יומני היקר

אני אישית חשה שההכרות ה'וירטואלית'   כפי שהיא נקראת 

היא כמעט כמו הכרות אמיתית.
 בד"כ מתוך הבלוג ( גם אם אינך  מביע דעות אישיות או לא מספר את קורותיך

 במשך השבוע וזה כמובן לגיטמי למי שעושה כך כל אחד בוחר

את הדרך שלו בבלוג)

במשך הזמן אתה כאילו ממש מכירים  את מי שעומד מאחורי הבלוג .

שמחים בשמחות שלו , עצובים כשרע לו,

 מנסים לייעץ אם אפשר ולפעמים אפילו חיבוק {} וירטואלי מסייע קצת.

בשבוע שחלף דאגנו לתושבי הדרום ודאגנו במיוחד לבלוגרים שאנו יודעים שהם מתגוררים שם.

כשהיתה השריפה ברכבת מישהי שלחה לי תגובה עם דאגה ,

כי סִפרתי רבות בבלוג על נסיעותי ברכבת.

אי אפשר שלא לחוש את הקשר שיש  לנו עם כותבי הבלוגים ,

ובמיוחד עם אלה הקבועים שמגיבים בבלוג שלנו.

ההתכתבות  בדוא"ל מגבירה את ההכרות .

חלק התחברו לפייסבוק ואם יש תחומי עניין משותפים ההכרות מעמיקה ,

 ולעתים אפילו נפגשים.

מישהי , שהסתבר שהיא גרה באותה העיר בה אני גרה, שהיתה זקוקה לעזרה , 

והיתה לי אפשרות נחלצתי לעזרתה .

מישהו שלא מעדכן זמן רב דואגים לו.

זוכרת אני שהתרגשתי כשלא עדכנתי תקופת מה כהרגלי ,

ונשלחו אלי תגובות משתיים  שהביעו דאגה.

ההכרות הוירטואלית הזאת גורמת לקשר

כמובן שהקשר שונה ולא עם כל בלוגר/ית  זה היינו הך ,

 אבל גם במציאות זה כך.

בעקבות דאגה לבלוגרית כתבתי בזמנו את הפוסט הזה על דילמה ,

כששאלתי כמה מותר לנו כבלוגרים להתערב...

והפוסט הזה כשראיתי מישהו שכל כך התאים לי לתאורים שלו בבלוג

וירטואליות ומציאות , אבל זה לא היה הוא.