
מסכה היא חפץ המכסה חלק מן הפנים או את כולם, ולעתים גם חלק מן הראש.
המסכה משמשת כסממן לאפיון דמות באירועים קהילתיים כגון טקסים דתיים בתרבויות מערביות
ושאינן מערביות (ארצות אפריקה והמזרח).
מקור המילה 'מסכה' הוא כנראה מן המילה הלטינית Masca שפרושה רוח רפאים,
ומערבית (ג'סטאר), שפרושה 'אדם בתחפושת'.
ביהדות נעשה שימוש במסכה כחלק מתחפושת פורים.
בחיי היומיום אנחנו יכולים למצוא מונחים רבים שמגיעים מאותו המקור,
כמו למשל: מסקרה(MASCHERA) , שאנו מכירים מעולם האיפור, המילה הערבית "מסחרה",
שפירושה מסחר, ומתקשרת אף היא לצורך להעמיד פנים ולהתחזות, זאת כדי להפיק רווחים.
בְּלָטִינִית מַסֵּכָה נקראת "פֶּרְסוֹנָה".
קיימת טענה שמשמעותה המקורית של מילה זו היא "להוליך את הקול".
ואכן, בעבר שימשה המַּסֵּכָה ככלי, שדרכו נשמע קולו של השחקן על בָּמוֹת יָוָן וְרוֹמָא העתיקות
המסכה העתיקה ביותר בעולם, מן האלף השביעי לפני הספירה, נמצאה בארץ ישראל ,
בחורבת דומא שבאזור חברון .
המסכה, עשויה אבן גיר וגודלה 15X22.3 ס"מ, שימשה כנראה כחפץ פולחני.
המסכה נמצאת במוזאון ישראל,והוצגה במסגרת התערוכה "בראשית - הסיפור האמיתי".
יש כמה סוגים של מסכות, ביניהם: מסכה איטלקית, מסכה אפריקאית, מסכות מוות ועוד
מסכה פולחנית
מסכת "קו-אומוטה". בתיאטרון ה"נו" היפני נחשבות מסכות אלו ליפות במיוחד.
בשל הבעתן המינימלית מהוות מסיכות אלה את האתגר הגדול ביותר לשחקן 
מסכות ממלאות תפקיד חשוב בקרנבלים רבים ובתרבויות שונות.
המסכה מאפשרות לאדם לעבור מטמורפוזה.
עם לבישת המסכה הוא שומט את זהותו היומיומית, החברתית, המוכרת,
המגבילה אותו כל כך בחוקיה ובהרגליה ומפליג אל מחוזות קיום שונים לחלוטין .
בְּוֶנֶצְיָה, עִיר הַתְּעָלוֹת שֶׁבְּאִיטַלְיָה, למשל, הפכה התופעה לְקַרְנָבָל שְׁנָתִי.
כיום קרנבל המַסֵּכוֹת של וֶנֶצְיָה ידוע בכל העולם כְּאֵירוּעַ סַסְגּוֹנִי שמתקיים בחודש פֶבְּרוּאָר.
במהלך הקַרְנָבָל מסתובבים ברחובות וֶנֶצְיָה אלפי אנשים מחופשים
כשעל פניהם מַסֵּכוֹת עשויות מעיסת נייר,
צבועות כיד הדמיון הטובה ומצופות בציפוי מיוחד.
קרנבל ידוע נוסף הוא קַרְנָבָל הַ'מַרְדִי גְרא', שמתקיים במקומות רבים ברחבי העולם
אך בעיקר בעיר נְיוּ אוֹרְלִינְּס שֶׁבְּאַרְצוֹת הַבְּרִית.
קרנבל זה הפך עם השנים לאירוע תרבותי שכולל בין השאר
מִצְעֲדֵי רְחוֹב של אלפי אנשים בתחפושות ובמַסֵּכוֹת סַסְגּוֹנִיּוֹת.
בנוסף לַקַּרְנָבָלִים, יש גם חגים מיוחדים בהם נהוג לְהִתְחַפֵּשׂ וְלַעֲטוֹת מַסֵּכוֹת. "לֵיל כּל הַקְּדוֹשִׁים"
הוא חג עֲמָמִי בָּעוֹלָם הַנּוֹצְרִי.
