יומני היקר

  כבר אחרי חצות

 מאחת הדירות  עולה ריח של תבשיל "גפילטע פיש" , שמעלה  געגועים

 לתבשיליה של אמי ז"ל שמתגברים בחגים.

 בגוגל  התחלף הדודל היומי והוא אומר שב-23.9 זה היום הראשון לסתָו .

[כיון שאי אפשר להעלות את הדודל כשהוא נע צלמתי 3 תמונות מסך ]

אמנם בבוקר היתה תחושה שגשם עומד לרדת

אבל התחושה התבדתה לחלוטין עם החום שהיה!

אין אצלנו סתָו של ממש...

אמנם החצב ,המבשר את הסתָו כבר פורח במקומות רבים

ויש אומרים  שהקדים השנה לפרוח

 חבצלת החוף מקשטת את החופים

ומבשרת בפרחיה הלבנים והריחניים

את שלהי הקיץ ,

דבורים רבות הסתחררו במהירות סביב החבצלות

ואחת מהן הצלחתי  'לתפוס' בעדשת המצלמה !

מסתבר

שהמילה ״סתיו״ אמנם היתה קיימת בתקופת התנ״ך, אלא שהוראתה היתה שונה.

אנחנו מוצאים אותה באחד הפסוקים המוכרים והיפים במקרא, בשיר השירים:

״כִּי הִנֵּה הַסְּתָיו עָבָר הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ. הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ״ (ב׳, י״א־י״ב).

ללא ספק, אין מדובר בסתיו המוכר לנו, שכן כיום סוף הסתיו מבשר על תחילת הגשמים ולא על סופם.

מן הסתם כותב המשורר העלום הזה על האביב, והסתיו המדובר הוא מה שמוכר לנו כחורף.

אבל המלה סתָו השתרשה בשפה העברית כעונה שבאה לפני החורף

עונה שלפעמים עצובה ושירים רבים נכתבו לכבודה.

אחד היפים בעברית 

ששר אריק איינשטיין ז"ל (ועוד זמרים)

ליל סתָו

יש ניגון שעולה מן הסתו

ומרעיד מיתרי הזהב

של חלום שנשכח

 ומרעיד ויפרח מחדש....

ובצרפתית כמובן שירו של איב מונטאן

עלי שלכת ("העלים המתים")

ובחיפושי אחרי שירים נוספים ( ויש  רבים ויפים)

מצאתי את השיר הזה המתאר כל כך יפה את התקופה

אֱלוּל /יהושע רוזנברג
כְּבָר כָּלוּ יְמֵי קָצִיר
חָדְלָה תְּאֵנָה אֶת תְּנוּבָתָהּ
כְּבָר מֵנִיף הַקַּיִץ
דִּגְלֵי לֹבֶן כְּנִיעָה
עַל תָּרְנֵי חָצָב,
כְּבָר רוֹעוֹת כִּבְשֹׂת עָנָן
בְּאָחוּ תְכֵלֶת שָׁמַיִם,
כְּבָר תַּשׁ כּוֹחָהּ שֶׁל חַמָּה
מְמַהֶרֶת לִטְבֹּל בְּמֵי יָם צוֹנֵן
עֵת רַד עֶרֶב קָרִיר,
כְּבָר נֶאֱנַחַת שָׁנָה:
"אַלְלַי לִי כִּי הָיִיתִי כְּעֹלְלֹת בָּצִיר"
מַעְתִּירָה כִּכְלוֹת כּוֹחָהּ:
"אַל תַּשְׁלִיכֵנִי לְעֵת זִקְנָה",
כְּבָר נוֹהֶמֶת בַּבֹּקֶר
רוּחַ סְלִיחוֹת
מְגָרֶשֶׁת שִׁלְהֵי דְּקַיְטָא,
כְּבָר בּוֹקַעַת יְבָבַת הַיֹּבֵל
מִמִּקְדְּשֵׁי מְעַט,
עוֹד מְעַט יַעַמְדוּ חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה
כְּסוּסִים בִּתְחִלַּת הַמֵּרוֹץ
וְגֵּוֵנוּ יִשַּׁח מֵעֹמֶס
עוֹד שָׁנָה שֶׁגָּוְעָה.

