יומני היקר

אתמול לאחר תפילת כל נדרי שמתי פעמי  לבית הסמוך לבית הכנסת.

גרה שם קשישה, שעברה כמדומני את גיל 90 צלולה לחלוטין !

בתה , שלמדה אתי, ונשארה רווקה עד עצם היום הזה ,

באה לבקר אותה ופגשתי גם אותה.

אשה מוותיקי העיר .

אשה שהתיידדה עם אמי ז"ל והן היו חברות טובות, למרות שאמי היתה צעירה ממנה.

לעתים לא כל כך קרובות, למען האמת ,אני סרה לבקרה

שומעת מה שלומה

ועונה לשאלותיה.

מזמן לא בקרתיה...

 והפעם שמחתי לראותה

עיניה כהו קצת , וכך זכיתי למחמאה שאני נראית נפלא

והיום לפני תפילת "נעילה" הלכתי לבקר את האשה שהיתה שכנה של אמי בספסל בית הכנסת.

אשה אצילה, מיוחדת במינה.

קוראי הוותיקים ודאי זוכרים את הבִּקור משנה שעברה.יום הכיפורים תש"ע

הפעם היא ספרה לי

   איך נקטעו לימודי הרפואה שלה ( ברוסיה),

  אחרי שנה אחת של לימודים

 וידעה וגם זכרה לספר לי שבשנה הראשונה לומדים על העצמות...

בהתחלה שלחו אותה לחיל רפואה,

 והיא חשבה מה כבר היא יכולה להועיל,

 ואז במקרה גוייסה להנדסה קרבית !

ספרה לי גם על נכדיה , במיוחד על אחד מהם

שניסה מזלו בחו"ל ושב לארץ...

על ניניה וכל משפחתה שבקרה אותה בראש השנה!

היא לא רואה אותם לעתים קרובות, עקב מגוריהם ,שרחקוים ממנה.

  הצעתי לה לכתוב ספר על חייה,

 היא אמרה שהיא כבר לא זוכרת תאריכים...

בצרוף מקרים כעת יושבת לידי מישהי כבת גילי ,

שמבקרת את אותה אשה כל  שבוע באופן קבוע .

  היא היתה חברתו הראשונה של בנה (ז"ל שנפטר כבר )

 הנישואים לא יצאו לפועל

 וכל אחד מהם נישא לבן זוג אחר,

אבל הן נשארו בקשר עד היום הזה...

אני שכל חיים עסקתי באהבה רבה עם ילדים,

מוצאת כעת קשר וחיבה לקשישים ולסיפוריהם המדהימים.