בחג זה, שנחוג בסוף אוֹקְטוֹבֶּר,
עולם הרוחות מתקרב, לפי האמונה, לעולם החיים,
כאשר מְכַשֵּׁפוֹת וִיצוּרִים מוזרים מאיימים להשתלט על עולם החיים.

אנשים ללא מסכות הם חזיון נדיר {דוסטוייבסקי}
תחפושות
משמעות השם "אסתר" נובעת מהשורש "הסתר". זו גם המטרה שמסתתרת מאחורי התחפושות.
העיקרון של הסתרת זהותו של האדם בעזרת תחפושות, מהווה מוטיב החוזר על עצמו,
לאורך כל המגילה: אסתר מסתירה את מוצאה היהודי,
מרדכי בתור מי שהציל את המלך מסתיר את זהותו עד לרגע הנכון, המלך אחשוורוש מצווה להלביש את מרדכי בבגדי מלכות ולהובילו ברחובות שושן....הבגדים אותם אנו לובשים מכריזים כלפי חוץ על מהותנו. הם משמשים כביטויים חיצוניים של ה"אנחנו" הפנימיים.
בפורים, אנחנו משנים באופן קיצוני את הביטוי החיצוני שלנו – המראה שלנו. במעשה זה, אין אנו מתכוונים להחליף את הביגוד בלבד, אלא לחדור אל מתחת לרובדי החיצוניוּת, על מנת לחשוף את היסודות הנסתרים. בפורים אנחנו מתחפשים למישהו, שלעולם לא נוכל להיות – למלך, למלכה או אפילו להמן, שונא היהודים. חופשיים מהסממנים החיצוניים, שמסמל לבושנו היומיומי, אנו נקראים לחשוף עולם פנימי ושונה באישיותנו.
התחפושת והשינוי החיצוני, מאפשרים לנו באופן פרדוכסלי, לגלות מי אנחנו באמת.
דווקא כשאני מכסה את פני בפרצוף שאינו שייך לי, אני מסוגל להתבונן אל תוך תוכי ולשאול: "אם כן, מי אני?"
במהלך הזה, עשויה התחפושת להיות משחררת. כל מה שאתה צריך הוא מסיכה טובה, כמה בגדים ישנים ובדרך כלל, אף אחד לא יוכל לנחש מי אתה. לפתע אתה חופשי להיות אתה עצמך. אתה יכול להסתובב, לספר בדיחות נדושות ולהצחיק אנשים, אתה יכול להיות למלך ולנהוג באשתך כבמלכה או להיות סוס ולהרכיב את כל ילדי השכונה ובעצם אתה יכול להיות, כל מה שאתה חולם – אבל אתה לא – בגלל "מה שיגידו השכנים". אם תעשה את זה בפורים, אתה עשוי לגלות, שבאמת לא אכפת לך יותר ממה שהם יגידו...
בכל אחד מאיתנו קיים "האני האחר", איזשהו חלק בתוכנו, שהיה רוצה להיות משהו, שאנחנו לא. בפורים
צריך להתלבש כמו ה"אני האחר" שלך - ולצחוק.
לא מדובר בסתם צחוק רדוד ושטחי – לצחוק יש משמעות הרבה יותר עמוקה. הוא מחזיר דברים לגודלם האמיתי. לפעמים אתה שוכח את עצמך ומתייחס במלוא הרצינות לעניין שולי, או שאתה שוקע יותר מידי בעבודה (או בעצמך). במקרים כאלה הצחוק מרפא. הוא מחזיר את הדברים לפרופורציה ועוזר לנו לקבל קצת פרספקטיבה.
המן בונה עמוד תליה למרדכי ואז באופן פתאומי, המן נתלה על אותו עמוד עצמו. י"ג באדר היה אמור להיות היום, בו יושמד העם היהודי ובמהפך מהיר הוא הופך ליום הישועה. צחוק מגיע, כאשר רצף הגיוני וצפוי מראש משתנה בפתאומיות.
פורים הוא הזמן להקשיב לעוצמתו של הצחוק. אנחנו מגיעים להבנה, שאין זה משנה עד כמה המצב נראה גרוע, לעולם אסור לנו לוותר על התקווה. כאשר אנחנו מתלבשים כמו ה"אני האחר" שלנו, כמו תולעת ספרים, מלכת יופי או נשיא ארצות הברית – אנחנו צוחקים ומחזירים את הצרות שלנו לגודלן האמיתי.