ולכבוד השנה החדשה אעלה פוסט חדש בערב החג

  כמו כמעט כל עם ישראל גם אנחנו הצטרפנו ל'טיול סליחות' בירושלים .

במהלך חודש אלול מתבצעים בכותל, בבתי הכנסת, באתרי קדושה ובלב היהודי תפילות ובקשות סליחה.

רבים באים אל ירושלים ואל בתי הכנסת בכדי לשמוע את השירה הייחודית והניגונים העתיקים.

 הסליחות מבוצעות בשעות הקטנות של הלילה ועם שחר .

יש ישנם סוגים שונים של טיולים כאלה  עם שחקן או זמר, כלייזמר ועוד

הבחירה שלנו היתה הטיול ש'לוקח' אותנו מביתנו ומשיב אותנו הבייתה,

בשאר הטיולים יש להגיע למרכז ומשם הם יוצאים .

הציפיות היו שנגיע לבית הכנסת , בית כנסת הגדול ונשמע את תפילת הסליחות  בחצות ( בערך)

נתרשם ונחווה חוויה !

 לא הספקנו   להגיע בזמן בגלל סיבות שונות ונשארנו בכותל לשמוע את הסליחות .

המוני בני אדם!

המוני אנשים, נשים,נערים /נערות /חיילים/חיילות  ילדים ותינוקות היו שם

 חרדים , דתיים, חילונים, מסורתיים ....

התאחדו יחדיו

בחודש אלול , חודש הסליחות

התפללו בקבוצות

התפללו מעומק הלב

התפללו לימים טובים!

לילה חוויתי .

אדון הסליחות

להגיע לכותל  לשים פתק היה מבצע כמעט בלתי אפשרי

ובכל זאת הגעתי לשניות מספר ,

ושם שלפתי את מצלמת הכיס ולראייה התמונה

הידעתם ? :

פעמיים בכל שנה, מקיימת לשכת רב הכותל המערבי מבצע ייחודי של איסוף רבבות הפתקים הטמונים בין אבני הכותל.

 הפתקים נאספים בזהירות ובקדושה ונטמנים בבית העלמין היהודי שעל הר הזיתים.

 הכותל אזוב ועצבת, כך אומר השיר....

המזוזה הגדולה ביותר

 וכשנוסעים מהצפון לירושלים משלבים בביקור מקומות נוספים :

אנחנו בקרנו ב'מעלית הזמן' -מיצג שבו  חיים טופול מגלם את שלם, מדריך טיולים בן 3000 שנה.

הוא לקח אותנו לסיור שבו לומדים על  ירושלים לעומק: ראינו אותה  אותה בתקופת בית שני, בקרנו בארמון המלך שלמה,

 הלכנו  בסמטאות העיר הביזנטית, ועוד. 

 גם טיילנו ברחוב ממילא, שהפעם היה מעוטר בפסלים הקשורים לכלי נגינה

את חלקם צרפתי כאן לקולאג' ( מתנצלת שא הספקתי להעתיק את שמות היוצרים)

צְפוּ בְּסֶרֶט   הַבָּא שֶׁנִּקְרָא  כָּל אֶחָד וְהַסְּלִיחָה שֶׁלּוֹ

      אני חושבת שלסלוח לעצמך זה הקשה ביותר....

                     וזה מה שכתב ג'ק קנדי :

הדבר הראשון שלמדתי זה שכדאי לסלוח לעצמי.

ואז אמרתי לעצמי: "קדימה, תעשה מה שאתה רוצה, זה בסדר מבחינתי."