צריכה לישון על זה :)

פרידות, כן כן גם אני שונאת אותם, נכון שכולם בשוק!!

מה שאני שונאת בעיקר, זה אייך, ברגע אחד, משתנה מערכת היחסים שלמה, כמעט בלי יוצא מהכלל, וזה תמיד לא משנה מה היה לי עם הבחור, זה תמיד מפליא אותי.

אייך רגע שברירי אחד, יכול לגרום להריץ את כל הזכרונות שלי מאותו בחור, בשאלה האם זה היה שם כל הזמן, האם פיספסתי משהו

ולפני שאני ממשיכה - גם אם כואב אפילו מאוד זה לא עושה את זה בסדר!

אני אתחיל שהייתי בת 16 היה לי חבר שנה, ונכון שהיו לו נק' מופרעות כלשהן, לא ציפתי שזה יופנה אלי, אז היה לי תירוץ לא להבין שברור שזה יופנה נגדי מתי שהוא , הייתי בת 16 מאוהבת, השאלה היא מה התירוץ שלי עכשיו!!

הוא לאחר שנפרדנו, לא מיד, דרך אגב, משהו כמו כמה חודשים אחרי שנפרדנו שהוא החליט שהגיע הזמן שנחזור, השתגע, בין היתר, הוא הופיע בכל מקום שהלכתי אליו, הוא פרץ כמה פעמים אלי הביתה בטענה שדברים שהתקבלו ממנו, אני לא זכאית להחזיק בהם, עד שבסוף גם ערבתי משטרה.

שהייתי בת 21 נפרדתי מאקס המיתולגי שלי, אחרי מערכת יחסים של שלוש שנים, אותו אהבתי כמו שלא אהבתי הרבה מאוד זמן אחר כך, בחצי שנה שאחרי הפרידה הוא העביר אותי כל מיני דברים, חלקם יש לציין שלא מאשמתו, לשנינו היה קשה לקום וללכת, אבל חלקם היו במודעות מלאה למה זה גורם לי וכמה זה קשה לי. הדברים שנאמרו אחרי הפרידה בנינו, גרמו לי להרגיש הרבה מאוד זמן  אח"כ שאולי בידתי את כל המערכת היחסים הזאת מליבי, ואולי הכל היה חלום.

לקח לי משהו כמה שנה וחצי לא להתעסק במי אמר למי מה מתי אייך ולמה, לקח לי קצת יותר זמן מזה להבין שהוא אהב וסך הכל החיים שלקחו אותנו למקומות שונים, וזה קורה ולשנינו היה קשה עם זה, אני פשוט הייתי קצת יותר בוגרת בעניין.

עכשיו שאני בת 28, לאחרונה יצאתי עם מישהו לחודשיים, שבשבילי בגיל הנוכחי, זה הישג יוצא דופן, אבל לא על זה רציתי לכתוב.

אחרי חודשיים הבנתי שכמה שהוא בחור עם לב זהב, הוא כנראה לעולם לא יתן לי את מה שאני צריכה, אז נפרדתי ממנו.

והוא מאז שנפרדנו, סוג של אניגמה, אני שאוהבת לעזור, מרגישה רצון עז להראות לו כיצד זה נראה, אבל נמנעת, כי זה לא תפקידי לחנך את העולם, אני קצת בשוק שהוא טורח להקצין את הפרידה הזאת, לעשות דרמה מיותרת, לדבר על רגשות שמעולם הוא לא אמר לי או לחלופין להמציא סיפורים עלינו, ולפעמים אני פותרת את זה, טוב שסגרת את זה, כי לא רק ילדותי, זה סופר ילדותי ומראה עוד תכונות רעות אחרות שלי אין כוח להתמודד עימם.

לפעמים אני שואלת את עצמי, האם זה באמת מה שהוא חושב עלי,האם זה באמת מה שהוא חושב על הסיטואציה שקרתה בנינו, או האם הוא משקר ולמי הוא צריך לשקר, העצוב הוא שאני מגיעה כל פעם לאותה מסקנה, שלעצמו. הוא צריך לשקר לעצמו.

הדבר צובע חלק מהערכת היחסים אחורה, וגם שם אני מבינה שנכון שהוא שיקר לי, הוא בעיקר שיקר/משקר לעצמו.

וחלק על הדברים שקורים בהווה, שהוא מספר עלינו לאחרים, זה גיבוב של שקרים שלא קרו לא נבראו ולא היו.ושוב הוא בוחר לשקר

אני שוקלת כל פעם מחדש האם להעמידו על מקומו, ואז מבינה, שזה כל מה שנשאר לו ומניחה לזה

אני רק ממשיכה את חיי בלעדיו ואם אפשר כמה שיותר רחוק

חבל כי הוא יכל להיות ידיד נפלא אם הוא היה מתמודד עם המציאות בצורה קצת יותר טובה :)