היה לי משהו סתמי כזה עם מישהו אבל גם זה כבר אין.

וכבר כ"כ נמאס לי להתכיין, באמת שנמאס.

אז אני אפסיק כאן לפניי ששוב אהיה בלתי נסבלת ואחפור על כמה שאני מסכנה, בודדה וגלמודה.

אני דוחה את עצמי כבר...

 

אז שיהיה לילה טוב וסופ"ש מהנה.

אוהבת,

AgSi

 

שיר של יום חולין - מאור כהן (עבודה עברית)

 

אם יש לי מיתרים הם מתנגנים ברטט
אם יש בי דאגה היא חשופה כמעט
אם יש בי אהבה היא תאמר בשקט
אם יש לי שורשים הם מתארכים לאט

אתה רואה כיצד פתאום עובר בי רעד
הרוח משנה תכופות את כיוונה
ניסינו לעזוב אבל אני יודעת
אנחנו נשארים שנה אחר שנה

בחדרים שלך השמש משרטטת
קוים ורצועות של אור על הכתלים
אני למענך כל בוקר מלקטת
פרטים קטנים, שמחות קטנות של יום חולין

האם אתה משיב, האם אתה עונה לי
אולי באזנך הולמים גם שעוניי
אולי אתה מקשיב, אולי אתה דומה לי
הן בפניך משתקפים פתאום פני

אם יש לי מיתרים הם מתנגנים ברטט...

יום החולין הזה הוא יום שיש בו חסד
ובחסדו שורות אליך נכתבות
קח את ידי עכשיו עשני מפוייסת
ביום חולין כזה דרכינו מצטלבות
נכתב על ידי A.g.S.i , 20/3/2009 01:12  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אתם יכולם לבד... (:


וואאווו.. כ"כ הרבה זמן לא הייתי פה, כבר שכחתי איך זה מרגיש לכתוב פה.
מכירים את זה שאתם רוצים לכתוב בבלוג שלכם אבל אין לכם כ"כ על מה לכתוב?
או שאין לכם סבלנות לכתוב?
או חשק?
או כוח לקום בכלל מהמיטה/ספה בשביל זה?
או.. או.. אוווו... 
השבועיים האחרונים שלי היו עמוסים בכל מיני דברים, אבל גם כשהיה לי זמן לכתוב פה אחת מהסיבות שציינתי למעלה מנעה ממני לכתוב פה.
למרות שנורא רציתי, אני לא אוהבת להזניח את הבלוג שלי, פשוט לא היה לי את זה... את החשק הזה.
אבל היום יש לי את החשק הזה, משום מה, ואת הזמן ואת הכוח, אז עם מוזיקה טובה זה הולך יופי...


אז מה היה לי השבועיים האלה בעצם? 
היה את הטיול שנתי שהתגלה כאכזבה, זאת אומרת ציפיתי שיהיה הרבה יותר כייף אבל היו כ"כ הרבה דברים שמנעו ממני להנות.
היה כייף אבל לא כמו שחשבתי שיהיה.
היה את פורים, שגם הוא לא היה להיט, אבל זה לא היה משהו חדש.
היה נחמד בבצפר אבל לא יותר מידיי, ואני לא מתה על מסיבות של חגים כי עמוס נורא וזה לא הכי מהנה, אז לא יצאתי לשום מסיבה.
ואבל לקחתי את אחיותיי המתוקות לסרט נחמד והעברנו כמה שעות נחמדות בקניון.
השישי שבת שלי היו מעולים!!
ביום רביעי חברה שלי נפרדה מחבר שלה אז בחמישי עשינו סיבוב "להתאוורר" והחלטתי שבשישי אני חייבת חייבת חייבבבבתתתת לקום מוקדם (לשם שינוי) ולצאת קצת מהבית.
אז חיפשתי מישהו שכייף לטייל איתו בשישי בבוקר ועד שכבר מצאתי הוא הבריז לי, אז חבר של אמא ראה שאני בבית והציע לי להצטרף אליו.
כמובן שהסכמתי (כבר הייתי לבושה לא נסכים?) ונסענו לסנטר.
אכלנו שם ארוחת בוקר עם בת דודה של אמא שנשואה לאחיו (נחמד לא? חח) ואחר כך הסתובבנו קצת, קניתי שני ספרים ועוד זוג משקפשים :)
בערב אכלנו אצל דוד שלי ואישתו ואני ואחותי נשארנו לישון אצלו. יש להם ילד בן חודשיים וחצי בערך, מתוווקקקקק!!!  
הוא הדוד האהוב עליי ביותר (יש לי אומנם רק שניים אבל המשפחה גדולה ולכולם בערך אני קוראת דודים - אחרת זה מסובך מידיי :D) ואישתו תמיד היית כמו אחות גדולה בשבילי.
נרגלנו המוןןןן (אישתו מלכת הנרגילות בערך) והיה ממש נחמד.
בנוסף לכל זה חידשתי קצת קשרים בשבועיים האלה, אבל גם רבתי עם שתי בנות: אחת היית חברה שלי מכיתה ט' והשניה סתם אחת שאף פעם לא אהבתי במיוחד.
אין לי כוח לפרט פה וזה גם לא נראה לי מעניין יותר מידיי, אז...
יום שלישי יש לי כנס הסברה ושבוע הבא יש לי את המבחנים - מודיעין חיל אויר.
תאחלו לי בהצלחה אה? זה כ"כ חשוב לי הפעם.
 
אז אפשר להגיד שסיימתי פה להיום, אני בטוחה שאני עוד אכתוב פה שוב השבוע, חייבת את זה לעצמי אחרי כ"כ הרבה זמן שלא כתבתי פה...
שיהיה אחלה שבוע :)
אוהבת מלא,
AgSi


דרך / מוש בן ארי
 
עם הבוקר מתעורר, אל הדרך המתמכר
נוסע, נוסע
מסביב הרבה ירוק, זה נוגע כך בצחוק
זה רגע מתוק זה
איך לזוז בין השבילים, שרקמו בי השנים
ברדיו שוקע
להמתיק שוב בשתיקה, שוב בדרך הבריחה
ושוב זה נוגע

ובלילות, עיניים דומעות
שפתיים לוחשות
אלייך אלייך
ובימים, פנים אל מול פנים
אני באמצע החיים
ועוד בלעדייך

והכביש אינו ניגמר, זו הדרך למחר
באופק נוגע
לו היית את פה איתי, לחזק את חולשתי
הייתי רוגע

ובלילות, עיניים דומעות
שפתיים לוחשות
אלייך אלייך
ובימים, פנים אל מול פנים
אני באמצע החיים
ועוד בלעדייך
 
מוש בן ארי, אחד היוצרים המוכשרים שידעה ארצנו :)
נכתב על ידי A.g.S.i , 15/3/2009 13:21  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , נוער נוער נוער , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לA.g.S.i אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על A.g.S.i ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)